בוסניה חלשה, בוסניה בפאניקה, בוסניה מפורקת, מאמן בוסניה על סף פיטורים. את המשפטים האלה צריך לשמוע בסוף המשחק של נבחרת ישראל מול הבוסנים בחיפה, ולא לפניו. למה? כי זה משחק הזדמנות, של מומנטום, של אנרגיות, של בטחון. הליגיונרים המובילים שלנו בכושר נהדר לעומת הקמפיין הקודם - שם ספרנו מי בכלל בסגל בקבוצה שלו.
אז איך מנצלים את זה? נבחרת ישראל סוף סוף משוחררת מהלחץ שרק מקום שני נחשב כי הפעם גם מקום שלישי מקנה עליה להצלבה. בראש של השחקן הישראלי זה ההבדל בין לחץ שמשתק ללחץ שאפשר להתמודד איתו. הלחץ הזה שהיה תמיד - להגיע למקום השני מול יריבות עדיפות - העיק על הנבחרת כבר במשחקים הראשונים. נתן תחושה שאסור לטעות, שכל מעידה היא אסון וככה גם שיחקנו. לעומת זאת, הפעם, בניצחון בקפריסין ראו שהשחקנים הרבה יותר משוחררים. הם הבינו שאף תוצאה לא תחרוץ גורלות עדיין.
בקמפיינים הקודמים, במקרים שכבר הגענו למשחקים הקריטיים, הקרקס התקשורתי חדר לתוך מחנה הנבחרת. משמע - או זלזול ביריבה לא מבריקה (מישהו אמר יוון?) או יצירת מפלצת מכל נבחרת שנמצאת בכושר נהדר. איבדנו יכולת לשמור על פרופורציה ולא הצלחנו לנתב את השאיפות והאמביציה כדי לטרוף את המגרש והיריב כדי להתעלות.
זה ברגליים שלהם. ואף מילה על היריבה (יוסי שקל)
יש שוער בשער (אלן שיבר)
לכן, הפעם, אסור לנבחרת ללכת שבי אחרי הסיסמה 'בוסניה מפורקת'. היא בלחץ, אבל היא גם מסוגלת להגיב לזה. הנבחרת שלנו צריכה להתמקד בלהאמין בעצמה, בהזדמנות הזו שיש לה, אבל גם לכבד את היריבה.
מה צריך? תעוזה, בטחון שאינו מופרז, שקט נפשי בכל סיטואציה משתנה במשחק ובעיקר להסתכל על המשחק הזה כהזדמנות ליצור משהו חיובי. אסור לייצר לשחקנים בראש את המשוואה: אין ניצחון = כישלון. זה מתכון להרס עצמי במחוזותינו. שום דבר לא מובטח ושום דבר לא הולך לאיבוד גם אחרי המשחק הזה.
אני אוהב להתמקד בטקטיקה, אבל הטקטיקה תעבוד לגוטמן רק אם השחקנים יגיעו למשחק הזה מאוזנים בין הטירוף, השקט הנפשי ובעיקר הפרופורציה – גם לפני המשחק וגם במהלכו.
שלוש סיבות לפסימיות:
1. מזג אוויר סוער בדרך כלל עדיף ליריבה אירופית שמתורגלת לשחק ככה, כי המשחק יותר מהיר ופיזי.
2. שלא נתגעגע לגל אלברמן. הוא בכושר נהדר, יודע להיות המבוגר האחראי וחייב היה להיות אופציה בסגל.
3. הכירו את נבחרת בוסניה: שחקני הרכב בלאציו, רומא, ורדר ברמן, לברקוזן, לה קורוניה בתוספת שחקנים מאברטון, פרייבורג ועוד. לנו יש אחד כזה?
יודע כל מה שצריך על היריבה (אלן שיבר)
שניים שמוכיחים עצמם בכל שבוע מחדש (אלן שיבר)
שלוש סיבות לאופטימיות:
1. עזבנו את אצטדיון רמת גן שהיה עונש לשחקנים ולאוהדים.
2. כמעט כל הליגיונרים בכושר טוב ואלי גוטמן יש אפשרות לבחור באמת את הטובים ביותר.
3. בוסניה לא מתורגלת לשחק בלי חלוצים דומיננטיים. יש לנו אפשרות לגרום להם להרגיש לא בנוח על המגרש.
ולסיום, מילה אחת קטנה שמאחלת לכם מדינה שלמה - בהצלחה. ובפן האישי, כשחקן נבחרת לשעבר, אני מאחל לשחקנים לעשות את מה שכולנו לא הצלחנו.