"אתם רצים מהר מידי. לפני כמה ימים רציתם להרוג אותנו ועכשיו אתם העיתונאים מתלהבים. סבלנות, חברים", כך ביקש מאמן נבחרת צרפת לורן בלאן אחרי הניצחון המרשים של הטריקולור על סרביה במשחק ידידות השבוע. כאלו הם חיי המאמן. כמה ימים לפני כן צרפת שלו ניצחה בקושי את איסלנד אחרי פיגור 2:0 והתקשורת גמרה את סיכוייה ביורו. אבל הניצחון על הסרבים (0:2 שהרגיש הרבה יותר) שיחרר הרבה לחץ ובמקביל העלה מחדש את רף הציפיות.
הקו המקשר בין שני המשחקים היה פרנק ריברי. בניצחון על סרביה הוא היה הטוב במגרש וכבש את הראשון. במשחק מול האיסלנדים הוא נכנס כמחליף רבע שעה לסיום ועזר להפוך את התוצאה עם שער ראשון אחרי יותר משלוש שנים בנבחרת כאשר אפילו הוא בעצמו הודה בסיום שהחברים לנבחרת הקניטו אותו על הבצורת המתמשכת. אבל הדבר שהיה הכי חשוב לריברי זה שסופסוף הוא זכה לקצת אהבה מהאוהדים. "כל פעם שאני משחק עבור צרפת אני לא רגוע ומבקרים אותי. עבר המון זמן מאז ששרו את שמי ביציעים וזה היה כיף לקבל תמיכה כזאת", אמר ריברי כשהוא נראה נרגש מאוד.
רק באפריל שעבר הקיצוני של באיירן מינכן זכה לשריקות בוז רועמות בסטאד דה פראנס כשנכנס כמחליף מול לוקסמבורג. הקהל ניצל את ההזדמנות כדי למחות על הפרשה בה היה מעורב - קיום יחסי מין עם קטינה בת 16 ובגידה באם ילדיו. ריברי שחזר אחרי עונש הרחקה משלושה משחקים בעקבות ההתנהלות שלו במונדיאל קיווה שהזמן שחלף ירפא את הפצעים אבל זה לא קרה. חלק מזה נובע מכך שבקריירה המרשימה שלו יש שני ריברי - זה של הקבוצה וזה של הנבחרת.
עד הצמד השבוע היו לריברי בשלוש השנים האחרונות בישול אחד בלבד ואפס שערים ב-19 משחקים בנבחרת - מאזן מביך לכל הדעות. בבאיירן באותה תקופה הוא השיג ממוצע של שער כל שלושה משחקים ובישול כל משחק וחצי. הפער בין היכולות הוביל לביקורת גדולה על השחקן בן ה-29. "יש תנועה לא קטנה של אנשים שלא רוצים שאנשים מסוגו של ריברי יצליחו אצל הטריקולור. זה לא רק הרושם שהוא לא מתאמץ בנבחרת אלא בעיקר ההרגשה שהוא איש אכזרי, סכסכן שגורם לאי שקט בחדר ההלבשה. אין לו הרבה חברים במחנה הצרפתי", אמר לי דידייה רוסטאן הפרשן הבכיר של העיתון ל'אקיפ.
לפני המונדיאל האחרון ריימונד דומנק החליט לוותר על שירותיו של סאמיר נאסרי גם בגלל שהוא וריברי מתעבים אחד את השני. קשרה של מנצ'סטר סיטי כינה בעבר את ריברי שהתאסלם בגיל מאוחר "מוסלמי מזויף" תוך שהוא רומז על כך שהוא יודע על דברים אסורים שעמיתו מבצע. בהיעדרו של נאסרי בדרום אפריקה, ריברי מצא לו אויב חדש - יוהאן גורקוף המופנם. ריברי וניקולס אנלקה החרימו את הקשר של ליון ויצרו למעשה שני פלגים בתוך הנבחרת. אין מה להגיד, ריברי הוא טיפוס שיכול להתחיל מריבה גם בחדר ריק.
השבוע החליט לורן בלאן לנפות את יוהאן גורקוף ואם המאמן שנחשב לתומכו הנאמן ביותר של הפליימייקר המאכזב לא מאמין בו, באמת שקשה לבוא בתלונות. "70% מהעם הצרפתי הופתע בכלל שגורקוף זומן למשחק מול איסלנד. בכושרו הנוכחי אין לו מקום בסגל, מה גם שזה היה מעורר תלונות על העדפה מסוימת של בלאן כלפיו" מסכם רוסטאן.
לאורך ההיסטוריה תמיד היו לנבחרת הטריקולור מנהיג או שניים במרכז המגרש – מישל פלאטיני או ז'אן טיגאנה בשנות ה-80, דידייה דשאן, זינדין זידאן או פטריק ויירה בהמשך, וגורקוף בקמפיינים האחרונים. בעקבות עזיבתו של האחרון נבחרת צרפת נפלה לסיטואציה לא מוכרת - בלי מנהיג אמיתי במרכז המגרש. מבט על הסגל הסופי מגלה בקישור את יוהאן קאבאי מניוקאסל שלא מספיק מנוסה ועדיין לא בעל האופי להנהיג, סאמיר נאסרי בעל מצבי הרוח ויאן אמבוילה הצעיר שהספיק להיפצע השבוע. מה שמחזיר אותנו לאופציית ריברי שבכלל מעדיף לשחק באגף שמאל מתחת לחלוץ, כמי שאמור להוביל. כנראה שגם בלאן הפנים את זה ומנסה לבנות לו את הביטחון.
"לפרנק תמיד היה כשרון. ידענו כי ראינו אותו בקבוצה שלו. כשיש לך שחקן עם פוטנציאל כזה אפשר וצריך להיות סבלניים", הסביר מאמן הנבחרת במהלך השבוע החולף, "הוא שחקן שצריך להריח שהוא חשוב ולקבל את הביטחון. אם הוא יקבל אותו הוא יוכל לשחזר את היכולת שלו גם בנבחרת".
והנה כך נשארה נבחרת צרפת עם מנהיג שזקוק לביטחון כדי לתפקד, אחד שבשיאו יכול להיות מהטובים בעולם אבל במקביל גם להכות חבר לקבוצה (פרטים אצל אריאן רובן). ההתקפה של צרפת בראשותם של קארים בנזמה ואוליבייה ז'ירו נראית טוב על הנייר אבל הנבחרת הנוכחית תגיע עד לאן שייקח אותה ריברי. אין לדעת איך הניסיון יסתיים, מה שבטוח הוא שזה יהיה אחד הסיפורים המעניינים ביותר ביורו הקרוב.