המתיחה האחרונה של ג'ורג'ו קינאליה

אין מתאים מ-1 באפריל כדי לספר על גדול חלוצי לאציו

מור רכס  01.04.18 - 12:17
תחילת כתבה

"אין לך מה לחפש פה, אתה לא תהיה כדורגלן", גיחכו והטיחו בפניו של ג'ורג'ו קינאליה, שהגיע להיבחן בשורות הקבוצה הבוגרת של סוונסי. "אם תרצה, בחור גדול שכמוך יכול להיות אצלנו אחלה הנדימן", אמרו והגישו לו מברשת עם דלי וצבע. בתגובה, האיטלקי בעל הפיוז הקצר לקח את הדלי ושפך אותו בכל רחבי יציע הכבוד. "שאימא שלכם תצבע", השיב בזעם.

די סביר להניח שאם תקראו על קינאליה בפעם הראשונה, תחשבו שמדובר במתיחה של 1 באפריל. כמו מעשיית דלי הצבע, לאורך כל הקריירה הפיוז הקצר וכוחו הפיזי העצום הפכו את הסקורר לאחד הטיפוסים המרתקים שידע הכדורגל האיטלקי ולגדול שחקני לאציו בכל הזמנים. עובדה משעשעת בהתחשב בכך ש"ג'ון הארוך" ( כינוי שהודבק בעקבות דימיונו לפיראט ג'ון הארוך סילבר הידוע לשמצה) בכלל לא רצה לשחק כדורגל.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בשנת 1955 ג'ורג'ו היגר עם משפחתו לוויילס מקאררה שבטוסקנה בעקבות המצב הכלכלי הקשה שנוצר באיטליה אחרי מלחמת העולם השנייה. אי שם בדירת חדר של 20 מטר בקרדיף שאכלסה 4 נפשות, חלם להפוך לשחקן רוגבי מצליח או למתאגרף מפורסם כדי להוציא את אחותו והוריו ממצבם המחורבן. אביו מיד קטע את חלומו: "רוגבי זה לבריטים, אתה איטלקי! שחק כדורגל!"

הילדון אכן עשה הכל כדי למלא את ציוויו של אביו. לרוע מזלו, העניין לא כל כך הצליח. בשורות קרדיף לא כל כך ספרו אותו, בסוונסי התרחשה תקרית הדלי המפורסמת וגם כשחזר למולדתו, הוא לא הורשה לשחק במשך שלוש שנים בליגה הבכירה בעקבות סיבוכים עם הצבא האיטלקי.

לאחר קדנציות שפלות בליגות הנמוכות באיטליה ג'ורג'ו הגיע לתחנה המשמעותית בחייו, כשחתם בלאציו. לצערו, מאמנו דאז, חואן קרלוס לורנצו, ייבש אותו על הספסל ודאג להספיד אותו בכל רגע נתון: "הוא כמו פיל בחנות חרסינה, מקומו לא במגרש הכדורגל".

מזלו השתנה דווקא כשאותו לורנצו הוריד את הנשרים לליגה השניה. לאחר שכל שחקני המפתח עזבו את האונייה הטובעת, מי שקיבל את המושכות היה תומאסו מסטרלי, שנאלץ להסתפק בנאמנים המעטים שנשארו. מהרגע הראשון הוא התאהב בג'ון הארוך וטיפל בו בכפפות של משי.

כמעט כל לילה החלוץ הסורר היה מגיע לביתו של מסטרלי ומנהל איתו שיחות נפש עד אור הבוקר. תקופות ארוכות הוא גם נשאר לישון על ספה בסלון. בסופו של דבר הטיפול המסור וחוסר שעות השינה של המאמן האגדי השתלמו וחניכו המסור העלה במו רגליו את הנשרים לסרייה A עם 23 שערים.

לאחר אותה חזרה לליגה הבכירה, קמה בהנהגתו של ג'ורג'ו קינאליה הקבוצה המשוגעת ביותר שידעה ארץ המגף מאז ומעולם. עד כמה משוגעת? בעקבות סככסוך פנימי בין החלוץ לג'יג'י מארטיני הקשר הוקמו שני חדרי הלבשה מרוחקים במתחם האימונים של הנשרים.

לא שחלילה פחדו מקטטה בין המחנות, פשוט פחדו שאותה מריבה תסתיים בסופו של דבר ברצח. באותה תקופה כמעט כל שחקני לאציו הסתובבו עם אקדחים וסכינים "סתם בשביל הכיף". המאמן מאסטרלי עשה הכל כדי לשמור על השקט. הוא דרש משחקניו לעלות לאימונים עם שלושה זוגות מגיני עצם וכמעט תמיד סיים את המשחקונים הפנימיים בתוצאה מאוזנת.

ככל שהתכולים היו מפולגים בחדר ההלבשה, כך הם היו מאוחדים על כר הדשא. בעונת 1973/4 קינאליה וחבר מרעיו זכו לראשונה בתולדות המועדון הרומאי בסקודטו היוקרתי, כשהחלוץ כבש 24 מתוך 45 שערי הקבוצה. אותה אליפות הפכה כמובן את קינאליה לגיבור בצד התכול של העיר, אך גם לאויב שנוא בצד האדום.

סיפור שממחיש את השנאה העמוקה התרחש דווקא הרחק  מכר הדשא. באותם ימים לפני כל משחק "מחנה קינאליה" היה יוצא לאחד מבתי הקולנוע בעיר הנצח. לאו דווקא בגלל אהבתם לסרטים, יותר בגלל אמונה תפלה של ג'ורג'יו. באחת מהיציאות, ערב לפני משחק הדרבי הגדול קינאליה וחבורתו נתקלו במספר אוהדי רומא שהטיחו בפניו של החלוץ ואשתו קללות מביכות. אותה תקרית הסתיימה כשג'ורג'ו, ההוא שבילדותו חלם להיות מתאגרף, פירק למנהיג של אותם פרחחים את הפרצוף עם שני אגרופים מדוייקים.

למרות שבילה את מרבית הלילה בתא מעצר, יום למחרת ג'ון הארוך כבש את שער הניצחון. את אותו כיבוש מפורסם הוא בחר לחגוג עם אוהדי רומא כשרץ לקורבה האדום, הצביע לעברם וצרח בטירוף: "תסתכלו עליי אני ג'ורג'ו קינאליה, אני ניצחתי אתכם!".

ב-1976 קינאליה נפרד מאהובתו לאציו בנסיבות טראגיות אחרי שמאסטרלי, מאמנו האהוב, נפטר מסרטן. בהמשך הקריירה הוא שבר את כל שיאי הכיבושים בליגה האמריקאית (NALS) במדי ניו יורק קוסמוס, שם גם גרם לחברו הברזילאי לחדר ההלבשה למרר בבכי לאחר ריב מתוקשר. לאותו חבר, אגב, קראו פלה.

בסופו של דבר קינאליה הגשים את חלומו כשחזר ב-1983 ללאציו בתור נשיא הנשרים. אותה קדנציה שהסתיימה בירידת ליגה וקשרים אדוקים עם הגומורה, תיזכר בעיקר בעקבות אירוע ביזארי שהתרחש כשלאציו פגשה את אודינזה ב-1984. ג'ורג'ו, שהתעצבן על שופט המשחק ג'ינו מניקוצ'י, ירד לכר הדשא והיכה אותו נמרצות באמצעות מטריה. מיד לאחר מכן הורחק ל-8 חודשים ובכך למעשה נפרד מאהובתו התכולה בפעם האחרונה.

ב-1.4.2012, בדיוק לפני 6 שנים, ג'ון הארוך נשם את נשימתו האחרונה לאחר שנפטר מדום לב בביתו שבפלורידה. בזמן שברחבי תבל מציינים היום את יום המתיחות הבינלאומי, אוהדי לאציו יזכרו לעד את ה-1 באפריל כיום פטירתו של גדול שחקניה בכל הזמנים.

אם תשאלו את יושבי האולימפיקו בתכול, ככל הנראה היה זה צחוק הגורל שסידר את מותו של אלילם דווקא בתאריך סימבולי זה. הרי מדובר בכדורגלן שכל קריירת המשחק שלו נראתה כמו מתיחה אחת גדולה ומרתקת.

לסיפורים נוספים> #סיפור_על_הכדור

הדפס