בפברואר 1998 ערך ניר דוידוביץ' את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ישראל, אז כשוער צעיר בן 21. 12 שנה לאחר מכן, במארס 2010, השוער ערך את הופעתו באחרונה בכחול-לבן, וביום ראשון הקרוב, לפני המשחק של ישראל מול בוסניה, יזכה לטקס פרידה חגיגי באצטדיון בחדש בחיפה.
עם 51 הופעות ברזומה, ובתפקידו הנוכחי כמאמן השוערים של הנבחרת הצעירה, דוידוביץ' לא מסתיר את התרגשותו מהטקס, אך הוא מבטיח לא לבכות: "נבחרת ישראל הייתה חלק משמעותי מחיי וממהלך הקריירה שלי. התחלתי שלחק בנבחרות כבר בגיל 14 והמשכתי עד גיל 33. תמיד הייתה לי גאווה גדולה לייצג את המדינה ולעשות את הכי טוב בשבילה. שמח שיוצא לי לקבל טקס הוקרה באיצטדיון בחיפה, בעיר שלי".
"אני אחרי שלב הדמעות, שנה וחצי אחרי הפרישה. יהיה מרגש מאוד, לא הרגשתי משחק נבחרת הרבה שנים מקרוב. זה יהיה חלק מהאווירה. לא יודע למה דודו אוואט לא הגיע, אני הבעתי רצון להיות במשחק הזה ושמחתי על הפרידה הזו. לגבי אחרים, אני לא יודע את הסיבות", הסביר השוער שיעמוד לצידו של וואליד באדיר בטקס החגיגי.
טקס משותף לשניהם (אלן שיבר)
דוידוביץ' התייחס גם לנבחרת הנוכחית: "עד עכשיו תוצאות היריבות היו לטובת הנבחרת, אבל זה רק תחילת הקמפיין והדרך עוד ארוכה. כרגע אנחנו צריכים לנצל את כל מה שקורה לטובתנו ולצבור כמה שיותר נקודות. יהיו משחקים שגם אצלנו לא תמיד הסגל יהיה הכי חזק שאנחנו רוצים ולכן אנחנו חייבים כמה שיותר נקודות. בוסניה מגיעה בלי כמה שחקנים משמעותיים ואנחנו נצטרך לנצל את זה".
"היו לי הרבה משחקים טובים ונהדרים בנבחרת, מול ספרד, קפריסין במוקדמות יורו 2006, משחק ידידות ראשון נגד טורקיה (0:4) ועוד הרבה רגעים יפים. כבר עיכלתי הכל, הבנתי ששיניתי כיוון. תמיד נחמד וכיף להיזכר במשחקים טובים וברגעים יפים שילוו אותי לכל אורך החיים. עוד משהו להראות לילדים".
לסיכום, אמר שוער העבר: "ההכנה היא אחרת בין נבחרת וקבוצה. הלחץ הוא אחר, המתח הוא אחר. גם עכשיו, כשאופיר כבר שוער ראשון ואין את ההתלבטות הזו יותר, אז חובת ההוכחה עדיין עליו. כולם כבר מסתכלים עליו בזכוכית מגדלת, זה לא משחק ראשון. מפסיקים לעשות הנחות. אלה דברים שחווים במהלך קריירה של ספורטאי. כל משחק כזה מוסיף לביטחון"
קריירה מכובדת, ופרידה בעיר שלו