הבחירה של ההתאחדות לכדורגל באלון חזן כמאמן הנבחרת הבא מעידה, יותר מכל, על המצב שבו נמצאת הנבחרת. אי אפשר היה ללמוד המון משני משחקי הידידות, אבל מהערב רב שהיה בסגל שם - בין שחקנים ותיקים לשחקנים צעירים - אפשר להבין שהנבחרת אחרי עידן "האוסטרים" נמצאת בסוג של תקופת מעבר. נבחרת "בהרצה", על משקל תאגיד השידור.
ואם זה המצב, הבחירה בחזן נראית הגיונית למדי. לא מדובר במישהו שמגיע עם יומרות גדולות, או תחושה שהוא יישאר כאן לשנים. חזן הוא איש מערכת קלאסי, אחד שעובד בנבחרות השונות כבר למעלה מעשר שנים ומכיר את הדינמיקה. לצד ההיכרות והנוחות שבבחירה הזו, התווספו שני אספקטים נוספים: הקמפיין המוצלח יחסית עם הנבחרת הצעירה במוקדמות היורו (שעדיין לא הסתיים), אבל מעל הכל - היעדר אופציות מדהימות בחוץ.
בסופו של דבר, היצע המאמנים האפשריים לנבחרת בזמן הנוכחי נמוך. מאמן זר טוב לא יוכל להגיע מסיבות כלכליות, מה שמשאיר אותנו במגרש הישראלי. וכאן חייבים להודות שאין שמות מדהימים. ברק בכר, האופציה הבכירה והחלומית, חתום על חוזה במכבי חיפה ונראה שהוא מעדיף למצות את האפשרויות שלו שם. כשמסתכלים על כל היתר - אין כשרונות גדולים מדי. ניר קלינגר הולך לרדת ליגה עם מכבי פ"ת, רן בן שמעון לא ממש הצליח בקבוצות לחוצות (ואין לחוצה כמו הנבחרת), יוסי אבוקסיס רק עכשיו התאושש משנתיים איומות בקריירה שלו. על סוס שחור כמו אייל ברקוביץ', ובצדק, לא רוצים לשמוע.
צמח בנבחרות (אלן שיבר)
אם כך, נשארנו עם חזן. בניגוד לקריירת המשחק שלו, שהיתה עשירה ורוויית הצלחות (שלושה גביעי מדינה, אליפות אחת בלתי נשכחת עם מכבי חיפה ואפילו עליית ליגה עם רוני רוזנטל בווטפורד) - קשה לומר שלאיש יש רקורד מדהים מדי כמאמן. היו לו שנתיים בינוניות משהו במ.ס. אשדוד, אותה הוא עזב כשהיא היתה מתחת לקו האדום, וב-2010 הוא התחיל את הרומן שלו עם הנבחרות - היה בנערים ב', שמונה שנים בנערים א', שימש כעוזר של רוטנשטיינר ובשנתיים האחרונות, כאמור, הצליח לא רע עם הנבחרת הצעירה של ישראל (עוד נראה האם זה ייגמר עם הישג היסטורי).
כלומר, מדובר במישהו שמהר מאוד הלך על המסלול של אימון נבחרות; שזוהי משרה שונה לגמרי מאשר אימון קבוצה. סוג העבודה שלך, שבנוי בעיקר על "פיקים" ולא על עבודה רציפה וארוכה, היכולת לבחון שחקנים ולזהות כושר, כל אלה הם דברים שצריך להתמקצע בהם - וחזן עשה זאת ישירות, או היה מעורב בתהליך, כבר 12 שנה. כך שגם לאור ההיסטוריה האישית שלו, מדובר בסוג של בחירה טבעית.
כאמור, הנבחרת בתקופת מעבר - והמינוי של חזן מסמן משהו לא רק עבורו, אלא גם עבור לא מעט שחקנים שחזן אימן בצעירה: זה הזמן לעלות מדרגה. שמות כמו עידו שחר, עדן קארצב, סוף פודגוראנו וכמובן ליאל עבדה יכולים וצריכים לקבל את הצ'אנס בבוגרת, ואולי להתחיל משהו חדש ומרענן - נבחרת שתוכל לייצר הצלחות בעתיד. השילוב בין היציבות, ההיסטוריה והיכולת לבנות נבחרת ארוכת טווח - הם הזדמנות גדולה עבור אלון חזן, שמגיע בגיל 54 לג'וב הבכיר בחייו.
עכשיו רק נשאר להוכיח שזה יכול לקרות על המגרש.
עבדה. יעלה עם חזן לבוגרת (אלן שיבר)