רפאלוב: חטפתי כאפה לחיים, כמו דקירה בלב

בלעדי. כבר עשר עונות שליאור רפאלוב משחק מחוץ לישראל. לא עוד ליגיונר שנוסע כדי לעשות סיבוב ולעלות את השכר שלו בכדורגל הישראלי, אלא אחד שמככב מדי שבוע עם שערים, בישולים ובעיקר כזה שכבר קיבל מעמד שמעטים הכדורגלנים הישראלים שקיבלו אותו.

בגיל 33 וחצי, הוא נחשב לאחד השחקנים המרכזיים באנטוורפן. אחרי שבע עונות בקלאב ברוז' בהם היה שותף בכיר לשתי אליפויות, סופר קאפ וגביע בלגי הוא עבר לתחנה הבאה, אנטוורפן שלא מעט בזכותו הפכה להיות קבוצת צמרת. העונה, אחרי 16 משחקים בהם שותף הוא כבר עם 8 שערים וימצא עוד שלוש פעמים את הרשת הוא ישווה את שיאו מהעונה הקודמת, 11 שערים ב-34 הופעות. סה"כ הוא מחזיק בבלגיה במאזן יפה של 59 שערים וכמעט 80 בישולים ב-230 הופעות.

כמות המשחקים הקטנה יחסית העונה לא נבעה בגלל פציעה או הרחקה: רפאלוב עבר משבר אישי לא פשוט, משבר שגרם לסערה בחיים שלו ושל משפחתו. בתחילת נובמבר, לפני חודש וחצי, ביתו נפרץ בזמן שהוא בכלל במשחק חוץ. אשתו גל, בשלב מתקדם של הריון שלישי ושני ילדיהם אדריאן ומיה יצאו לאימון של הילד.

ע"פ המשטרה המקומית, בשעה חמש בערב, נכנסו מספר שודדים לוילה של משפחת רפאלוב. הם פרצו את החלונות, שברו את הדלתות, קרעו את המזרונים, ולקחו כל דבר שבא ליד. טלפונים, כסף, בגדי יוקרה, נעלים, תכשיטים ולא מעט דברים סנטימנטליים שהיו שייכים לבני הזוג. הערכות דיברו על נזק של מאות אלפי שקלים.

שעתיים אחרי הפריצה, גל והילדים חזרו הביתה וראו חושך בעיניים. אשתו של רפאלוב הזמינה את המשטרה וחבר קרוב שגר ליד, כשהפחד הגדול הוא שהילדים יחוו טראומה לא פשוטה. הקבוצה ידעה ושכרה עבורו מאבטח צמוד לבית, התקשורת תהתה מדוע השחקן הכי טוב של אנטוורפן לא מגיע לאימונים, אבל המשטרה ביקשה לשמור על עמימות כדי לנסות לתפוס את הפרוצים. תביעות נעלים נמצאו אבל עד היום אין קצה חוט. בשיחות עם המשטרה הבינו הזוג רפאלוב, מי שפרץ להם הביתה, היו אנשים שעקבו אחריהם זמן מה ומקצועיים מאוד.

"החיים שלי השתנו. קיבלתי בום וכאפה לחיים" אמר רפאלוב לערוץ הספורט על התקופה הקשה בחייו, "כשאתה רואה דבר כזה. הבית הפוך, חלונות שבורים, מזרון קרוע וונדליזם כל כך גדול אתה מבין כמה אנשים אכזריים יש. הפורצים עשו שיעורי בית איך להיכנס ומתי. הם ידעו שאני לא שם, שגל יצאה עם הילדים ושהאזעקה לא פועלת באותו הרגע".

איך הילדים הגיבו?

"גל חנתה את האוטו ונדלקה לה נורה אדומה כי היו מלא אורות בבית והיא לא זכרה שהשאירה כל כך הרבה אורות. בהתחלה היא לא קלטה ואז שהגיעה לאיזור של המטבח היא ראתה מלא זכוכיות על הרצפה. צעקה לילדים לבוא לכיוון שלה מחשש שהפורצים עוד בבית. צעקה לשכנים וקראה למשטרה שהגיעה אחרי כמה דקות".

מבינים שהפורצים הלכו?

"נכנסו שוטרים לראות שהשטח נקי. מה שכואב לי יותר מכל הכסף והתכשיטים והבגדים זה שהיו דברים סנטימנטלים שלי ושל גל שזה ציוני דרך שלנו בבלגיה שגם אותם הם לקחו. לא השאירו לנו כלום. כמה רוע יש לאנשים. המחשבה שלי לפני המשחק היתה רק מה עם גל והילדים. היה לי קשה".

ואז אתה מגיע הביתה.

"לקראת חצות. אני וגל ניסינו להקריא לאדריאן ומיה סיפור שמספר מה היה. הם בני שש וארבע אז הסברנו להם שילדים בעטו בשני כדורים על החלונות במבטח ולכן היו זכוכיות. לא נתנו להם לעלות לקומה שלהם למעלה, כדי שלא יראו מראות קשים יותר ויבהלו. בימים הראשונים של אחרי המקרה היו לנו לילות לבנים. רצו לישון רק איתנו במיטה וזה היה בבית אחר, של חברים קרובים. גל בכלל לא רצתה לחזור לבית הזה, ועכשיו אנחנו עוד פה אבל עוברים בקרוב למקום אחר. הטראומה גדולה מדי. קשה מאוד להיות בבית הזה מרגיש שנכנסו לך לפרטיות, לנשמה. יש סיוטים ופלאשבקים ובקושי ישן כשהילדים בוכים ולא רוצים לעלות לבד".

ועכשיו שאתה יוצא לאימון איך הם מתמודדים?

"שומרים לנו סביב הבית כדי שנהיה בטוחים שאני לא נמצא אבל זה לא פתרון. רציתי שגל בחודש שביעי תטוס לישראל להיות ליד המשפחה אבל יש גם מסגרות לילדים אז המשפחה שלה ושלי באו".

ועדיין לא תפסו אותם.

"לא. ביקשו מאיתנו לעזור להם ושאלו אם אנחנו חושדים במישהו אבל אנחנו מבחינתו לא יכולים להצביע על מישהו מסוים. לא חושב שזה קשור לכדורגל או לעסק שיש לנו פה. המשטרה אמרה אנשים מיומנים. ידעו מי אני והבינו שאני במשחק חוץ וידעו שגל יצאה מהבית עם שני הילדים. שהיה  תכנון מוקדם. הרגשתי כמו דקירה בלב. עד היום אני מנסה לעודד את עצמי שזה הסתיים רק בדברים חומריים וגל והילדים לא היו בבית כי אחרת זו היתה טראומה לכל החיים אם היו הפורצים עדיין בבית".

מגיל 24 ועד היום, תיארת לעצמך שתישאר כל כך הרבה זמן מחוץ לישראל?

"לא תיארתי לעצמי שאשאר כל כך הרבה זמן ושאמצע בית חם בבלגיה. צריך חוסן מנטאלי לעבור כל כך הרבה שנים מחוץ למקום שאתה מורגל אליו. אני מאמין שאם אתה משחק באופן רציף, זה עוזר לשהות שלך בחו"ל. הרגעים הקשים מגיעים כשאתה מוצא את עצמך בלי דקות משחק ואז ישנן מחשבות זדוניות שנכנסות לך לראש ועולות שאלות כמו: למה אתה מקריב כל כך? למה אתה סובל בקור? ואז הכי קל לוותר ולחזור לחממה של ישראל. אלו הרגעים שצריך לדעת להתמודד ואם יש לך אישה שתומכת בך לאורך כל הזמן כמו גל שאומרת מילה נכונה ולא מובילה אותך לעשות דבר לא נכון אז אתה מצליח".

אתה מרגיש בשיא, או שבגילך כבר מתחילים לספור לאחור?

"לא חושב על זה, אבל הגיל עושה את שלו. בקיץ אני יהיה בן 34 אז כן מסתכלים על הגיל, אבל אם מסתכלים על היכולת שלי במגרש עכשיו אז אני בכושר טוב, לא סובל מפציעות ברוך השם כמו בשנים עברו ואין עלי עומס. אני יודע לנתב את עצמי נכון יותר ושומר על עצמי אחרת".

כלומר?

"תזונה ושינה. ארוחות הערב שלי השתנו לגמרי. אוכל הרבה פחות ובשעות יותר מוקדמות. אם פעם הייתי אוכל ב9 וחצי בערב אז היום אני מסיים לאכול כבר בשבע וחצי. פחות פחמימה ויותר חלבון ואלה דברים שפחות הייתי מקפיד. גם יותר שעות שינה ושם דגש על 8 שעות לפחות". אני יישן כבר ב-11 בלילה".

מי שלא מכיר אותך ומסתכל רק על המראה, עם כל הקעקועים, יכול לטעות ולחשוב אחרת.

 אני חי חיים ספורטיבים ותמיד שומר על התדמית הטובה שלי. במבט ראשוני עלי זה יכול להטעות אבל תמיד חשבתי לפני כל דבר איזה תדמית יכולה להיוצר לי אם אתנהג ככה או אחרת. כל דבר שעשיתי היה עם מחשבה".

פתחת גם עסק ליהלומים בבלגיה, לקראת היום שאחרי.

"לא בהכרח של היום של אחרי. זו תעסוקה חוץ מהכדורגל. אני לא פוסל להישאר פה אחרי הפרישה כי יש פה עסק או להשתייך לאנטוורפן או קלאב ברוז בתפקיד כזה או אחר".

אימון?

" לא בשלב הראשון. אני עדיין בשנתיים שלוש הקרובות רואה עצמי שחקן פעיל שיכול להשפיע. מנסה לא להגיע למחשבות האלה. בחיי כדורגלן שנתיים או שלוש זה המון זמן"

פוחד מהיום שאחרי?

"לא מפחיד אותי היום שאחרי, אני די מסופק ממה שעשיתי ויש לי עוד מה לתת".

סחטת את הלימון עד הסוף.

"המספרים שלי מדברים בעד עצמם. אני לא נמצא בארץ כבר כמעט עשור ולא אחד שמתערבב ומתראיין כל שני וחמישי. פחות אוהב ופחות יש לי זמן לזה אז ברור שאתה נעלם מהתודעה. פה בבלגיה, כל סוף שבוע רואים אותי במגרשים, ואני מרגיש פה כמו שהרגשתי באליפות האחרונה שלקחנו עם מכבי חיפה בתחילת העשור. אז מכבי חיפה היתה כמו מכבי ת"א. היינו מספר אחת בארץ. עד היום אוהדי מכבי חיפה מסמסים לי או כותבים ברשתות החברתיות וזה מאוד נעים וכיף לדעת שבישראל מחכים לך אוהדים וקבוצה בזרועות פתוחות. בינתיים יש לי עוד מה לתת באירופה".

8 שערים ב-16 משחקים, אלה מספרים יפים

"אני מקווה מאוד שאני יצליח לעבור את 11 השערים מהעונה שעברה בליגה. מקווה ומאמין שאעבור כי אני מרגיש טוב ומרוצה מהמעמד שלי בקבוצה ומההשפעה שלי על המועדון".

בינתיים כבר אתה מועמד לשער העונה בבלגיה מהניצחון על אופן

"היה משחק קשה, כי אופן נלחמת על כל נקודה והם עלו במערך מאוד הגנתי וצפוף כך שהיה קשה לפצח אותם. אני שמח שהדקה ה-80 הזו הגיעה והביאה לנו 3 נקודות חשובות. אני עובד על בעיטות כאלה באימונים אבל לא רק אני. יש לנו שחקנים גבוהים וחזקים ומצבים נייחים זה חלק בלתי נפרד מהאימונים שלנו במהלך השבוע".

היו דיווחים בבלגיה על בעיות בינך לבין אמבוקאני החלוץ, אחרי שלא אפשרת לו לבעוט בעיטת עונשין מ-11 מטרים.

"לא היה שום סיפור. ידוע וברור לכולם שאני בועט את הפנדלים אבל באותו משחק נגד ליאז' אמבוקאני רצה לבעוט. משחק קודם נתתי לו לבעוט ועכשיו לקחתי אני את הבעיטה. קורים בכדורגל דברים כאלה אבל זה דברים שאסור שיקרו בעיקר מול 20 אלף איש באצטדיון כי נראה מגוחך ולא מקצועי. יום למחרת המאמן לקח אותנו לשיחה והכל הסתדר. הוא הבהיר שהוא לא מסכים לדבר כזה מצידו ורק אם אני יחליט לא לבעוט מסיבה כזו או אחרת אז הוא יבעט. הניסיון ליצור בינינו עימות הוא סתמי. אין בינינו שום בעיה".

ולמרות הכושר שלך, אתה לא מוזמן לנבחרת.

"יש לי 40 הופעות בנבחרת ישראל בהם כבשתי 6 שערים. אין דבר שאני יותר אוהב מנבחרת ישראל.  לייצג את הנבחרת זה היה החלום שלי מאז שהתחלתי לשחק כדורגל בתור ילד. זו גאווה גדולה להיות שייך לשם ולייצג את המדינה. לא אני צריך להגיד אם יש לי או אין לי מקום בנבחרת, אבל כן אני חושב שיש לי מה לתרום".

יצא לך לדבר עם אנדי הרצוג?

"איתי הוא לא דיבר אפילו פעם אחת. מאז שאנדי מונה, לא זומנתי. לעולם לא היתה בינינו אף שיחה. נעשו החלטות ואני לא יודע אם זה שלו או של הממונים עליו ואני חי עם זה. בחיי היום יום שלי אני מוצא בכל זמן נתון שיש לי חופש, לנצל אותו לחיי המשפחה".

לא נפגעת?

אני לא מכיר את הבן אדם כדי להגיד אם נפגעתי או לא. אין לי שום היכרות איתו ולכן גם לא מתעסק בזה".

מה אתה חושב על הקמפיין של הנבחרת?

"היה קמפיין לא טוב לנבחרת, ואפשר היה לעשות אותו טוב יותר".

החוזה שלך מסתיים בקיץ הבא. חזרה לישראל עומדת על הפרק?

"אף פעם לא פסלתי שום דבר. שנה וחצי בכדורגל זה זמן כל כך ארוך. דברים הם דינמיים ומשתנים. היה רצון מקבוצות בארץ אבל מצד שני אפשר לעשות מעבר גם בתוך בלגיה. אנחנו באנטוורפן נבנים ומכוונים מאוד גבוה. שום חשיבה על משהו אחר כרגע".

מכבי חיפה יכולה לקחת אליפות?

"אני לא עוקב יותר מדי אלא רק מתעדכן בתוצאות ושמח לראות שמכבי חיפה נמצאת למעלה שוב ואני מקווה מאוד שירוצו עד סוף העונה עם מכבי ת"א ואולי גם הפועל ב"ש ובית"ר ירושלים יהיו שם".