שבוע שלם עבר מאז הקרב של אריק זאבי. עולם הספורט כבר התקדם הלאה וההפסד של הג'ודוקא הישראלי המצוין בתוך 43 שניות בסיבוב הראשון שלו לדימיטרי פטרס הגרמני, אבל זאבי לא מפסיק לשחזר את הרגעים המעטים והשניות הקצרות מאותו הפסד באולם האקסל, במה שהיה אמור להיות אקורד הסיום של הקריירה שלו. והאמת? לא נראה לנו שהוא גם יפסיק.
"לא הייתי אמור לבוא ולקחת מדליה, בטח לא פייבוריט מוחלט כמו באתונה ב-2004, אבל זה לא מסביר הפסד כזה", סיפר אריק זאבי בראיון לרדיו 103FM. "יכול להיות שהייתי בטוח בעצמי יותר מדי כי 6 שנים לא הפסדתי קרב בקרקע, הגעתי עם שאננות והוא הפתיע אותי. ראיתי מה קורה וניסיתי להשתחרר, אבל הבנתי שהוא תפס אותי בצורה מושלמת. לא הייתה דרך חזרה".
אז האם מי שרק לאחרונה הוכתר כאלוף אירופה יכול לפרוש עם הטעם המר של האכזבה? ועוד בצורה כזו? "אני עדיין מתלבט לגבי הפרישה, אצא לחופש ושם אחליט. אני מרגיש מרוקן מצד אחד, אבל אם האולימפיאדה הייתה בעוד שנה מהיום, אז הייתי ממשיך בוודאות. כשאני חושב שזה הקרב האחרון שלי בחיים זה פשוט גומר אותי. זו התחרות הכי קצרה שהייתה לי אי פעם והמחשבה הזו גומרת אותי".
על האכזבה הכללית מהמשלחת הישראלית אמר: "כל הנושא הזה של הסקת מסקנות נראה לי מוזר, כי אם קורזיץ הייתה מביאה מדליה, אז זה היה אומר שכן יש ספורט בארץ? הבעיה שלנו היא לאתר את הכשרונות ולהכין אותם לרגע הגדול". על האפשרות שיקבל תפקיד ניהולי בספורט הישראלי אמר זאבי: "אני רוצה להיות קשור לג'ודו, אבל גם לעשות דברים אחרים. כרגע אני עדיין מבולבל. בנוסף, לדעתי יש בעיה מבנית בספורט הישראלי, בעיה עם האופן שבו נבחר הוועד האולימפי וראשי האיגודים".