הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

גראנד טור רוכבים 21 קטעים ובסוף כריס פרום מנצח

על הזכייה של הבריטי והרגעים שהג'ירו סיפק לנו השנה. דרור פקץ' מנתח עד כמה היסטורי היה המרוץ שהתחיל בישראל והסתיים עם דרמה גדולה ברומא

דרור פקץ'  28.05.18 - 18:13
תחילת כתבה

אם מישהו היה אומר לכם לפני חודש שכריס פרום ינצח את הג'ירו של 2018, היו בפניכם שתי אפשרויות: הראשונה, להנהן בהסכמה כאילו הדבר ברור כמו שמש זורחת בבוקרו של יום. השנייה, להגיד בכנות שאין לכם מושג מי הוא כריס פרום ומה זה בכלל הענף הזה שמרצד שעות על המרקע בחודשי הקיץ.

דבר אחד בטוח כעת למי משני סוגי האנשים: אף אחד, אבל אף אחד, לא היה מאמין כיצד נצחונו של פרום יקרה, ומאילו בורות הוא ייצא כשסביבו עולים ויורדים גיבורים ומפסידנים כמו עפיפוני תבערה. אף אחד כבר לא נשאר אדיש בישראל להיותו של הענף הזה מהיפים והמרתקים בעולם והסיבות מדוע זה כך.

הג'ירו של איטליה נמצא בתחרות מתמדת, עם או בלי להתכוון, עם אחיו הגדול - הטור דה פראנס. כולם משווים בין השניים, והאח האיטלקי הצעיר מקנא באחיו הבכור על החשיפה הרבה, הפוקוס הבולט בעולם הרכיבה אליו זוכה הטור, וכמובן, לכדאיות הכלכלית סביב המרוץ מארץ הבגאט. אבל כולם כבר יודעים ומאדירים את הג'ירו על היותו המסלול המעניין ביותר, המורכב ביותר, ובראש ובראשונה, התחרויות הצמודות והמרתקות שהוא מספק בשנים האחרונות.

אנחנו בישראל נהנינו מהעובדה שהפסטיבל החל כאן, ועוד בהשתתפות כריס פרום הגדול. זה העלה את קרנו של הג'ירו ואת קרנו של העם היושב בציון ועומד בצידי הכבישים. לאט לאט היינו עדים להתפתחות טקטית ולכתיבת התסריט של המותחן הגדול כל כך.

הרי אם בוקר לקטע 18, לפני שסיימון ייטס איבד את 28 השניות שסימנו את תחילת השבר, מישהו היה אומר לכם שתוך יום אחד ייטס יאבד 25 דקות, הייתם מסתכלים עליו לא כשאר האדם, במיוחד אם היה מוסיף על התפרקותו של פוצוביבו בשלב אותו הוא עצמו סימן. תוסיפו לזה סולו כביר של פרום, ויממה לאחר מכן את התפרקותו של טיבו פינו. אז וודאי שהייתם אומרים לעצמכם שזהו תסריט בדיוני, ושהמנחש אינו מן הענף או החליק קסדתו.

כך עברנו יום אחרי יום, ואם נודה על האמת, היומיים היחידים הרגועים בו היו היום השני והשלישי בישראל (עובדה לה לא שמנו לב כי היינו כולנו מבושמים). קיבלנו קרבות מההתחלה ועד הסוף, ולצד זה גם מטבלים בקבוצה הישראלית "סייקלינג אקדמי" שיחסית לגראנד טור ראשון עשתה תוצאות יפות ביותר. צפינו ברוכבים ישראלים שנטעו בנו גאווה, אמונה ותקוות לעתיד, ואף תחושות שאנחנו נורמליים. וכל אלו הצטברו למותחן מרגש שבשבילו אירועי ספורט קיימים ובשבילו קהל הספורט קם, צופה, קונה כרטיס ומצפה...

ואם הגעתם עד כאן אומר לכם כך: הייתם עדים לאחד מהגאנד טורים הגדולים בהיסטוריה של הענף, בו ההתנהלות הייתה התקפית והמותחן היה כל שיכולנו לבקש. ועד שנקבל פתרונות לתעלומה, נוכל לפזם לנו את הקלישאה - גראנד טור מתחרים 21 יום, ובסוף מנצח כריס פרום.