נכנסנו לשבוע האחרון של עונת כדורגל המועדונים, שבוע ההכרעות. אנחנו עומדים לפני גמר גביע המדינה בישראל היום (שלישי) בין מכבי חיפה להפועל באר שבע, יום לפני גמר הקונפרנס ליג, ובשבת נראה את גמר ליגת האלופות בין ריאל מדריד לליברפול. הגמרים השונים נותנים לנו הזדמנות לדבר על אחד הדברים המוזרים והמעניינים ביותר שיש בכדורגל - הפנדלים.
תחשבו על זה: משחק כדורסל, אחרי 45 דקות, עובר לתחרות שלשות במקום ניסיון להמשיך לשחק. אמנם לא ראינו פנדלים בליגת האלופות מאז 2016, אך לא ניתן לשלול את האפשרות השנה. במיוחד בהתחשב בזה שריאל מדריד הייתה צריכה הארכה כדי לעבור ברבע ובחצי הגמר. לא ניתן לשלול את האפשרות של פנדלים בגמר הגביע, במיוחד בהתחשב בכך שבגמר גביע הטוטו, בין אותן קבוצות, ראינו פנדלים. דו קרב פנדלים מורכב מ-3 מרכיבים עיקריים: השוער, הבועטים והלחץ. בואו נצלול לעומק כל אחד מהם.
השוער
קשה לעצור פנדלים. פנדל, לפחות במהלך משחק, הוא בעיטה שבסבירות של 76% תיכנס לשער. הבועט יכול להמר על 6 בעיטות שונות, פחות או יותר (לפינות ולמרכז השער, גם בכדור שטוח וגם לחיבורים). רוב הפנדלים ייכנסו, ולחלק גדול מהשוערים אין מה לעשות בקשר לזה: הסטטיסטיקה נגדם, המהירות של הכדור נגדם והבועט נגדם.
למרות זאת, שוערים רבים מצאו מעין גאולה בפנדלים. בשונה ממשחקים בהם התפקיד של שוער עלול להיות כפוי טובה, כמי שיכולים לתת 89 דקות חלומיות ודקה אחת מזעזעת שתוביל להפסד 1:0, בפנדלים הם הגיבורים: חשובים לא פחות מהשחקנים עצמם.
יש שוערים שמתמחים בפנדלים. ג'וש כהן הוא אחד מהם, ובעולם ראינו גם את טים קרול, את ריקרדו הפורטוגלי, ג'אנלואיג'י בופון או סמיר הנדנוביץ'. לנצח בדו-קרב פנדלים זאת אומנות, במובן מסויים. השוערים צריכים לזהות לפי שפת הגוף של הבועטים והידע המוקדם, לאן הם יבעטו. שוער שמצטיין בדו-קרב פנדלים יכול לקנות את עולמו.
ג'וש כהן. מצטיין בפנדלים (אלן שיבר)
על הנייר זאת נראית כמו סיטואציה שהשוערים יכולים רק להרוויח ממנה, אך חרדתו של השוער מפני בעיטת 11 המטרים קיימת גם אצל הגדולים ביותר. "אני אף פעם לא רגוע לפני בעיטות עונשין", אמר בעבר בופון. "תמיד מצפים ממני לעצור פנדל אחד או שניים לפחות, אם לא אעשה את זה יבקרו אותי בתקשורת. אני לא יכול להרגע. יש 50% להפסיד ו-50% לנצח". וזה מגיע מאחד השוערים הגדולים בהיסטוריה בכל הקשור לפנדלים, ובכלל.
אך, כאמור, יש כאלה שמחכים לפנדלים. אצל חלקם מדובר בעניין מנטלי, סטייל ברוס גרובלאר או רנה היגיטה, שמנסים להלחיץ את הבועט לפני הבעיטה. אצל חלקם מדובר באינסטינקטים או במזל, וזה הוביל מאמנים להעלות שוער בדקה ה-120, לפני הפנדלים. לעתים, כמו במקרה של קרול ברבע גמר מונדיאל 2014. הוא עלה בדקה האחרונה ועצר שני פנדלים בדרך של הולנד לחצי. לעומת זאת, במקרה של קפה בגמר גביע הליגה עם צ'לסי, זה פחות עבד. קפה ספג 11 מ-11 בעיטות. בגמר הגביע מנדי עמד בשער והפסיד גם כן.
גמר הגביע הישראלי מעלה הזדמנות מעניינת. ג'וש כהן, מומחה הפנדלים של חיפה, יכול לפתוח לאחר שחל שיפור במצבו. אם הוא לא כשיר, יכול להיות שנראה אותו עולה לפני הפנדלים. האם כדאי למכבי חיפה לעשות את זה? סטטיסטית סביר שכן, אבל כדורגל יותר גדול מסטטיסטיקה.
בצד השני, עומרי גלזר אמור לפתוח.הוא פתח גם בגמר גביע הטוטו בו ב"ש הפסידה 7:6. האם נראה חילוף בדקה ה-120 לטובת אריאל הרוש? לא סביר, בהתחשב בכך שאין לאחד מהם יתרון גדול על השני בפנדלים.
השחקנים
הלחץ בפנדלים נמצא בעיקר על השחקנים. ברוב המקרים אנחנו לא נזכור את השחקנים שהבקיעו את הפנדל המכריע, להוציא המעמדים הגדולים ביותר (כמו פאביו גרוסו בגמר גביע העולם ב-2006), אלא את אלו שהחטיאו בצורה מביכה: רוברטו באג'יו וסרחיו ראמוס שבעטו לשמיים, או סימונה זאזה ועשרות הצעדים בדרך לפנדל המביך ההוא ביורו 2016.
הבעיטה היא החלק החשוב כמובן, אך הפנדל למעשה מתחיל ברגע שבו השחקן מניח את הכדור על הנקודה הלבנה. שפת הגוף לפני הבעיטה יכולה להעיד לאן השחקן עומד לבעוט, בנוסף לפינות המוכרות מהפנדלים השונים אותם בעטו בעבר. הסיטואציה הזאת עשויה להלחיץ חלק גדול מהשחקנים, בעוד אחרים מתעלים. כרים בנזמה, למשל, הבקיע פנדל מכריע בהארכה מול מנצ'סטר סיטי אחרי שהחטיא שני פנדלים תוך דקות מול אוססונה בליגה ימים לפני כן.
לכן, השאלה המתבקשת היא מה המאמנים יכולים לעשות בשביל לוודא שבעיטות העונשין נכנסות, מעבר לקלישאה המוכרת של "עבדנו על פנדלים באימונים". חלק גדול מהתשובה, מעבר לרכישת הניסיון, יכול להיות בסדר הבועטים.
הלחץ שמוטל על הבועט הראשון או על הבועט החמישי עצום ושונה בתכלית. ליברפול, קבוצה שזכתה בשני גביעים אחרי פנדלים העונה (ובשני המקרים מול צ'לסי), השתמשה בחברת ייעוץ כדי לקבוע את סדר הבועטים הטובים שלה לפני כל אחד מהמשחקים, גם בהשפעת הלחץ. כך למשל הבועט הראשון בגמר הגביע האחרון היה ג'יימס מילנר, בועט הפנדלים של ליברפול כל עוד הוא על המגרש, והבועט החמישי שהחטיא היה סאדיו מאנה, מי שהבקיע את הפנדל החמישי בגביע הליגה מול הבלוז ובגמר גביע אפריקה לאומות עם סנגל.
שחקני כדורגל מקצוענים יבקיעו את רוב הפנדלים שלהם, במיוחד בלי הלחץ של הקהל. פנדלים ברמות הגבוהות ביותר, כמו גביע המדינה בישראל או ליגת האלופות, הם הרבה יותר מנטליים מטקטיים. ההשפעה של עיתוי הבועטים משמעותית, אך דברים כמו אופי או האיכות במעמדי ההכרעה חשובים יותר מבועט ימני או שמאלי, למשל.
חלק מהמאמנים נוטים להעלות שחקנים בדקה ה-120 בשביל פנדלים, שחקנים שאמנם נחשבים לבועטים טובים יותר אך נוגעים לראשונה בכדור אחרי שעלו מהספסל. בחלק מהמקרים, כמו זה של אנגליה בגמר היורו האחרון או של ארון רמזי בגמר הליגה האירופית, התוצאות עלולות להיות טראגיות.
קלופ. משתמש בחברת ייעוץ (Getty)
לא עמד בלחץ (Getty)
המקום של כל אחד ברשימה יכול להיות קריטי, ויש טיעונים טובים לכאן ולכאן, גם בין זהות הבועטים לזמן שבו הם היו על המגרש. נשמח לשמוע מה אתם חושבים בנושא כאן בסקר או בתגובות >>
הלחץ
המאבק בין שחקנים ברמות הגבוהות יכול להיות מוכרע על הדברים הקטנים ביותר, ביניהם הטלת המטבע. נבחרת איטליה זכתה ביורו האחרון אחרי שתי זכיות בהטלות המטבע לפני הפנדלים מול ספרד בחצי ואנגליה בגמר, ובין 2003 ל-2017 מי שזכו בהטלות המטבע זכו בדו-קרב ב-60% מהפעמים ולא 50% כצפוי.
זהות הבועטת הראשונה משפיעה, כי היא מכתיבה את האירועים ברמה מסוימת. הלחץ על בועט בפיגור 0:1 או במצב של 0:0 כשהוא מעלה את קבוצתו ליתרון שונים לחלוטין, והקבוצות החכמות יודעות לנצל את זה. הזכייה בהטלת המטבע לא מבטיחה ניצחון בפנדלים, כמובן, אך נותנת למנצחת מעין הרגשה שהמזל בצד שלה.
זאת דוגמה נהדרת לדברים הקטנים, שיכולים להיות רזולוציות שאפשר לפספס בקלות. החל משפת הגוף של הבועטים בזמן הפנדלים או החגיגות המוצנעות אחרי השערים ועד לדברים כמו הגעת הקבוצה למגרש. שחקנים מנוסים עושים זאת, בדומה לתנועת ההשתקה של איידין רוסטיץ' אחרי הפנדל המוצלח בגמר האירופית במדי פרנקפורט, שניצחה בעודה בועטת לכיוון היציע של גלאזגו ריינג'רס.
פה מוכרע הקרוב? (Getty)
הדברים הקטנים משנים, כפי שאמר פסיכולוג הספורט גייר ז'ורדט לאתלטיק: "ליברפול שידרה שהיא מוכנה בגמר הגביע. הם עשו את ההכנות בשלב מוקדם והגיעו לעיגול האמצע בדקה מוקדמת, הראו לצ'לסי שהם יודעים מה הם עומדים לעשות. צ'לסי הייתה יכולה לתת להם לחכות כמה דקות ולהלחץ, כי הפנדלים מתחילים רק כששתי הקבוצות בקו האמצע. זאת גישה שונה לגמרי".
העיתוי של ההגעה לקו האמצע יכול להרגיש זניח או ניואנס, אבל אלה הדברים שמנצחים פנדלים. משפט במקום הנכון, שוער שקופץ על קו השער או הטעייה ששחקן עושה כדי לנסות לתפוס את היריב לא מוכן. אם גמר האלופות בין ריאל מדריד לליברפול למשל יגיע לפנדלים, בתור משחק בין שתי קבוצות עם אופי שזכו בעבר, יהיה מרתק לראות את הבלאנקוס והרדס מנסים להכנס לראש אחד של השני. מה שבטוח, תהיה דרמה.