בזמנים כאלה כל הוויכוחים סביב שייט, כל הדיונים על הניקוד בג'ודו, כל הצעקות על שערוריות שיפוט בהתעמלות וכל הטיעונים נגד קפיצות סוסים, שהם נהדרים כדי להעביר את הזמן, מפנים את מקומם. המשחקים האולימפיים הם הקרקע הכי פורייה שיש לשלל ויכוחים חסרי תכלית-אך-מהנים, אבל עם כל הכבוד לשאלה איזה ענף ספורט ראוי יותר או פחות, המשחקים האולימפיים מגיעים לשיאם כשהם מעלים על סדר היום את השאלה הגדולה מכולן: מיהו הגדול מכולם? שאלה שאתמול בערב, עם שבירת שיא המדליות על ידי מייקל פלפס, שוב הפכה להיות רלוונטית. האם זו בכלל שאלה עם תשובה? ובכן, לא. ולכן היא עדיין מרתקת, ותמיד תהיה.
איך משווים בין ספורטאים מעידנים שונים? הרי אנחנו כבר חודש זורקים אחד על השני דברים בניסיון להכריע מי הייתה מנצחת את מי, הדרים טים או נבחרת ארה"ב הנוכחית. ברור שאוסיין בולט רץ מהר יותר מקארל לואיס, אבל האם הוא ספורטאי גדול ממנו? ואם אתם הולכים עם לואיס, אז מהירות הריצה היא כנראה לא הקריטריון הכי חשוב. אז מה כן? ואלה עוד אנשים שמתחרים באותו ענף.
ואם זה נשמע תלוש, אז איך משווים בין ספורטאים מענפים שונים? מה הקריטריון? דומיננטיות מול התחרות? זה לא תמיד פייר, כי יש ענפים שבנקודה אחת בזמן היו פחות מפותחים בעולם, ואחרים שכל העולם מנסה להגיע בהם אל הקצה. והאם זה פייר שג'ודוקא או כדורסלן יכולים להביא בכל משחקים רק מדליה אחת, לעומת שחיין או מתעמל שיכול, תיאורטית וגם מעשית, לקצור 4 או 8?
בקיצור – בעיה. אבל בעיה שלא אמורה לעניין כלל וכלל את מייקל פלפס. כי בכל אחד מהחלקים של הבעיה, פלפס נמצא בצד הנכון של הפיתרון.
האם היה שחיין גדול ממנו? ובכן, כבר ב-2004 הוא עשה מה שאף שחיין לא עשה לפניו, וזכה ב-8 מדליות. אבל אז היו עדיין אנשים שהלכו עם מארק ספיץ ו-7 מדליות הזהב ב-72, או אפילו עם מאט ביונדי, שזכה ב-7 מדליות (5 מזהב) בסיאול 88. את האנשים האלה הוא שכנע סופית ב-2008, עם 8 מ-8. אז נכון, צ'אביץ' נגע בקיר לפניו, אבל לא מספיק חזק כדי לעצור את השעון. ונכון, ג'ייסון ליזאק עף מעל פני המים כמו רחפת כדי להביא זהב בשליחים. אבל השורה התחתונה ברורה, חדה, ולא משתמעת לשני פנים. שלל המדליות של ביונדי ב-84 עמד על זהב אחד בשליחים, וב-92 הוסיף עוד 3 מדליות. ספיץ זכה ב-4 מדליות ב-68, בלי זהב אישי, ופרש אחרי מינכן. לאף אחד מהם לא היו שתי הופעות היסטוריות במשחקים. פלפס יכול להגיע לשלוש.
מה גם שהפער של פלפס גדל כשבוחנים את עניין התחרות. ב-68 רק 11 מדינות זכו במדליות בשחייה וארה"ב לקחה 43 מ-87 המדליות שחולקו ו-17 מ-29 בזהב. ב-2004 ו-2008 השחייה כבר הייתה מזמן עניין עולמי, בלי ספק הענף האולימפי השני בחשיבותו, שמדינות מכל רחבי העולם משקיעות בו משאבים גדולים. 19 מדינות זכו במדליה בשחייה, וחלקה של ארה"ב ירד לקצת פחות משליש מהשלל. אוסטרליה הפכה למעצמת שחייה, הולנד, איטליה, צרפת ורוסיה העמידו תחרות עיקשת מצד אירופה, יפן, ברזיל ודרום אפריקה שלחו נציגים חזקים וסין נכנסה לעניינים. אין בכלל ספק שהשדה שפלפס מתחרה מולו עמוק ואיכותי בהרבה מזה של ספיץ.
וגם כשמשווים מול ספורטאים מענפים אחרים פלפס כאמור לא צריך לדאוג. האחרים הם אלה שצריכים לחפש תירוצים ולמצוא הסברים. הוא מתחרה בענף שיש בו הרבה אפשרויות להשיג מדליות. הם לא. לפלפס יש עכשיו 19 כאלה, יותר מכל ספורטאי אחר בתולדות המשחקים האולימפיים. שלושת הבאים אחריו עם 18, 15 ו-13 הם מתעמלים מבריה"מ שהמדליה האחרונה שהם לקחו הייתה ב-1980 (כשארה"ב החרימה את מוסקבה). אם אתם רוצים לטעון לטובת ענף לא מדיד בתקופה חשוכה מבחינת בדיקות סמים, אתם בהחלט מוזמנים. ואם לא יקרו דברים מוזרים מדי, ב-100 פרפר, 200 מעורב אישי ובשליחים המעורבים פלפס יביא 2 או 3 מדליות נוספות, ויעצור את הספירה על יותר מ-20.
אגב, הטענה שיש הרבה משחים אז "קל" יותר לזכות ביותר מדליות היא כמובן הגזמה פרועה. קודם, כי ברור שהשימוש במלה "קל" הוא פרובוקטיבי במקרה הטוב. ושנית, המספרים מראים מעט אחרת. בין 10 המובילים בטבלת הזכיות במדליות, פלפס הוא השחיין היחיד. בטופ 6 של הזוכים בזהב נמצאים שני שחיינים.
ובדיון הוירטואלי הזה, עורך דינו של פלפס לא יצטרך לעבוד קשה גם כשיבואו לטעון בזכות ההמשכיות שהפכה את לואיס, למשל, לספורטאי על (בייחוד אם משאירים את הדיבורים על סמים בצד). פלפס שחה במשחקים האולימפיים לראשונה בסידני 2000, כשבגיל 15 סיים חמישי ב-200 פרפר. לפלפס 21 גמרים על פני 4 אולימפיאדות ו-12 שנה.
ואז יקום מישהו ויצעק ש"אז מה, הוא מתחרה רק פעם בארבע שנים בתחרות גדולה וחשובה. איך אפשר להשוות את זה למה שפדרר עשה בטניס או ג'ורדן בכדורסל". ואז הסנגור פשוט ירים עוד חתיכת נייר, ועליה יהיה כתוב 33 מדליות, 26 מהן מזהב, על פני 10 שנים. הכותרת תהיה "אליפות העולם בשחייה", שבשנים האחרונות הופכות עם כל מהדורה ליותר ויותר מושכת, גדולה ומעניינת. בסה"כ, בין 2001 ל-2012, פלפס השתתף ב-9 תחרויות ענקיות ב-12 קיצים. הוא זכה בהן ב-41 (!) מדליות זהב ו-52 מדליות בסך הכל. אה, כן, ובשלושת הקיצים האחרים הוא הביא עוד 16 מדליות, 13 מהן זהב. ככה שאם מישהו רוצה לומר שספורטאים אחרים שלטו בענף שלהם עשור כטענה נגד פלפס, שיחשוב שוב.
אפילו האלמנט של "היריב הגדול" הספיק להיכנס לקריירה שלו. ועכשיו, כשברור שהוא כבר לא בשיאו ומנגד התעורר שחיין היסטורי כרייאן לוכטה, כל מאבק הופך קשה יותר ויותר, וכל מדליה למרשימה יותר ויותר.
ברור שלכל אחד מבין מוחמד עלי, רוג'ר פדרר, מייקל ג'ורדן, פאבו נורמי, אמיל זאטופק, ג'סי אוואנס, קארל לואיס, ג'ים ת'ורפ, לאנס ארמסטרונג, אוסיין בולט, פלה, מרטינה נברטילובה, דייגו מראדונה, היילה גבראסילאסי, נדיה קומאנצ'י, לראסיה לטינינה, מייקל ג'ונסון, סרגיי בובקה, וויין גרצקי, "בייב" דידרקסון, טייגר וודס והאחרים שמוזכרים בכל פעם שעושים רשימה של הספורטאים הגדולים ביותר אי פעם אפשר להכין יופי של כתב הגנה בעד הטיעון שלהם לגדולה הנצחית המרשימה מכל. היו שעשו את זה, וזה עוד ייעשה. אבל אף אחד מהם לא מהם מסוגל להעמיד טיעון בדיוק כמו זה של פלפס. בטח כשההגנה באמת תנוח, בעוד שלושה ימים.