ביולי 2018 שניים מהספורטאים הגדולים בהיסטוריה חיפשו הרפתקה חדשה, והם מצאו אותה בכיוונים הפוכים. ללברון ג'יימס נמאס להפסיד בקליבלנד אחרי שנכנע בגמר שלוש פעמים בתוך ארבע עונות (ארבע פעמים בחמש עונות אם נחזור לעונתו האחרונה במיאמי), ולכריסטיאנו רונאלדו "נמאס" לנצח בריאל מדריד אחרי שלוש זכיות רצופות בליגת האלופות וארבע בחמש עונות.
לברון בן ה-33 עזב את אחת הערים האפורות ביותר בארצות הברית כדי לנחות באור הזרקורים של הוליווד, ורונאלדו בן ה-33 בחר להיפרד מבירת ספרד הנוצצת ולקחת את עצמו לליגה האיטלקית שרחוקה שנות אור מימי הזוהר שלה. את ההחלטה של אחד מהכוכבים יכולנו להבין, בטח כשלוקחים בחשבון את הפקטור הזה שנקרא 'גיל', אך את של השני קצת פחות.
ב-2010, ב-2014 וגם ב-2018 לברון עשה את מה שרובנו היינו עושים אחרי הפסד גדול - מנסים משהו חדש. לכן קצת יותר קל לנו להזדהות עם המהלך שלו. רונאלדו, לעומת זאת, זעזע את עולם הכדורגל כשרמז על עזיבה דווקא לאחר שניצח את ליברפול בגמר הצ'מפיונס. זה אולי היה השכר שהיווה מכשול, היחסים עם פלורנטינו פרס, האתגר המקצועי או שילוב של השלושה, אבל בשורה התחתונה - הצעד של הפורטוגלי עדיין מרגיש תמוה. גם אז ובעיקר היום.
בעוד כמה שנים כולנו נחוש צביטה בלב כשנקרא את השורה "כריסטיאנו רונאלדו פרש מכדורגל", ומיד אחרי שנעכל מה קראנו נסתכל אחורה על הקריירה של הפנומן ונשאל את עצמנו האם הקריירה שלו הייתה צריכה להיראות אחרת. כנראה שלא היינו משנים בה הרבה כי בכל זאת מדובר באחת הקריירות הגדולות שידע הספורט, אבל אם יש דבר אחד שיכולנו להשמיט מהעלילה, נכון להיום לפחות, זה המעבר שלו ליובנטוס.
הגיע לפסגה והחליט לחפש הר אחר (Getty)
יובנטוס שפכה 100 מיליון יורו שגרמו לאוהדי הביאנקונרי מסביב לעולם לראות דבר אחד לנגד עיניהם: CR7 סוחף אותם לזכייה בליגת האלופות, ג'ורג'ו קייליני מניף את הגביע ומחזיר אותו לטורינו לראשונה מאז עונת 1995/96. הרי לשם כך נוצר השידוך בין "מר ליגת האלופות" לזו שמחזיקה במאזן שלילי של 7:2 בגמר המפעל.
וזה התחיל כל כך טוב. במשחק הנוקאאוט הראשון שלו בביתו החדש הוא הפגיז שלושער בלתי נשכח, מחק פיגור 2:0 דווקא נגד אתלטיקו מדריד וסידר לגברת הזקנה כרטיס לרבע הגמר. אלא שאז, התחילה המפולת. יובנטוס כידוע הודחה נגד אייאקס, בעונה אחר כך נגד ליון בשמינית הגמר ואשתקד מול פורטו בשמינית. ואותה פנטזיה שהתרוצצה בראש של הקהל המקומי הוחלפה בתמונה שנלקחה היישר מהסיוטים שלהם: האליאנץ סטדיום ללא קהל, סרג'יו אוליביירה עם שער מבעיטה חופשית בדקה ה-115 ששלח את פורטו לרבע, ואחד האשמים בגול - רונאלדו, שעמד בחומה והסתובב בפחד לכדור.
שלוש שנים ביובנטוס - שלוש הדחות מאכזבות בצ'מפיונס מול קבוצות נחותות ממנה ואיבוד תואר האליפות לאינטר. זה מה שנזכור מהקדנציה של רונאלדו ביובה נכון לעכשיו (עם כל הכבוד לשתי האליפויות והגביע באיטליה), כי כולנו יודעים לשם מה הצדדים התכנסו. הביאנקונרי לא האמינו שיאבדו את האליפות בעידן CR7 (זכו שבע פעמים ברציפות עד שהגיע), אז כמו פ.ס.ז' לשם ההשוואה, הם התמקדו בליגת האלופות.
"!Oh Ronaldo, portaci la Champions" שרו אוהדי יובנטוס לרונאלדו כשפגשו אותו בפעם הראשונה, ובעברית - "רונאלדו, תביא לנו את ליגת האלופות!". כשמסתכלים על מטרת העל בניסוי הזה, קשה שלא לקרוא לו כישלון, לפחות בינתיים. יובה הלכה כמה צעדים אחורה, ורונאלדו, שרק היה שומע את המנון הצ'מפיונס והופך למפלצת שטורפת את הגביע עם האוזניים הגדולות, חשף את הצד האנושי שבו.
לכולנו היה הרבה יותר קל לעבד את תוצאות הניסוי הזה אם רונאלדו היה נכנע למרוצת הזמן. בעולם בו הפורטוגלי היה מזדקן אצל הגברת הזקנה, מפסיק לכבוש בצרורות ואולי אפילו סופג כמה פציעות משמעותיות, היינו משלימים עם האכזבה ומבינים שהציפיות היו גבוהות מדי. היינו מבינים שהאגדה בשלבי הסיום שלה, כפי שניתן לצפות מכדורגלן שעוד פחות מחצי שנה יחגוג יום הולדת 37. אבל זה לא המקרה, אפילו לא קרוב.
קחו שחקן בן 33 מההיסטוריה, גדול ככל שיהיה, ותעלו אותו במקום רונאלדו על המטוס לטורינו בקיץ 2018. כנראה שהוא לא היה עושה יותר. רונאלדו חתום על 101 שערים ו-22 בישולים ב-133 הופעות במדי יובה, הוא הפך לשחקן הכי מהיר של המועדון שמגיע ל-100 שערים, קטף פעמיים את תואר שחקן העונה באיטליה ואשתקד סיים כמלך השערים של הליגה האיטלקית עם 29 גולים ב-33 משחקים. בגיל 36.
עוד קצת מספרים מאחורי המספר המפוצץ הזה: 16 מתוך אותם 29 שערים הגיעו כשיובנטוס הייתה בפיגור או בתיקו; השערים של רונאלדו סידרו ליובה באופן ישיר 21 נקודות (לולא אותן נקודות היא הייתה מסיימת במקום השמיני); הוא הבקיע 41.4% מהשערים של יובה במשחקים שהוא לקח בהם חלק, ונתון אחרון: המאזן של הגברת הזקנה בליגה בלעדיו בעונה שעברה - ניצחון על בולוניה במחזור הסיום, שלוש תוצאות תיקו (מול קרוטונה, ורונה ובנבנטו) והפסד. אפילו המספרים שלו בצ'מפיונס במהלך הקדנציה לא רעים - 14 שערים וחמישה בישולים ב-23 הופעות.
ודווקא בגלל כל זה - השנים האחרונות של רונאלדו מרגישות מבוזבזות. מבחינה אישית הוא סיפק את הסחורה, אבל לצרכן הלא נכון. אי אפשר להגיד שהתקופה שלו ביובנטוס פגעה בשחקן שהוא, כי הוא בכל זאת חורר רשתות וסימן 'וי' על עוד ליגה גדולה, אך בהחלט אפשר לומר שהיא פגעה במורשת שלו ביחס למה שהיא הייתה יכולה להיות במקום אחר. השילוב עם המאמנים והשחקנים של יובה לא היה נכון מבחינתו ורונאלדו לא קידם את הקריירה שלו (אולי עם מסימיליאנו אלגרי זה כן יעבוד?), אבל הוא גם לא לקח אותה אחורה. בשלוש השנים האחרונות מותג הענק שנקרא CR7 עמד במקום בזמן ששעון החול המשיך לרוץ.
השידוך לא בדיוק תורם למורשת של רונאלדו (Getty)
ויש עוד משהו שצריך להעסיק אותנו, כי הוא בטוח מעסיק את רונאלדו. קחו את השבועות האחרונים בתור דוגמא ונסו להשוות את רמת הטירוף שתהיה סביב רונאלדו ב-21/22, לעומת זו שתהיה סביב ליאו מסי. החתימה של מסי בפ.ס.ז' משכה באופן טבעי את כל תשומת הלב של עולם הכדורגל, מה שהוביל לכך שכריסטיאנו נדחק הצידה (וזה לא הולך להשתנות בזמן הקרוב). למעשה, אפשר לומר שההבדל ברמת העניין סביב מסי וקבוצתו לבין רונאלדו מעולם לא היה כל כך גדול.
בכוונה או שלא, רונאלדו מצא השבוע דרך יצירתית לחזור לכותרות ולסמן לכולנו "אני עדיין פה". אחד החברים הכי קרובים של הפורטוגלי הוא אדו אגירה, עיתונאי ספרדי שנחשב על ידי לא מעט אנשים גם לדוברו של CR7 בתקשורת. לפני כמה ימים אגירה דיווח שקרלו אנצ'לוטי מעוניין להחזיר את רונאלדו לריאל מדריד ושרונאלדו יסכים להתפשר מבחינה כלכלית. מה הסיכוי שהוא פרסם דבר כזה בלי אישורו של הכוכב? אין סיכוי.
ואז, בעוד הספקולציות לגבי עתידו הגבירו הילוך, אנצ'לוטי הכחיש בפומבי את הדיווח ורונאלדו שחרר לאוויר העולם פוסט מאוד לא אופייני בו שבר שתיקה ואמר: "לא אתן לאנשים לשחק עם שמי, הדרך בה התקשורת מתעסקת בעתידי היא חסרת כבוד". באותו פוסט, אגב, הוא לא הזכיר את המילה הקצת חשובה "יובנטוס". בין אם הסיפור הזה קרה כדי לשלוח מסר לריאל, לגנוב שוב את הפוקוס או מכל סיבה אחרת, כולנו יכולים להסכים לכך שעולם כדורגל ללא רונאלדו ב"פרונט" הוא עולם כדורגל מעוות.
אם העונה הקרובה של רונאלדו הייתה קריירה בפיפ"א, סביר להניח שהוא היה מדלג על המשחקים בליגה האיטלקית שיוצאת לדרך הסופ"ש ומשחק רק באלופות. לאור השינויים באינטר צריך לקרות משהו מאוד מאוד מפתיע כדי שיובנטוס לא תחזיר את ה"סקודטו" לטורינו, מה שמשאיר את רונאלדו עם אותה משימה שהשנה הפכה לקשה בהרבה - לזכות עם יובה בצ'מפיונס.
על פי סוכנויות ההימורים לפ.ס.ז', מנצ'סטר סיטי, באיירן מינכן, צ'לסי, ליברפול, מנצ'סטר יונייטד וריאל יש סיכוי גבוה יותר מיובנטוס לזכות בליגת האלופות, ואיך נאמר זאת בעדינות, אלו לא חדשות טובות מדי לחובבי הכדורגל בכלל ולרונאלדו בפרט. מישהו יכול לדמיין את מייקל ג'ורדן מבלה את שנות השיא האחרונות שלו בקבוצה שמסומנת כשמינית הכי חזקה ב-NBA? כאמור, רונאלדו מבזבז את הזמן היקר שלו.
תסריט החלומות מבחינת רונאלדו הוא זכייה בליגת האלופות אחרי שער ניצחון בגמר נגד מסי ופ.ס.ז' (איך זה היה משפיע על הדיון מי הגדול אי פעם? חומר למחשבה, תבלו), אבל התסריט הריאלי הוא עזיבה בקיץ הבא כשחוזהו יסתיים, כשהשאלה המרכזית היא לאן.
חובבי הענף רוצים לראות את אחד משלושת הדברים הבאים בשנים שנותרו: רונאלדו בריאל מדריד, רונאלדו במנצ'סטר יונייטד או רונאלדו עם ליאו מסי. בריאל הוא יוכל להפוך לאגדה גדולה אפילו יותר, ביונייטד הוא עשוי להיות החלק החסר בחוד לזכייה בכל התארים ושיתוף פעולה עם מסי יהיה סגירת מעגל מושלמת. גם בשבילנו, אבל קודם כל בשבילם.