בית הקלפים: הצד האפל של ברצלונה

המשימה הבלתי אפשרית של אבידל, שיחת הווטסאפ של צ'אבי ומסע הנקמה של ראשי בארסה. הקטאלונים בצרות, אז למה החתמת גריזמן תהיה דבר רע ומי מונע מתיאגו לחזור?

אסף לירן
אסף לירן  09.06.18 - 14:15
תחילת כתבה

אנדרס אינייסטה חייך וניגש לעבודה. בשנה האחרונה שלו בברצלונה, הקפטן שלה הטמין קפסולת זמן בטקס הנחת אבן הפינה לאצטדיון על שם יוהאן קרויף שמשקיף על לה מאסיה, ונזכר איפה הכל התחיל. 22 שנה לפני כן, כילד בן 12 שרק רצה את ההורים שלו, הוא היה מתעורר בבניין האקדמיה הישן, פותח את החלון וחולם. הוא היה מנסה להשכיח את הגעגועים במחשבות על הקאמפ-נואו שנגלה לנגד עיניו. כל כך קרוב הוא היה. וכל כך רחוק.

מאז אינייסטה הפך לאגדה וזו לא ממש הפתעה שהוא יהיה החבר הראשון בהיכל התהילה של קבוצת נעוריו, באצטדיון על שם אבי הדרים טים של בארסה. 6,000 מקומות יהיו בו והוא ישמש כביתן של קבוצות המילואים, הנוער והנשים אחרי שבנייתו תושלם בעונה הבאה, בה הקשר הוותיק (34) כבר יהיה הרחק ביפן. זו המחווה של בארסה לדמות החשובה ביותר בתולדותיה, זו שבלעדיה לא היו צ'אבי ואינייסטה, ולא ליאו מסי או פפ גווארדיולה.

אבל האמת היא שבזה זה נגמר, והקשר בין בארסה של היום למורשת של קרויף מסתכם בעיקר בשאריות מימי התלמיד מספר 1 שלו: פפ. כבר עשור חלף מאז נלקח ההימור עליו כמאמן צעיר וחסר ניסיון שהוביל לאחת הקבוצות הטובות, הדורסניות והמלהיבות בהיסטוריה, אם לא לטובה שבהן. אלא שב-6 השנים האחרונות – בהן גווארדיולה כבר לא בקאמפ-נואו – הקשר לכדורגל של קרויף הלך והתרופף עד לכדי משבר זהות.

בארסה פשוט הפנתה גב – מבחירה – לשיטה ולסגנון שהפכו אותה לכל כך מיוחדת, אטרקטיבית וזוללת תארים. ב-31 כאלה היא זכתה ב-74 השנים מאז היווסדה ועד החתמתו של קרויף כשחקן באמצע שנות ה-70. ומאז? 61 תארים ב-45 שנים. אבל אלה לא רק המספרים, אלא גם הדרך, הסטייל, התכנון לטווח הקצר והארוך, ובעיקר המחשבה שהפחידה את היריבות: מתי זה נגמר?

ואז, כמו בכל תסריט, העלילה החלה להסתבך יותר ויותר. הרי בכל מקום שיש בו גיבור, יש גם נבל, ובמקרה של בארסה, הוא הגיע מבפנים. בעוד ז'ואן לאפורטה שהוביל את המהפיכה עם קרויף והימר על פפ, סנדרו רוסל שהיה סגנו באותה תקופה, דרש לקבל יותר ויותר כח. השניים הפכו מחברים לאויבים מושבעים, רוסל השתלט בסופו של דבר על כסא הנשיא והחל להנהיג קו שונה מאוד. הוא רצה ליצור עידן חדש של הצלחה שיירשם על שמו, כזה שקרויף, מורשתו או כל מי שקשור אליו לא יהיו חלק ממנו. ז'וזפ מריה ברתומאו היה אז סגנו, בהמשך גם מחליפו כשהתפוצצה פרשת ניימאר, והוא לקח את זה צעד קדימה במה שהגיע השבוע לשיא חדש שמעורר לא מעט סימני שאלה.

האויב שבפנים
כשחלון ההעברות בעיצומו ואחרי שלא הוחתם עוד אף שחקן לעונה הבאה, בבארסה החליטו לבצע סוג של מהפיכה בצוות הניהול הספורטיבי שאחראי על הרכש. רוברט פרננדס, המזכיר הטכני (מקביל למנהל ספורטיבי), שאחראי על החתמת שחקנים כמו סמואל אומטיטי, יאספר סילסן, נלסון סמדו, עוסמן דמבלה, דניס סוארס, פאקו אלקאסר, ג'רארד דאולופאו, לוקה דין ואנדרה גומש, יעזוב בסוף החודש עם תום חוזהו שלא יוארך. ומי יתפוס את מקומו? אריק אבידל חסר הניסיון, ששב למועדון בצעד מפתיע במיוחד – גם כי ברתומאו שיקר לו בעבר כשהבטיח להאריך את חוזהו בזמן ששיחק בבארסה, וגם כי הצרפתי היה בכלל המועמד של לאפורטה לתפקיד המזכיר הטכני כשהאחרון הפסיד לנשיא הנוכחי בבחירות של 2015.

אבידל ששיחק בבארסה תחת פפ, היה יכול להזרים דם חדש למערכת ולנסות לחולל את השינוי הדרוש כל כך בסגל - בעיקר בקישור - אלמלא צוות הניהול הספורטיבי היה כולל שני אנשים נוספים שהמרחק בינם לפילוסופיה של קרויף לא יכול היה להיות גדול יותר. עוזרו של הצרפתי יהיה רמון פלאנס, שהוחתם 24 שעות אחריו, שנה אחרי שהיה מועמד להצטרף למכבי חיפה. הספרדי שמגיע מחטאפה, שימש שם ובאספניול, בין היתר, כמזכיר טכני והוא בא כדי לאזן את חוסר הניסיון של אבידל, לפחות לטענת בארסה.

בעונה האחרונה הוא הספיק להתעמת עם פרננדס כשבארסה התארחה אצל חטאפה ולא ממש אהבה את רמת המגרש. מארק אנדרה טר שטגן וג'רארד דאולופאו התלוננו על כך, אבל זה עוד היה כלום לעומת הפציעה של דמבלה, שהשביתה אותו לשלושה חודשים. "זה קרה בגלל הדשא", טען פרננדס, משהו שפלאנס לא אהב והיו חילופי דברים בין השניים ביציע. לקטאלונים תנאי המגרש הזכירו את המנהג של ז'וזה מוריניו, שכמאמן ריאל מדריד דאג שיהיה דשא גבוה במשחקי קלאסיקו ביתיים במטרה להאט את הנעת הכדור של בארסה.

בכל מקרה, המכשול העיקרי שעומד בפני אבידל הוא האדם הנוסף בצוות הניהול הספורטיבי והבכיר מכולם: פפ סגורה. הוא שימש בעבר כעוזר מאמן בבארסה ב', ואחרי שהיה המנהל הטכני של האקדמיה בליברפול, הוא חזר לקטאלוניה ב-2015 כאחראי על לה מאסיה וקבוצת המילואים. הכל השתנה בקיץ הקודם כשברתומאו החליט לקדם את סגורה ויצר עבורו תפקיד שלא היה קיים קודם לכן בבארסה. הגדרתו? "מנהל ספורטיבי". השורה התחתונה היא שהוא אחראי על הקבוצה הראשונה ובארסה ב', הפך לבוס של פרננדס – וכעת גם אבידל ופלאנס יהיו כפופים לו.

מהר מאוד התברר שסגורה ופרננדס בעלי דעה שונה מאוד, שכן המנהל הספורטיבי מעדיף פיזיות ועוצמה על טכניקה. פאוליניו ויירי מינה, למשל, הם החתמות של סגורה ושניהם אכזבו בעונה החולפת. הברזילאי אמנם כבש 9 שערים, אבל רק אחד מהם הגיע בסיבוב השני של הליגה, הוא התקשה מאוד לתרום לניהול המשחק או להגנה והשיא הגיע במפלה מול צ'לסי בלונדון. מינה, לעומת זאת, קיבל הרבה פחות הזדמנויות, אך האיטיות וקריאת המשחק הבעייתית שלו מראים שהוא לא ברמה הדרושה לבארסה. ארנסטו ואלוורדה לא ממש האמין בקולומביאני, לא בונה עליו גם לעונה הקרובה והוא צפוי לעזוב.

למעשה, יש שחקן נוסף שסגורה היה מעורב מאוד בהחתמתו והוא פיליפה קוטיניו. אמנם הסגנון של הברזילאי לא ממש מתיישר עם הקו שמנחה המנהל הספורטיבי, רק שבמקרה שלו היו מניעים אחרים. בזמן שהיה בליברפול, סגורה היה מוערך על עבודתו באקדמיה וייחסו לו– בין היתר – את ההתפתחות של ראחים סטרלינג, אבל ביולי 2012 הוא סיים חוזה של 3 שנים במרסיסייד. הבעלים ג'ון הנרי הבטיח לו להפוך למנהל הספורטיבי במועדון, אבל אחרי שברנדן רוג'רס מונה למאמן, הוא סיכל את התוכנית הזו. סגורה גילה על כך רק כשהופיע לתחילת העונה הבאה, זעם והתפטר במקום. ההתעקשות על קוטיניו, מספרים בקטאלוניה, הייתה מתוך רצון לנקום.

במסלול התנגשות
סגורה היה זה שבחר את פלאנס וכמו שזה נראה עכשיו, ספק אם בארסה תתחזק בקשר הטכני שהיא צריכה כל כך אחרי עזיבתו של אינייסטה. לכך מתווספת גם פציעה של קרלס אלנייה, שהיה אמור לעלות מבארסה ב' לקבוצה הראשונה, אבל הוא מושבת למשך יותר משלושה חודשים.

שמו של תיאגו אלקנטרה, שלא בתוכניות של באיירן מינכן, עלה יותר מפעם אחת הקיץ ולפי הדיווחים בתקשורת הקטאלונית, לא רק שוואלוורדה מעוניין בו, אלא שחקנים בכירים בבארסה אף ביקשו להחתימו. אלא שיש בעיה אחת וקוראים לה סגורה. המנהל הספורטיבי גם מעדיף סגנון אחר וגם הבהיר ששחקנים שעוזבים את בארסה, לא יחזרו אליה, אלא אם זה בחינם. שזה קצת תמוה לאור העובדה שסגורה בעצמו אחד שעזב את בארסה, ועבר בא.א.ק אתונה, אולימפיאקוס וליברפול לפני החזרה לקטאלונים.

לעומת זאת, גיירמו אמור, בעבר קשר בבארסה של קרויף והיום אחד מהאחראים על לה מאסיה לצד שחקן עבר נוסף, חוסה מריה באקרו, דווקא לא סתם את הגולל על קאמבק של תיאגו. "הוא נמכר בזמנו לבאיירן, ואם הוא יחזור לא תהיה שום בעיה", אמר אמור. ולא רק שהקשר נמכר לבאיירן, הנהלת בארסה היא זו שגרמה לעזיבתו.

בעונתו האחרונה של תיאגו בבארסה, סעיף השחרור שלו עמד על 90 מיליון יורו, אבל כדי שהוא יישאר כזה, היה עליו לשחק 30 דקות ומעלה ב-60% מהמשחקים של הקבוצה (36), אחרת סעיף השחרור יורד ל-18 מיליון בלבד. בקטאלוניה בטוחים שהנהלת בארסה גרמה למאמן באותה תקופה, טיטו וילאנובה, לא לתת לתיאגו את כמות הדקות הדרושה כדי שאפשר יהיה למכור אותו בקלות מתוך מטרה לגייס כספים לרכישת ניימאר מסנטוס.

בסופו של דבר תיאגו שותף בכמות המשחקים הדרושה, 36, אבל רק ב-21 מהם הוא קיבל 30 דקות או יותר. למעשה, באותה עונה הקשר נכנס כמחליף 16 פעמים, 15 מהן היו אחרי הדקה ה-60. "עבור ההנהלה של בארסה זו הייתה העסקה המושלמת", כתב העיתונאי מרטי פררנאו בספר על העונה הראשונה של פפ בבאיירן, "לא רק שבאיירן שילמה את המחיר הדרוש, זה איפשר להם (להנהלה) לטעון שגווארדיולה גנב את תיאגו".

מחיר הרכש
בזמן שתיאגו מסתמן כמו הזדמנות שבארסה הולכת להחמיץ, נראה שבפני אבידל יש 3 מטרות עיקריות לרכש הקיץ. להשלים את רכישת קלמן לנגלה מסביליה, להקדים את החתמת ארתור מלו לקיץ ובעיקר לצרף את אנטואן גריזמן. כוכב אתלטיקו מדריד אמור להיות הרכש הגדול של בארסה לקראת העונה הקרובה, שכן יש לו סעיף שחרור של 100 מיליון יורו. הקולצ'ונרוס נחושים להשאירו ומוכנים לשדרג את חוזהו, ובכל מקרה לא ברור בשביל מה בארסה צריכה חלוץ נוסף בקבוצה שיש בה כבר את לואיס סוארס, מסי, קוטיניו ודמבלה.

למעשה, החתמה של גריזמן עלולה להפוך לבעיה גדולה עבור בארסה, בגלל שזה כנראה יוביל למכירת דמבלה עקב צורך במימון רכישת החלוץ. וכשזה יקרה, דניס סוארס וקוטיניו יישארו כשחקני האגף היחידים בסגל של ואלוורדה. וזה לא שהעונה החולפת נותנת סיבות לתקווה עבור האוהדים באשר לאופציה של שחקנים מבארסה ב'. רק לשם השוואה, בעונה הראשונה שלו כמאמן בקאמפ-נואו, ואלוורדה נתן 547 דקות (כולן בגביע) לשחקני קבוצת המילואים. אצל לואיס אנריקה זה עמד על 1,695 דקות ואצל פפ על 3,181.

באשר לארתור, הקטאלונים כבר הגיעו לסיכום עם גרמיו על סעיף רכישה לינואר, הברזילאים לא שללו את הקדמת העסקה, אבל הבהירו שלא קיבלו שום הצעה על כך עד עכשיו, מה שמעיד עוד יותר על חוסר הסדר בקאמפ-נואו. וכשהאיש החזק בבארסה בכלל אוהב יותר שחקנים בסגנון של פאוליניו מאשר מנהלי משחק כמו ארתור, כלום לא בטוח. בטח במועדון שכבר לא חושב מעבר לעונה הקרובה – שכן אבידאל הוא המזכיר הטכני השלישי ב-4 שנותיו של ברתומאו כנשיא אחרי אנדוני זוביזארטה ופרננדס.

בכלל, נראה שאחרי שהסכים לקחת על עצמו את התפקיד, אבידאל צריך בעיקר להיזהר. בחודש ינואר 2015 הסוער שעבר על בארסה – במהלכו לואיס אנריקה כמעט פוטר, התעמת עם מסי וברתומאו הכריז על בחירות – זוביזארטה פוטר והפך לשעיר לעזאזל של ההנהלה. קרלס פויול שהיה סגנו, הבין לאן הרוח נושבת, לקח את הרגליים שלו והתפטר. לפי ההערכות, זו הסיבה שאבידאל – אחד שהיה מהשחקנים האהובים בקאמפ-נואו – הגיע, כדי שבסערה הבאה האוהדים יתקשו לבוא אליו בטענות. זו, ככל הנראה, הסיבה שג'ורדי קרויף הוזכר שוב ושוב כמועמד להצטרף לבארסה. זו, כנראה, גם הסיבה שהוא סירב.

אם כבר פויול, אחרי הזכייה השלישית ברציפות של ריאל בליגת האלופות, הוא צייץ בטוויטר: "ברכות, מדרידיסטאס. 4 זכיות בליגת האלופות תוך 5 שנים מול אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של בארסה. אנחנו צריכים לחשוב מחדש על סדר העדיפויות שלנו. אמנם אי אפשר לזלזל בחשיבות של האליפות, אבל בגביע צריכים לשחק אלה שלא מקבלים הרבה דקות".

קפטן בארסה לשעבר ניסה להסביר אח"כ שלא התכוון להעביר ביקורת על בארסה או על ואלוורדה, אבל לא הרבה לאחר מכן הגיע גם תורו של צ'אבי. "בארסה נרדמה", אמר הקשר האגדי, שקיבל לאחרונה תעודת מאמן, בשיחת ווטסאפ שדלפה לרשת, "הם רדומים כבר שנים בכל מה שקשור להעברות, ואלה שאחראים על הרכש לא יודעים מה צריך לעשות".

ואחרי כל זה, מסי דיבר על הכישלונות בליגת האלופות בעונות האחרונות. "לא יכול להיות ששוב לא נזכה", הוא אמר והעלה עוד יותר את מפלס הלחץ במסדרונות הקאמפ-נואו. אין ספק שבארסה חייבת לקבל את ההחלטות הנכונות הקיץ אם היא לא רוצה לבזבז עוד שנה של מסי, אבל כשהיא מנוהלת בצורה כזו, ספק אם זה יקרה.