הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מפחידים, שוב: כך חזרה ברצלונה להיות ברצלונה

2015 נפתחה עם הפסד לסוסיאדד, אך מאז ברצלונה טסה קדימה מבלי להביט לאחור. מסי, סוארס וניימאר בלתי ניתנים לעצירה, לואיס אנריקה עשה את ההתאמות והנתונים פשוט מטורפים. ואם ככה הסתיימה שנה שבה הפרעוש נעדר במשך חודשיים, מה יהיה בהמשך?

אסף לירן
אסף לירן  31.12.15 - 12:30

תגיות: ברצלונה

תחילת כתבה

זה היה אמצע הלילה ביפן, וברצלונה הייתה במרחק של 15 שעות מהגמר האחרון שלה ב-2015. מאות אוהדים ליוו אותה לגביע העולם למועדונים, אבל שניים מהם עשו את הדרך הארוכה מקטאלוניה באופן מאוד לא שגרתי. הם אחים - איבן וחאבייר אראסיל – וליוקוהמה הם הגיעו אחרי מסע מטורף שנראה כאילו נלקח מתוך סרט. בתסריט: רכב סיטרואן מודל 1953, 2 מעבורות, 2 יבשות, 9 מדינות ויותר מ-15,000 ק"מ, שאותם עברו לאורך 36 ימים.

הם יצאו מברצלונה באמצע חודש נובמבר ועברו דרך צרפת, גרמניה, פולין, ליטא, לטביה, רוסיה ודרום-קוריאה לפני שהגיעו ליפן יותר מחודש לאחר מכן כדי לראות את בארסה זוכה בגביע החמישי שלה מתחילת השנה. המסע המשוגע הזה הפך את האחים אראסיל לאטרקציה עבור היפנים וכלי התקשורת, אבל זו לא הייתה הפעם הראשונה שהם לוקחים את הרכב שלהם ונוסעים אלפי קילומטרים כדי לראות את בארסה מניפה גביע.

המנהג הזה החל ב-2009 כשהקטאלונים שיחקו מול מנצ'סטר יונייטד בגמר ליגת האלופות ברומא וזכו בגביע עם האוזניים הגדולות. מאז, האחים אראסיל הגיעו עם רכב הסיטרואן שלהם גם לגמרי הצ'מפיונס של בארסה בוומבלי (2011) ובברלין (השנה), הם היו בגביע העולם למועדונים שבו השתתפו ליאו מסי וחבריו באבו דאבי ב-2009 וגם בסופרקאפ האירופי האחרון בטביליסי נגד סביליה. כששואלים אותם למה הם עושים את זה, מגיעה התשובה המתבקשת: "כי אז בארסה זוכה בגביע".

השניים ראו את בארסה זוכה בשישה תארים. כשהם ביציע, הקבוצה חוגגת, אבל גם בלעדיהם היא בלתי מנוצחת בגמרים הבינלאומיים שהעפילה אליהם מאז 2009, והיו בסך הכל 9 כאלה. בפרק הזמן הזה בארסה זכתה בלא פחות מ-21 תארים, היא סיימה 3 עונות שונות עם 5 תארים לפחות והיא היחידה באירופה עם 2 טרבלים. אין ספק באשר לקבוצה הדומיננטית ביבשת בעשור האחרון ומה שהופך את ההישגים של בארסה לעוד יותר מרשימים אלה העקביות וההמשכיות.

לקבוצות כדורגל – וקבוצות בכלל – יש Cycle, מחזור חיים. גם אם יש לך את הסגל הטוב והמוכשר ביותר, בסופו של דבר זה ייגמר. אפשר להזרים דם חדש, לרענן את השורות ולדחות את הקץ, אבל לא יותר מכך. "כשהתחלנו לשחק תחת פפ, רצינו שזה יימשך כמה שיותר ו-5 שנים זה הרבה", אמר בקיץ 2013 אנדרס אינייסטה, אחד מחמישה שחקנים בלבד שהיו בבארסה בתחילת הדרך עם גוארדיולה ונשארו במועדון עד היום. השאר הם: ג'רארד פיקה, דני אלבס, סרג'י בוסקטס ומסי.

5 שנים זה פרק זמן סביר – אולי אפילו מוגזם – למחזור חיים של קבוצה שנמצאת בטופ, אבל בארסה מתחה את זה הרבה מעבר לזה. תעיד על כך כמות הפעמים שהוצמדו לקטאלונים צמד המילים "תם עידן" בעונות האחרונות אחרי משברים כאלה ואחרים שאיימו לרסק אותם - רק כדי להתבדות שוב ושוב. בכל פעם שבארסה עמדה בפני מכשול, היא עברה אותו וחזרה לעצמה. טוב, לפחות בהתחלה.

כשהתגלה גידול בכבד של אריק אבידל – רגע שאותו הגדיר צ'אבי כקשה ביותר שחווה בבארסה, הצרפתי נותח, חזר לשחק ואחרי חודשיים וחצי כבר הניף את גביע האלופות בוומבלי. עונה לאחר מכן, המכה הייתה כבר הרבה יותר גדולה כששחקני בארסה קיבלו בהלם את הידיעה על הגידול הסרטני של טיטו וילאנובה ופפ התקשה למצוא את המילים לספר על מצבו של חברו הטוב. אלה גם היו החודשים האחרונים של מאמן בארסה בתפקיד, אבל בעונה שלאחר מכן, כשטיטו תפס את מקומו של פפ, הקבוצה זכתה באליפות.

כל זה נעצר כשטיטו נאלץ לוותר על התפקיד בעקבות הרעה במצבו לקראת עונת 2013/14, במהלכה הוא הלך לעולמו. מחליפו, חרארדו "טאטה" מרטינו, הוביל את בארסה לעונה כושלת שכללה הדחה מליגת האלופות כבר ברבע הגמר, הפסד בגמר גביע המלך לריאל מדריד והשיא: אובדן האליפות לאתלטיקו, שחגגה זכייה בתואר דווקא על הדשא בקאמפ-נואו. אל כל אלה התווספו עזיבה של ויקטור ואלדס, פרישה של קרלס פויול, משבר ניהולי חמור, עסקת ניימאר הבעייתית שאילצה את הנשיא, סנדרו רוסיי, להתפטר ואינספור פרשות שהכתימו את המועדון.

בנקודת הזמן הזו, העידן הנוכחי של בארסה נראה קרוב מתמיד לקיצו, בין השאר לנוכח הזכייה של ריאל בליגת האלופות. בקיץ שוב הקטאלונים החליפו מאמן ולואיס אנריקה חזר למועדון שבו כיכב כשחקן ואימן בהצלחה את בארסה ב', אבל הצרות בהנהלה לא פסקו, החלו להשפיע גם על הקבוצה והכל היה על סף פיצוץ. תוך שלושה ימים המאמן התעמת עם מסי, סיפסל אותו את ניימאר במשחק חוץ מול סוסיאדד שבו בארסה הפסידה, הארגנטינאי לא הופיע לאימון פתוח, המנהל הספורטיבי, אנדוני זוביזארטה, פוטר והוכרזו בחירות לנשיאות. עכשיו זה כבר נראה כמו מדע בדיוני, אבל אז, בתחילת 2015, הבלאגן חגג בבארסה ולואיס אנריקה לא היה רחוק מפיטורים.

ואז הכל השתנה
כאילו שמאמן בארסה מצא את הכפתור שיהפוך את העונה של בארסה, החצי הראשון שלה נמחק כלא היה. כבר במשחק הבא מסי, ניימאר ולואיס סוארס פתחו ביחד בהרכב, בארסה הביסה את אלצ'ה 0:5 בגביע ואז ניצחה גם את אתלטיקו בליגה במשחק שבו הפוטנציאל העצום שבשיתוף הפעולה בין השלישייה ההתקפית בא לידי ביטוי בפעם הראשונה.

מאז אותו הפסד לסוסיאדד, בארסה דרסה כל מה שזז עם 31 ניצחונות, 2 תוצאות תיקו ורק 2 הפסדים בשארית העונה בדרך לזכייה בטרבל. קלאודיו בראבו נעל את השער, מארק אנדרה טר שטגן הציג יכולת נהדרת בליגת האלופות, פיקה חזר להיראות כמו אחד הבלמים הטובים בעולם, איבן ראקיטיץ' התאקלם, אינייסטה ובוסקטס עשו התאמות לסגנון השונה של לואיס אנריקה, ועוזרו, חואן קרלוס אונסואה, הוביל לפיתרון בעיית המצבים הנייחים, שממנה בארסה סבלה במשך תקופה כל-כך ארוכה.

אבל עם כל הכבוד לכל אלה, המפתח לשינוי הגדול וההצלחה של בארסה ב-2015 היא שלישיית ההתקפה של מסי, סוארס וניימאר – MSN. "בהתחלה פפ היה אומר לנו: 'התפקיד שלי הוא להביא אתכם לשליש האחרון של המגרש, משם זה תלוי בכם", סיפר תיירי הנרי ב"סקיי ספורטס" בשבוע שעבר. אז אמנם פילוסופיית המשחק של גוארדיולה שונה מזו של לואיס אנריקה, אבל הרעיון הזה היה די דומה. מסי התחיל את ההתקפות בצד ימין, ניימאר בשמאל וסוארס במרכז, אבל הם קיבלו חופש פעולה מלא כדי להביא לידי ביטוי את היכולת שלהם.

כדי לאפשר לזה לקרות, לואיס אנריקה הקריב מהעמדות של שאר השחקנים. שני הקשרים המרכזיים זזו 10-15 מטרים הצידה כדי לעזור למסי ולניימאר לסגור טוב יותר, וכתוצאה מכך לבוסקטס הייתה משמעות גדולה יותר מכיוון שהיה עליו לכסות שטח גדול יותר. שינוי משמעותי נוסף הוא שבניגוד לימי פפ, בבארסה הנוכחית החזקת הכדור היא לא משהו הכרחי. זו לא המטרה אלא רק האמצעי, וגם אז – לא בכח. הכדורים עוברים הרבה יותר מהר להתקפה, הסגנון ישיר יותר והשחקנים "מבזבזים" פחות מסירות פר איום על השער. זה גם חשף את בארסה ליותר התקפות של היריבה כמו שמציגים המספרים שלה מ-2015.

בשנה החולפת הקטאלונים כבשו 180 שערים, הרבה יותר מאשר ב-2009 תחת פפ (147) וגם יותר מאשר ב-2011 (170), אבל הם גם סופגים יותר (54 לעומת 51 ב-2009 ו-39 שנתיים לאחר מכן). המשחק של בארסה הפך למעין קרב בין שני מתאגרפים, כזה שבו כל אחד מנסה להנחית מהלומה חזקה יותר על יריבות. העניין הוא שכשיש לך את הנשק הכי קטלני במשחק, ברוב המקרים אתה תנצח. 82.5% הצלחה היו השנה לבארסה במשחקיה וגם זה גבוה יותר מאשר בשנים של גוארדיולה (76.5% ב-2009 ו-77% ב-2011).

לאלופת אירופה יש פחות שליטה בקצב המשחק מול קבוצות שאוהבות להחזיק בכדור – באיירן מינכן וראיו ואייקאנו למשל – וזו נקודת התורפה שלה, אבל כל עוד מסי, סוארס או ניימאר מציגים את היכולת הרגילה שלהם, השערים יגיעו. זה גם אחד היתרונות הגדולים של בארסה הנוכחית: אם בעבר היא הייתה תלויה באופן קיצוני במסי, עכשיו הנטל מתחלק בין שלושה והאיום ההתקפי יכול להגיע משלושה איזורים במגרש. ליריבות הרבה יותר קשה להתכונן לזה, וכשמסי וניימאר נמצאים באגפים, ההגנה שממול נאלצת "למתוח" את עצמה לכל רוחב המגרש, מה שמונע ממנה להציב שמירה כפולה, נניח, על סוארס.

כל השינויים הללו נתנו למסי, סוארס וניימאר את הכלים, והם מיקסמו את היכולות שלהם עד תום. מתוך 180 השערים של בארסה ב-2015, השלישייה הקדמית אחראית על 137 – 76.1%. מסי שנעדר למשך חודשיים בשל פציעה, כבש השנה 48 שערים ב-53 משחקים, סוארס הבקיע 48 שערים ב-57 משחקים וניימאר מצא את הרשת 41 פעמים ב-53 הופעות. הם עזרו לבארסה לשבור את שיא השערים לשנה קלנדרית, שהיה שייך לריאל (178) ורק הם, שלושתם, כבשו ב-2015 יותר מאשר כל באיירן מינכן (132), דורטמונד (122) ומנצ'סטר יונייטד (77).

הרבה התקפות של בארסה מתחילות עם מסי, שמתפקד כפליימייקר מצד ימין והכדורים המסובבים שלו לצד שמאל, מעבר להגנה ובעיקר לכיוון ניימאר, הפכו לאחד הכלים השמישים ביותר של הקטאלונים בשנה האחרונה. אמנם התלות בו פחתה, אבל הוא לא פחות משמעותי. הוא נושא יותר בנטל של ניהול המשחק שהיה שייך בעבר לקשרים המרכזיים וגם נוגע הרבה יותר בכדור מאשר בימי מרטינו. "המטרה שלנו הייתה שמסי ייגע בכדור כמה שפחות", אמר הארגנטינאי כשאימן את בארסה. היום זה נשמע כמו בדיחה.

ולמרות החשיבות הגדולה של מסי בבארסה מודל 2015/16, היא עשתה צעד אחד קדימה דווקא בלעדיו. כשנעדר למשך 8 שבועות בשל פציעה, ניימאר ולואיס סוארס כבשו בלי הפסקה, לקחו אחריות והביאו את הקבוצה לקלאסיקו במצב נהדר. התקופה של מספר 10 בחוץ סידרה לברזילאי יותר חופש בחלק הקדמי, הוא הפך למעורב יותר במשחק של בארסה וביצירת המצבים, משהו שלא השתנה גם כשמסי חזר.

מעטות הקבוצות שהצליחו להסתדר עם מסי, סוארס וניימאר בשנה הזו. הם ניצחו את ריאל, אתלטיקו, מנצ'סטר סיטי, פ.ס.ז', באיירן ויובנטוס, וההפסד היחיד של בארסה לקבוצה גדולה היה ה-3:2 מול הבווארים בגומלין של חצי גמר ליגת האלופות. "אין שיטה שיכולה לעצור את מסי", אמר פפ, חודשיים אחרי שראה את הארגנטינאי מתעלל במנצ'סטר סיטי בשמינית גמר ליגת האלופות של העונה שעברה. והוא רק אחד מהשלישייה הזו, מה שמעלה את השאלה: האם זו חוליית ההתקפה הטובה ביותר אי פעם?

אלה בעיקר מסי, סוארס וניימאר שעושים את הנזק ליריבה, אבל לא רק. אחרי שהברזילאי והאורוגוואי סחפו את בארסה לניצחון על חטאפה, שחקני בארסה התפרצו, בטעות, למסיבת העיתונאים של היריבה כשהם עוטים מסיכות לרגל ליל כל הקדושים. היו שם פרנקינשטיין, זומבים, באטמן ואחרים. "הם שוב מפחידים", נכתב למחרת בתקשורת הקטאלונית, וזה עוד היה לפני הקלאסיקו שבו בארסה הביסה את ריאל 0:4.

וזה לא רע שמסי, סוארס וניימאר מפחידים את היריבה, הם גם מונעים ממנה להתמקד בשחקני הקישור של בארסה. זה מאפשר חופש פעולה לאינייסטה, שאמנם לא כובש ומבשל הרבה, אבל יודע לזהות חורים במערך של הקבוצה ממול. לצידם של הקשר הוותיק ושל בוסקטס פורח בחודשים האחרונים גם סרג'י רוברטו, שניצל את ההזדמנויות שקיבל אחרי הפציעה של ראפיניה ובלט בקלאסיקו. בחודש מרץ הקשר הברזילאי כבר אמור לחזור לשחק, וממש בקרוב גם ארדה טוראן ואלייש וידאל יחלו לשחק ויוסיפו את העומק שכל-כך היה חסר לבארסה מתחילת העונה.

ולמרות הספסל הקצר והפציעות, השנה הזו הייתה אחת הטובות בהיסטוריה של הקטאלונים. "יהיה קשה לשפר את מה שעשינו ב-2015, אבל ננסה לעשות את זה", אמר מסי. ואם יש משהו שאפשר ללמוד מהשנה הזו זה שלא כדאי להמר נגד מספר 10.