בתחילת שנת 2014, נאחזנו בכדורגל שלנו בזכות הבלחות בלבד - הצוות הזר ששדרג את מכבי תל אביב, פריחתן של הפועל באר שבע וקריית שמונה וזהו. בערך. מאיפה להתחיל לתאר את התחושות הקשות שהיו כאן? מההתרסקות של נבחרת ישראל בקמפיין הקודם? מהכדורגל הפסיבי שלה? מהייאוש של השחקנים והקהל מכל הקשור לנבחרת, כולל אצטדיון רמת גן המנוכר?. אולי מהליגיונרים שרובם נאבקו על פירורי דקות, זכו בקושי למקום בסגל והותירו תחושה שהם נשארים רק בשביל עתידם הכלכלי?
אולי מהאלימות והגזענות? למזלנו הן לא הותירו חללים (עדיין) אבל בהחלט קיבלו במגרש את הבמה להקצנה של החברה הישראלית. אולי בהתאחדות שהפכה לסמל הקומבינות שמנהלות במחשכים את הכסף הגדול של הכדורגל שלנו? אולי בהתרסקות של מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל ת"א, שלושה מועדוני פאר? אולי בחקירות על מכירות משחקים ושלל שמועות שליוו את הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות? יש עוד, לא חסר - וכל זה להזכירכם היה בדיוק לפני שנה והיווה את שיא הדעיכה של הענף הפופולרי בישראל. אז הנה, שנת 2015 בפתח והתחושה שונה. מאוד שונה.
קודם כל נבחרת ישראל. מקור הגאווה שלנו התחילה את הקמפיין בראש מורם, משחקת כדורגל אמיתי ונותנת תקווה מחודשת. נפתחו אצטדיונים נהדרים ובראשם 'סמי עופר' ששדרג את הנבחרת ומביא 30,000 איש לכל משחק ליגה של מכבי חיפה. יוסי בניון, אליניב ברדה, מאור בוזגלו, ערן זהבי, גילי ורמוט ואחרים הם כוכבי כדורגל שחזרו מחו"ל ומביאים קהל למגרשים. הליגיונרים משחקים באופן קבוע ובאמת מככבים. ביברס נאתכו עושה קריירה ענקית, רפאלוב לוהט בבלגיה, דמארי וטל בן חיים הם מנהיגים של קבוצות ראויות שם.
ככה נראתה השנה האחרונה (אלן שיבר)
מבט מרחוק, כמה שיותר רחוק (ישראל מלובני)
בליגה שלנו יש מתח בצמרת ושלוש קבוצות רצות לאליפות. ק"ש ראשונה עם תקציב קטן משל מכבי ת"א וב"ש וכל שאר הליגה (כמעט) בסכנת ירידה. הרמה בינונית בחלק הזה של הטבלה אבל יש מאבק גדול על הפלייאוף והירידה. ולא פחות חשוב - מחאת מחירי הכרטיסים הצליחה, ועובדה שהקהל חוזר למגרשים. ממוצע הקהל בעליה עצומה ושיא הצופים למחזור ליגה כבר נשבר.
אפילו לגבי מה שמסביב למגרש, יש נקודות אור. ההתאחדות כבר לא שולטת בכסף הגדול ללא בקרה ושקיפות. יש מנהלת שכוללת אנשי עסקים רציניים שצריכים להביא כסף ולמתג את המוצר. בנושא האלימות, נדמה שדווקא אירועי הדרבי נתנו דחיפה עצומה למחוקקים, למשטרה ולבתי המשפט להתחיל לפעול ברצינות כנגד הקיצונים שהורסים לשאר הקהל ולקבוצות שלהם את החוויה.
בסופו של דבר יש פה שנת הזדמנות נדירה. לא הכול ורוד ונוצץ, אבל אם מובילי הדרך - השחקנים, הנבחרת, המנהלת, הקהל וכן, גם אנחנו בתקשורת נדע להמשיך את הכיוון הזה לתוך 2015, יהיה לנו כדורגל ישראלי שנכבד, נאהב ובעיקר נהנה ממנו.
ולסיום חידון קטן לקראת השנה החדשה:
1. מי יודע לאן נעלמו מיליוני שקלים מהמאזנים בהתאחדות? שמענו הרבה סיפורים אבל שום תשובה מספקת.
2. מי ידאג לבקרה תקציבית רצינית?
3. מי יקים ליגת ביניים בין הנוער לבוגרים, שתציל את הדור האבוד של גילאי 18-20?
4. האם נהיה אופטימיים גם בתחילת אפריל, אחרי המשחקים מול וויילס ובלגיה בארץ?
5. מתי תפקיד מנהל מקצועי יהפוך לדבר הכי בסיסי בקבוצת כדורגל? מתי הבעלים יפסיקו להאמין שהם הסמכות המקצועית העליונה?
בין הפותרים נכונה יוגרל כרטיס ליורו ולצ'מפיונס בהשתתפות נציגות ישראליות על הדשא.
החבר'ה שיכולים לשנות את עתיד הכדורגל (אלן שיבר)