הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

יותר מקומם מההפסד: על הדחה מדכאת ומשפילה

האחריות היא קודם כל על ברק בכר. טור של אוהד ירוק

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  21.05.21 - 08:45
תחילת כתבה

אין שום תירוץ, שום צידוק ושום אליבי, לא ליכולת כל כך חלשה ולא לגישה כל כך גרועה שראינו אמש (חמישי) ממכבי חיפה. ככה עולים לחצי גמר הגביע? ככה מאבדים את הראש אחרי שער? איזו הופעה נרפית ונוראית.

אין שום דבר שאוכל לומר לזכות מכבי חיפה אתמול. מכבי תל אביב הוכיחה שהיא עדיין הקבוצה הטובה יותר, למרות הכל, למרות החיסורים ולמרות הבעיות והפציעות והקשיים. בסופו של דבר - היה ברור לגמרי שעמדת האנדרדוג תוציא מהם הרבה יותר, ויתרה מכך - ההרכב שעלה בחצי הגמר מולנו רחוק מלהיות הרכב נוער או הרכב חסר יכולות.

באמת לא ברור למה ואיך, אבל הדרך שבה הפסדנו את המשחק הזה הרבה יותר מקוממת מההפסד עצמו. עלינו למשחק הזה בלי שום אקסטרה נשמה, בלי הנחישות שהפגנו טונות ממנה במחצית הראשונה בבלומפילד. כאילו הדברים יסתדרו לטובתנו בלי לתת הכל. שאננות, זחיחות, לא יודע איך קוראים לזה וזה לא משנה. זה הוביל למשחק פשוט מביך, אולי הכי חלש שלנו השנה.

אין גם מה להכביר מילים בעניין המנטלי. עזבו, זו באמת סתם התעסקות מיותרת. ההפסד הזה הוא בראש ובראשונה מקצועי, ובראש ובראשונה על ברק בכר. מהרגע הראשון, מכבי תל אביב שיבשה לגמרי את הנעת הכדור של רודריגס מהקו האחורי, והיעדרו של חזיזה באגף שמאל יצר בור, כששרי בורח כל הזמן לאמצע ומותיר את סאן מנחם על תקן משקיף על נסיונות התקפה דלים. מה שקרה בפועל - כל התבנית ההתקפית שלנו, שמתבססת על נוכחות בשני האגפים והפעלה של המגנים, נשברה לחלוטין, כל כדור קדימה לדוניו הלך פייפן, ועל כל אלו, עומר אצילי בתצוגת אימים מרובת עצבים.

ואם חשבנו שהמחצית הראשונה היתה רעה, הגיעה המחצית השניה ואיתה החילוף התמוה של רמי גרשון בארד וההישארות במערך שלושת הבלמים. הסמטוכה שהלכה בחלק האחורי היתה פשוט פיאסקו וברדק אחד גדול, ורק במזל התוצאה לא היתה מביכה הרבה יותר. ברק בכר בניהול משחק הגרוע ביותר שלו בירוק, בערב שהיה גורלי ויכול היה לסגור, מוראלית ומעשית, את העונה ולתת את החותמת הסופית.

אבל רק קבוצה אחת עלתה בטרוף, רק קבוצה אחת עלתה לנצח, והקבוצה השניה בעיקר עמדה ושאלה למה. למרבה הצער, חלום הדאבל מתקפל יפה ונכנס לארון. באמת ערב מביש. אין שחקן אחד שאני יכול להצביע עליו כצדיק בסדום (נטע לביא, מר קפטן, במשחק נפל נוראי במיוחד, עם ליווי במבט נוגה של ריצות מצד דור פרץ באמצע). ההדחה הזו, ובעיקר תצוגת הנפל וההתבטלות, בהחלט מותירה טעם מר ובאסה, לפחות לסופ"ש.

אבל, בשורה התחתונה - אנחנו רחוקים ארבעה ימים ושני נצחונות מאליפות ראשונה אחרי עשר שנים. והאמינו לי, עד כמה שההדחה הזו צורבת, ועד כמה שהערב הזה מדכא ומשפיל, והוא מאוד מדכא ומאוד משפיל, יום ראשון מול אשדוד המסוכנת יהיה אופרה אחרת. הקהל (ככל הנראה) יחזור וייתן את הכוח שלו, האנרגיות יהיו שונות לחלוטין ואני מקווה מאוד שבכר והצוות יעשו את מלאכתם, יעלימו את הרפיסות שביישה אתמול את הסמל, ויחזירו את הקבוצה להיות הקבוצה המפוקסת, השקטה והעוצמתית שראינו בחודש האחרון, כזו שנושכת, נאבקת ולא מוותרת בשום מצב. בקיצור, נסו להחזיר את הגלגל ליום ראשון לפני שבועיים כמעט... ממש לא בא לי לראות עוד משחק סטייל אתמול, בטח לא עכשיו.

נקווה לטוב, נקווה גם לימים שקטים יותר, נטולי אזעקות, כאב וחרדה, עבור תושבי הדרום, המרכז וגם הצפון, ולחזרת השפיות לאזורנו במהרה. אמן.

שבת שלום!