זה נכון מה שאומרים. הליגה הספרדית הפכה לליגה של שתי קבוצות - ברצלונה וריאל מדריד ורק לשתיהן יש סיכוי לזכות באליפות. גם אוהדים מושבעים של הליגה הספרדית, שמשוכנעים שבה משוחק הכדורגל האיכותי והמרהיב ביותר בעולם, לא יכולים לברוח מהעובדה המוצקה הזאת.
אין ספק: אם בוחנים את הליגות השונות באמצעות השאלה הזו, וזו בלבד: לכמה קבוצות יש סיכוי לזכות באליפות, הליגה הספרדית בבעיה. בעיה גדולה. אבל רגע: מי אמר שזה הדבר היחיד שמעניין? מדוע אי אפשר ליהנות מכדורגל איכותי גם אם הוא לא קשור באופן ישיר למירוץ לאליפות?
קחו למשל את אתלטיקו מדריד, ועזבו את הניצחון האדיר בגמר הגביע על ריאל מדריד. אתלטיקו הייתה בעונה שעברה תאווה לעיניים. כיף של קבוצה. היא שיחקה כדורגל פנטסטי, הציגה לראווה שחקנים נהדרים כמו רדאמל פלקאו, ארדה טוראן, דייגו קוסטה, פליפה לואיס והשוער הבלגי הצעיר טיבו קורטואה, השוער הטוב ביותר ב"לה ליגה". נכון, אתלטיקו לא זכתה באליפות ולא היה לה מלכתחילה שום סיכוי של ממש. אז מה, זה מנע מהצופים הנייטרלים ליהנות מהכדורגל שלה?
ומה עם ריאל סוסיאדד, הקבוצה הבאסקית הצנועה, שנתנה בעונה שעברה הצגות כמעט מדי שבוע. הקבוצה שבה עלה לגדולה אסייר אייראמנדי, הקשר שעבר בקיץ לריאל מדריד. סוסיאדד סיימה את העונה במקום הרביעי ואם תעבור את ליון גם תשחק בליגת האלופות. מי שחושב שאין לה סיכוי להצליח העונה בצ'מפיונס צריך רק להיזכר במה שעשתה בעונה שעברה מלאגה, עוד קבוצה צנועה, בלי עבר של ממש באירופה. מלאגה שיחקה כדורגל פנטסטי, הגיעה עד רבע גמר ליגת האלופות, ואם לא טעות שיפוט איומה בתוספת הזמן מול בורוסיה דורטמונד, הייתה מגיעה גם לחצי-הגמר.
אני לא יכול להבטיח שסוסיאדד תגיע העונה לרבע גמר ליגת האלופות, אבל מה שמלאגה הוכיחה אשתקד זה שגם קבוצות הדרג השני בספרד, אלה שאין להן סיכוי להתמודד על האליפות בליגה המקומית, הן קבוצות מספיק טובות וחזקות ברמה האירופית, שמסוגלות להתמודד שווה בשווה עם הקבוצות הבכירות ביבשת. ואם לסוסיאדד יש סיכוי לעשות עונה אירופית טובה, על אחת כמה וכמה לאתלטיקו מדריד. פלקאו אומנם עזב לטובת הכסף הגדול של מונאקו, אבל במקומו הגיע דויד וייה, חלוץ שכבר כבש בגמר ליגת האלופות ויודע דבר או שניים על אירופה הקלאסית.
אבל זה לא נגמר שם. גם קבוצות כמו ולנסיה (למרות עזיבת רוברטו סולדאדו), סביליה (למרות עזיבתם של אלברו נגרדו, חסוס נבאס וגארי מדל) ובטיס (שאותה עזב בנייאט אצ'בריה), הן קבוצות איכותיות. הן הרגילו את הצופים הלא מפונקים, שרואים גם משחקים שאינם רק של שתי הגדולות, בכדורגל התקפי ומרשים.
כן, הליגה הספרדית היא לא רק ברצלונה וריאל. בעונה שעברה התוודענו לצעירים אלמונים כמו איסקו ואייראמנדי, שהיום נמצאים במדריד, או יאגו אספאס שעבר מסלטה ויגו לליברפול. אין בכלל ספק שגם בעונה הקרובה נזכה להכיר כשרונות צעירים חדשים נוספים, שיקבלו את הבמה דווקא בקבוצות הפחות מפורסמות.
הנה כמה שמות של שחקנים שכדאי לשנן לקראת העונה החדשה, ושאינם משחקים בריאל או בבארסה: אלברו ואדיו מבטיס, אוליבר טורס מאתלטיקו מדריד, ז'ואן ברנאט מולנסיה, מוי גומס מהעולה החדשה ויאריאל. ויש עוד רבים.
הכלכלה הספרדית נמצאת במשבר קשה, ולמעט בארסה וריאל, כל יתר הקבוצות נמצאות בבעיות כלכליות לא פשוטות, מה שגורם לנהירה החוצה, בעיקר לאנגליה. אבל הכדורגל הספרדי נמצא במצב מצויין. הנבחרת הבוגרת היא אלופת העולם, הנבחרת הצעירה היא אלופת אירופה. הכישרונות ממשיכים לצמוח כמו פטריות אחרי הגשם. ולא נראה שזה הולך להיעצר בזמן הקרוב.