הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

פארודיה של קבוצה: הקארמה של הפועל חיפה

כבר לא תוכלו לכנות את סמי עופר בית, הרווחתם ביושר את הטאטוא. אוהד ירוק

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  20.04.22 - 08:31

תגיות: מכבי חיפה

מה רבה היתה התכונה בקרב הקהל האדום השבוע. פרנסי וספונסרי המועדון עבדו בחריצות יוצאת דופן, הכל על מנת להקים מה שכונה בפיהם כ"קיר אדום" באיצטדיון בלומפילד, בדרבי חצי גמר הגביע.

באמת, לא נחסך שום מאמץ, שום אבן לא נותרה הפוכה בדרך למטרה: כרטיסים חולקו ביד רחבה לכל אדם בעל קשר ישיר או עקיף להפועל חיפה, עוברי אורח לא חשדניים נדחפו אל האוטובוסים, חולצות אדומות הולבשו בסיטונות, המאפרות הרעיפו צבע אדום חשוד על לחייהם המבוהלות של ילדי מלחמה אוקראינים, עילית האמנים בישראל (של שנת 74) גויסה על מנת להקפיץ את הקהל האדום עם המנונים כמו "אבניבי" ו"שלכת", ותפאורה נרכשה והוכנה מבעוד מועד, משהו עם חזירים ירוקים ואנגרי בירדס.

כמו ב"קיץ של אביה", נדחפו אנשים אל היציע כדי לנסות ולייצר מאסה גדולה ככל האפשר של אנשים שייתכן ומזוהים עם הפועל חיפה - וייתכן גם שמזוהים עם כל דבר שיינתן להם בחינם, כי ככה זה ישראלים. הכל תוקתק, אורגן ונתפר לעילא ולעילא, על מנת שהפועל חיפה ואוהדיה יוכלו להציג מראית עין של קהל תומך.

אבל בסופו של דבר, זה כל מה שזה היה, מראית עין. מראית עין של קהל אוהדים, מראית עין של קיר (חתיכת חורים גם היו בקיר הזה, בנוסף), כמו חנויות המכולת בצפון קוריאה - הכל מקרטון, אחיזת עיניים שאין מאחוריה דבר, וכזו שהתפוגגה כמו שיערות סביון בשניה שבה הובן שגם הקבוצה שהם אמורים לעודד, גם היא קבוצה מקרטון.

בסוף, אחרי שכל הרעש והצלצולים נגמרים, נותרנו עם שורה תחתונה בלתי מתפשרת בחדותה - זה היה משחק של אלופת המדינה המכהנת (וזו שבדרך, טפו טפו) לבין קבוצת פלייאוף תחתון. והאמת, גם השורה התחתונה הזו עושה חסד עם הפועל חיפה, לפי צורת המשחק שלהם אתמול. מיס מאץ' אחד גדול.

וביציעים, אפילו פחות צמוד מעל הדשא. מעמד צד אחד, מהשריקה הראשונה ועד הסיום, כל אוהד של מכבי חיפה התייצב למשחק הזה עם תוספת חמת זעם ומוטיבציה מיוחדים, ולא הייתה שם אפילו דקה אחת של חסד אדום. תצוגה ירוקה, קאבר טו קאבר. קהל שבא מוכן לקרב על כבוד ויוקרה עירונית, שיש לו קבוצה שבאה לקרב על כבוד ויוקרה עירונית, כל זה מול... משהו. נו, היה ממש חכם לעצבן אותנו ככה, הא?

אגב, אם זה נדמה שאני לועג ומקניט באופן חריף את מאמציה של יריבתנו העירונית בתחום הקהל (ובתחום המשחק), זה מכיוון שאני לגמרי, לגמרי מתכוון לזה. אם יש שמץ של אמת במונח "קארמה" בעולמנו, הרי שהיא התגלמה במלוא תפארתה בכל ההתרחשות שהיתה אתמול על הדשא (ומחוצה לו) בבלומפילד.

השורש של כל ההתגייסות הזו של פרנסי הפועל חיפה היה חולה במהות שלו, ונבע קודם כל ולפני הכל מרגשי נחיתות עזים, ומרצון להציק, להפריע ולחבל. מה שנקרא, לא מאהבת מלול, אלא משנאת צ'ארון. אז לא, לא תקבלו ממני שמץ סימפטיה לכל הפארסה, הפארודיה הזו על קהל וקבוצת כדורגל שראינו אתמול. אלוהים, כמה שהטאטוא המשפיל הזה הגיע להם, כמה הם הרוויחו אותו ביושר. וזה הדבר היחיד שהם באמת הרוויחו מהיום הזה.

קודם כל - כפטריוט חיפאי, כל יום משחק באיצטדיון סמי עופר הוא יום חג. על אחת כמה וכמה כשמדובר באווירה הייחודית של משחק גביע. אז לקחת את הכבוד מהעיר שלנו, זו שגם אתם מתיימרים לייצג, ולקחת את הפרנסה מהעסקים החיפאיים, ולהעתיק הכל לבלומפילד, והכל בשביל מה? בשביל שתקבלו בראש מאה עשרים קילומטרים מהבית ותתקעו את כולנו בפקקים הלוך וחזור בחול המועד?

אחלה, אז הנה, קיבלתם. אבל את איצטדיון סמי עופר כבר לא תוכלו לעולם לכנות "בית". וגם לא את העיר הזו, ועל הדרך עיניתם לא רק אותנו בתלאות המסע לתל אביב, אלא גם את מרבית הגרעין הקשה של האוהדים שלכם. מקווה שזה היה שווה לכם.

דבר שני, בכל הנוגע לאוהדים - אני מאוד בספק אם המשחק הזה וצורתו בעיקר הוסיפו אוהדים להפועל חיפה. בוא נגיד שגם אלו שהיו שם מלכתחילה צריכים לחוש בעיקר מבוכה נוכח התצוגה הנרפית הזו, ולשקול את המשך צעדיהם עם הקבוצה שלהם.

ויותר מכך - כל ההתרחשויות גם דירבנו את השחקנים בירוק, שביטלו לחלוטין באובר מוטיבציה מטורפת את הפועל חיפה. אין הרבה התייחסות מקצועית בטור הזה למשחק, מכיוון שזה באמת היה מעמד צד אחד קיצוני ביותר. משפתי נפל פעם אחת על הדשא כל המשחק, וגם זה עמוק בגארבג'. אז את הדבר שלשמו התכנסנו, הכרטיס לגמר, הפועל חיפה הפסידה בלי תנאי, ואות קלון של סוויפ עונתי קליל נחרטה על מצחה. לוז לוז לוז לוז סיצ'ואיישן, והפרחים לרגל שמאל הולנדית ורגל דוחקת אשדודית.

האמת, אם יש דבר אחד שככה, טיפה מבאס, זו דווקא ההרחקה של תורג'מן. לא לא, היא הייתה אמא ואבא של מוצדקת, כן? שלא תהיה טעות. זה שחור, לא אדום. אבל היא משמשת לאדומים כמעין כרבולית נחמה שאפשר לשאוב ממנה מעט חום והונאה עצמית בסגנון "מה היה קורה אם", היה והיו נשארים ב-11 על 11. יודעים מה? אם זו הנחמה היחידה של כל הגוף שנקרא הפועל חיפה, דיינו.

אם בכל זאת נדון מקצועית, הרי שהרווחנו את נטע לביא, שהזכיר נשכחות, ג'אבר זו מכסחת דשא ופייבוריט עצום לתגלית העונה, ההצבה שלהם בהרכב הוכיחה את עצמה ונתנה מנוחה לשני האסים בקישור. בכללי, כל הקבוצה הזו היא אוסף גברים שמבין את גודל השעה, בכל שעה, ומגיע לכל משימה בדריכות ומוכנות ומביא את הכסף. גמר הגביע, היר ווי קאם.

אבל בואו לא נקדים את המאוחר, נתניה בשבת, סופר קשה. אין צורך להעיר את הליגה בשום צורה, ואנחנו צריכים לשמור על ריכוז מקסימלי לפחות לעוד מספר משחקים, כדי לסגור סופית את הסיפור ולהתפנות למשימות האחרות שעוד נותרו.

פינת איפור כנראה לא תהיה שם, מאוד בספק גם לגבי יזהר כהן (שווה לברר אם חופני פנוי), אבל דבר אחד ברור - נשתה בצימאון כל כרטיס שיתנו לנו, נמלא כל פינה ביציע, ונגיע לדחוף את הקבוצה שלנו לניצחון, עוד צעד אחד לעבר היסטוריה.

שבוע ירוק וחג שמח לכולם.

נ.ב. אוהדי מכבי חיפה יוצאי מרוקו, השמיעו קולכם נגד האפליה. די לשיבוץ מחזורי ליגה במימונה!
נ.ב.ב. פירוטכניקה
היא
לא
פשע
די לעונשים הדביליים על הדלקת אבוקות. תמצאו כבר דרך להסדיר את החלק הנהדר והמלהיב של הכדורגל ותרבות האהדה, עבור כלל הקבוצות בישראל. יש פתרונות, רק צריך קצת רצון טוב והבנה לנפש האוהד.