"הייתי לפני כמה ימים בארץ, אנשים פגשו אותי ברחוב ושאלו אותי איפה אני משחק. אם אני עדיין בסנטנאדר? או באנגליה? יש עליי חרם תקשורתי מסוים. כששיחקתי בברצלונה כל התקשורת הישראלית סיקרה אותי, אבל אני לא כועס. היום אני מבין שכשאתה למעלה מחפשים אותך ומהללים אותך - וכשאתה למטה אתה לא מעניין אף אחד. ליגיונרים בליגות פחות טובות מהליגה הספרדית השנייה מקבלים יחס תקשורתי ואני פחות. מעולם לא הייתי אדם שצובר יחסים עם התקשורת, ולא מסוג השחקנים שיהיו פעילים בפייסבוק או בטוויטר". על המונולוג הזה חתום גיא אסולין. לא, הוא לא נעלם. ולא, הוא לא משחק באנגליה או בסנטנאדר.
אסולין חתם לשנתיים במיורקה בזמן שדודו אוואט לקח את הקבוצה אבל בעיות בהנהלה גרמו לאוואט לעזוב והקשר הישראלי נשאר. הוא שיחק רק 94 דקות העונה, חמישה משחקים בסך הכל כשבכולם עלה כמחליף - אבל אסולין, כמו לאורך כל הקריירה, לא נשבר ולא מתכוון להישבר. אחרי תקופה ארוכה הוא שובר שתיקה בראיון לאתר ערוץ הספורט, שנערך ביום שלישי בתוכנית הרדיו "5 באוויר".
עד לפני כמה שנים, אנשים ראו בו את יוסי בניון הבא, ולא מעט מאנשי המקצוע היו משוכנעים שיגיע רחוק, אך מאז אסולין עבר לא מעט. אחרי שנים בברצלונה הוא לא הצליח לעלות לקבוצה הבוגרת כמו מונטויה ובארטרה חבריו לקבוצות הנוער והנערים ונאלץ לעבור לתחנות הבאות. הבעיה שחלק מההחלטות שלקח היו לא נכונות לקריירה שלו. במנצ'סטר סיטי, להוציא תמונות עם קרלוס טבס ואימונים עם קבוצת המילואים אסולין לא קיבל צ'אנס. משם הדרך לקבוצות הקטנות יותר הייתה עניין של זמן. ברייטון, סנטאנדר, גרנאדה, הרקולס, ועכשיו במאיורקה - אסולין מנסה לשכוח מהפציעות שקצת הרסו לו, משוכנע שהוא מתאים לליגה הספרדית וחולם לחזור לרמות הגבוהות.
פעם הוא קיבל חיבוק מפפ...
ודקות בברצלונה
אתה משחק נורא מעט במאיורקה.
"המצב של המועדון לא קל בכלל. יש הרבה בלאגן, אבל אני מתעסק במגרש עצמו. מבחינה אישית - נכון שאני נכנס כמחליף אבל המטרה שלי היא לשחק כמה שיותר. כרגע זה המצב ואני מחכה לרגע שהמאמן יחשוב שאני יכול לעזור יותר".
העזיבה של דודו אוואט בוודאי השפיעה.
"אם דודו היה במועדון אז דברים היו אולי יותר קלים, אבל זה לא אומר שזה היה קשור במישור המקצועי. בתקשורת עם המועדון אולי היה לי טיפה יותר קל אבל אני לא חושב על מה שהיה - אלא קדימה. אני רוצה לגרום למאמן לחשוב שאני צריך לשחק יותר".
אז למה לא לחזור לארץ? פה אתה יכול להיות כוכב
"כל המשפחה שלי בארץ וכשהייתי בימים האחרונים בישראל נהניתי, אבל פיתחתי קריירה שונה מהרבה שחקנים ישראלים. מגיל 12 יצאתי מהארץ ואני כבר לא יודע להגיד לך מה הבית שלי היום. אני נהנה בארץ בחופשות אבל מקצועית אני חושב שנכון שאשאר באירופה. הכדורגל הספרדי מתאים לי".
אתה כבר בן 23 ועושה רושם שאתה לא מצליח להתרומם
"כשהייתי בסיטי זה היה בזבוז זמן, כי לא שיחקתי. אחר כך היו לי שנתיים לא קלות בספרד בקבוצות תחתית אבל הפסקתי לחשוב על מה שהיה. היום אני במאיורקה ויש לנו קבוצה טובה. אני מקווה שנוכיח את זה עד סוף השנה ונהיה למעלה חזק".
אתה יכול להבין שחקנים שחוזרים לארץ, ולא נשארים – כמוך - להילחם על האפשרות לשחק באירופה?
"אני מאמין שהכדורגל שלי יותר מתאים לספרד. עברתי דרך שונה משחקנים אחרים. יש הרבה שחקנים שגדלים בארץ ויוצאים לחו"ל וחוזרים אחרי שנה. אני אחר. אין לי מה לחפש בארץ כרגע ושלא יתפרש שאני אומר את מזלזול, כי זה ממש לא כך. אני נמצא במקום טוב ובליגה טובה שלא נופלת מליגת העל".
ואפילו הוצג בסיטי
והתאמן עם טבס
העומס שהיה עליך מגיל קטן, והציפיות ממך, אולי פגעו בך?
"התקופה שהייתה בברצלונה הייתה אדירה. היו הרבה ציפיות וזה לגיטימי אבל כשיוצאים ממועדון כל כך גדול כמו ברצלונה הכל נראה אחרת ושונה. במקום שיגיעו לך לדוגמא עשרה כדורים בשתי דקות, אתה צריך להילחם כדי שיגיעו אליך שני כדורים בעשר דקות. מה ייתן לי אם אסתכל אחורה? זה לא יוביל אותי לשום דבר, רק לעצב וכעס, וזה לא משהו שאני צריך עכשיו. אני רק בן 23 ואני חושב שבסוף יהיה טוב. אני יותר עצבני כשאני מאבד כדור מאשר עצבני על מה שקרה לי מהיום שעזבתי את ברצלונה. פעם חשבתי על דברים כאלה, היום כבר לא".
שחקנים שגדלו איתך הצליחו..
נכון, אבל אני גם מכיר שחקנים ששיחקו איתי ואפילו לא משחקים היום בליגה השנייה בספרד. הלוואי והייתי יכול להיות איפה שטיאגו או מונטויה נמצאים אבל זה מה יש. כדורגל זה מומנטום וברגע שאתה במומנטום טוב ולא לקחת את ההזדמנות, זה פוגע בך. לקחתי לא מעט החלטות לא נכונות ואין צורך לפרט".
אבל אם ג'ורדי או יענקל'ה יחייגו אליך מחר?
"המטרה שלי לא לחזור לארץ, כי אני חושב שמבחינה מקצועית יש לי מה לתרום בספרד. לחזור לארץ לא תהיה החלטה נכונה בשלב זה של הקריירה. נכון שלא שיחקתי יותר מדי השנה אבל אני מאמין שהמצב ישתנה כי אני נלחם ולא טיפוס שנשבר. אני גם לא חושב שאהנה לשחק כדורגל בארץ וכל הזמן לחשוב שכל כך הרבה שנים הייתי בחו"ל ונלחמתי להיות שם - ופתאום נשברתי וחזרתי בלי להגשים את החלום. אם אחזור עכשיו ארגיש שוויתרתי על החלום. יש לי חוזה לעוד שנה וחצי ואני מכבד הסכמים".
אבל דקות משחק יכולות להחזיק אותך ביום מן הימים לנבחרת..
"כל שחקן חולם להיות בנבחרת ישראל ואחרי שכבר הייתי במעד הזה, זה תמיד יהיה החלום שלי. הייתי השחקן הכי צעיר שלבש את המדים ואני מאמין שעם עבודה קשה, רצון ואמונה הדברים יסתדרו. יש לי שאיפות ואגשים אותן".
אבל כרגע, יסתפק בהצלחה עם מאיורקה