הריקוד האחרון: השוער הכי צבעוני בעולם

כשרוברט קידיאבה יפרוש ממדי נבחרתו בסיום גביע אפריקה, הכדורגל יתגעגע. השוער חוגג כל שער של קבוצתו בצורה הכי ייחודית שיש ואוהב כדורגל יותר מאת משפחתו. הכירו: ריקוד הבום של השוער הצבעוני בעולם

מור רכס  07.02.15 - 11:00
תחילת כתבה

האם פעם שאלתם את עצמכם מהו אושר אמיתי? כל חיינו אנו במרדף בלתי נגמר אחרי אותה תחושה קסומה ובלתי מוסברת שגורמת לנו להתרוממות הרוח. ישנם כאלה שמגדירים זאת בממון, כאלו שמודדים זאת דווקא ברכוש, הרומנטיים שבינינו בוודאי יענו שאהבה היא האושר העילאי מבחינתם, אך כשרוברט קידיאבה נאלץ לענות על הקושיה המסובכת שמעסיקה אלפי פילוסופים ברחבי תבל, הוא ענה בפשטות: "בשבילי כדורגל זה האושר האמיתי. אני אוהב את אשתי ואת שלושת ילדיי אבל שום דבר בעולם לא גורם לי להיות מאושר יותר מהמשחק הזה".

רבים מכם ירימו גבה מתשובתו של קפטן נבחרת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הרי איזה בן אדם שפוי יעדיף כדור עגול ונעלי פקקים על משפחתו? כאן בדיוק שורש העניין. השוער בן ה-39 הוא לא בדיוק הטיפוס הכי שפוי בעולם ודרוש רק מבט אחד חטוף בטיפוס הססגוני כדי להבין זאת. הוא לבוש בטייץ צמוד שלא היה מבייש גם את אחרונת הרקדניות, פניו מכוסות בזקן תיש מפואר וראשו מגולח לחלוטין מלבד מספר צמות קלועות שיוצאות ממרכז פדחתו. לא רק המעטפת החיצונית של הקונגולזי מעידה על היותו אחד הטיפוסים הצבעוניים שידע עולם הכדורגל. ההוכחה לכך היא הדרך הביזארית שלו לחגוג שערים - חגיגה שעונה לכולנו על השאלה מהו אושר אמיתי. הכירו את הקידיבאטה.

כל זאטוט שאי פעם שיחק כדורגל, לא משנה אם זה באספלט השכונתי או על כר הדשא הירקרק, בוודאי יגדיר את הרגע שבו הכדור חוצה את קו השער ונעצר ברכות ברשת כרגע השיא מבחינתו. לאורך ההיסטוריה חגיגות השערים תפסו להן חלק בלתי נפרד במשחק הקדוש וככל שהשנים חלפו, כך אותן חגיגות מקבלות להן משמעות חדשה. מי מאתנו לא מכיר את "העריסה" של בבטו ורומאריו, "הצלילה" של יורגן קלינסמן, הריקוד של רוז'ה מילה וכמובן ריצות האמוק של פיפו אינזגי ודויד טרזגה. אבל עם כל הכבוד לאותם גיבורים, חגיגת השערים ההזויה שנראתה אי פעם על כר הדשא היא ללא ספק הקידיבאטה או "ריקוד הבום" והיא שייכת לגיבור כתבה. 
     
לאלו שלא זכו להיחשף לריקוד הניצחון המדובר, הנה תקציר. השוער הוותיק אולי לא שייך לאותו זן נדיר של שוערים סקוררים, כמו חוסה לואיס צ'ילברט או רוג'ריו סאני, אך בכל פעם שנכבש שער לזכות קבוצתו/נבחרתו, הוא יורד לדשא כשידיו ורגליו פרוסות לפנים ומתחיל לקפץ על ישבנו בשטחי הרחבה בצורה מעגלית. "זה אני וזאת הדרך שלי לחגוג. ישנם שמצדיעים, אחרים מורידים חולצה, הבום זאת הדרך הייחודית שלי להראות מי אני", סיפר השבוע קידיאבה לכתב הBBC- פייר אדוארס: "הכול התחיל לפני 20 שנה, התאמנתי על תרגיל שמפתח את שרירי הרגליים והישבן (אולי זה מה שמסביר את הטייץ) וככה במקרה המצאתי את ריקוד הבום".

חגיגת השערים הומצאה במקרה אך כיום אין ילד אחד ברחבי אפריקה שלא מכיר אותה. גם בחצי הכדור שלנו התוודעו למחזה זה, והיה זה באליפות העולם לקבוצות שנערכה באיחוד האמירויות ב-2010. קידיאבה וחבריו בקבוצת מאזמבה עשו היסטוריה והפכו לקבוצה הראשונה מאפריקה שאי פעם הגיעו לגמר של אותו טורניר יוקרתי. בסופו של דבר את הגביע הנכסף הניפה אינטר שניצחה 0:3 בקלילות את הקונגולזים, אך הגיבור האמיתי מאותה אליפות היה הרקדן המזוקן שהראה לכולנו איך צריך לחגוג.

קידיאבה נחשב לאחד השוערים המעוטרים בעולם כיום - 7 זכיות באליפות המקומית, פעמיים הוא הניף את גביע האלופות לאפריקה ו-3 פעמים הוכתר בתור השוער הטוב ביבשת. למרות זאת, בזירה הבינלאומית הוא לא נחל הצלחה יתרה. נבחרת "הסימבס" אומנם לא נחשבת לבשר התותחים של היבשת, אך עדיין אי אפשר למנות אותה באותו מעמד כמו קמרון, גאנה וחוף השנהב. "אני רוצה להעניק מתנה אחת אחרונה למולדתי לפני שאני פושט את המדים הבינלאומיים", סיפר השוער בראיון פרישה מיוחד שנערך לפני אליפות אפריקה הנוכחית. רוברט וחבריו לא הצליחו להעפיל לגמר - שם תפגוש גאנה של אברהם גרנט את חוף השנהב של יאיא טורה - אך קידיאבה בהחלט סיפק מתנה לאוהדים המסורים.

רבע הגמר הפגיש בשבת שעברה את הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו עם שכנתה קונגו לדרבי רותח. בדקה ה-62 הראה לוח התוצאות על 2:0 לחובת נבחרתו של קידיאבה, אך אז התרחש אחד המהפכים הגדולים שנראו בשנים האחרונות כשב-28 דקות, צמד של מבוקאני ושערים של ז'רמי בוקילה וג'ואל קימוואקי הפכו את התוצאה, קבעו 2:4 לסימבס והעלו את הרפובליקה למעמד חצי הגמר לראשונה מאז 1998. כמובן שאלפי העיניים ברחבי היציעים נישאו לעבר הקפטן - שכמו תמיד חגג את ריקוד הניצחון המפורסם, רק שהפעם הוא פרץ בבכי תמרורים. "לא כך רציתי להיפרד מהאוהדים, אני מודה לחברים היקרים שלי שסידרו לי עוד דקות של חסד במדי הנבחרת", סיפר.

נפרד לשלום
לצערו של קידיאבה, במעמד 4 האחרונות הוא וחבריו פגשו את הגלקטיקוס של חוף השנהב. למרות ההפסד בחצי הגמר (3:1) הערב יעלה הקפטן בפעם האחרונה בחייו כשהוא לבוש במדים הלאומיים כשנבחרתו תפגוש את גינאה המשוונית המארחת למשחק על מקומות 3-4. אם חשבתם שלשמור על השער נחשבת למשימה קשה, חכו עד שתשמעו על תפקידו החדש של הרקדן המהולל. בשנה שעברה רוברט זכה לתואר "שגריר של כבוד" בעמותה הבינלאומית שנקראת Peace One Day, אחת העמותות הגדולות והחשובות ביותר שמתעסקות בעוני ובאלימות באזורים הפחות נוצצים ברחבי תבל.

לקידיאבה, שאמור לגייס תרומות לארגון "ולנצל" את דמותו האהובה והמוכרת ברחבי אפריקה, צפויה עבודה לא פשוטה בכלל. כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נחשבת למדינה הכושלת בעולם. על דירוג זה אחראי מדד הפיתוח האנושי (ה-UN human development index) והנתונים רק נהיים מדאיגים יותר משנה לשנה. הרפובליקה שדורגה במקום ה-187 והאחרון ברשימת המדינות סובלת מכאוס מוחלט בשלטון, מלחמת גרילות בלתי פוסקת שגובה כל יום מספר עצום של קורבנות תמימים ולקינוח היא גם "מתפארת" בתואר בירת האונס של העולם.

"אני יודע שזה לא יהיה קל. העם שלנו סובל שנים רבות ממלחמות ובלתי אפשרי לשנות את הכול ביום אחד", סיפר רוברט על תפקידו החדש: "רק שלום יגרום לנו לפתוח דף חדש ולצאת לדרך חדשה ולהיות שגריר של שלום זה תפקיד שדורש להיאבק בכל יום מחדש - כמו שבכל משחק עליתי מחדש כדי להצליח ולנצח גם בתור שגריר אצליח, אין לי צל של ספק".

רגע לפני שהשוער הצבעוני פורש מנבחרתו (בקבוצתו מזאמבה הוא חתום לעוד שנתיים), מוריד את הכפפות ועולה על חליפת השגריר המהודרת, כולנו מייחלים לראות אותו עוד פעם אחת משתטה על כר הדשא בחגיגתו הססגונית ומראה לכולנו, מהו בעצם האושר האמיתי.

הדפס