בעונת 1999/2000 עמרי אפק היה חלק מחבורה שנקראה "תינוקות קשטן" והובילה את הפועל ת"א לדאבל היסטורי. שלוש שנים לאחר מכן בקיץ 2003 הוא עזב לראשונה את ישראל והצטרף למושבה הישראלית בראסינג סנטנדר. "אני לא דוגמא למישהו שהיה לו קשה בחו"ל, כי יוסי בניון ודודו אוואט היו איתי. היה מי שיתרגם ויעזור לי", מספר אפק במסגרת פרוייקט "העצמאות שלי"*, על העונה הראשונה של ליגיונרים ישראלים בחו"ל. "יוסי ישר לקח אותי לבנק, לקניית רכב, למצוא דירה. הוא הקל עליי. בסלמנקה למדתי יותר טוב ספרדית, לא היה לי על מי להישען".
בניגוד לשהות בקבוצה, דווקא החתימה הייתה מורטת עצבים. "ב-31/8, היום האחרון למועד ההעברות, אני יושב במשרדים של סנטנדר ובמקביל, לנגד עיני, הם מנהלים מו"מ עם איברהימה בקאיוקו, חלוצה של מארסיי. הם יכלו להחתים רק זר אחד נוסף. היו שעות של לחץ. בסוף אני חתמתי", הוא נזכר.
למזלו של אפק, הוא לא היה לבדו הרחק מהבית. למסע הצטרפה זוגתו באותם ימים לילך. מאוחר יותר היא הפכה לאשתו. "לפני המגורים בספרד היינו גרים אצל ההורים. חברה שלי עזבה הכל ועברה לגור איתי", הוא מספר על ההקרבה שלה, "רציתי להמשיך ללמוד מרחוק. ניסיתי דרך האוניברסיטה הפתוחה וקיבלתי ארגז ספרים. כמו שקיבלתי אותו, ככה שמתי אותו במחסן ושבתי ללמוד כשחזרתי ארצה. אז לא הייתה למידה מרחוק ואני זקוק למרצה וכיתה".
אוואט. עזר לאפק להתאקלם (Getty)
הישראלי כבש בסה"כ שני שערים במדי סנטנדר, אך אלו היו שערים חשובים במיוחד. "התחלתי מצוין והייתה לי ירידה. בחוזה הייתה לי אופצייה לשלוש שנים נוספות. נכנסתי למשחק חוץ נגד אוססונה וכבשתי שער. שבוע לאחר מכן כבשתי נגד אתלטיקו מדריד. היינו זקוקים לארבע נקודות משני המשחקים כדי לשרוד. סייעתי לקבוצה להישאר בליגה והנשיא החתים אותי. זה היה מרגש מאוד", הוא נזכר.
למרות זאת, הוא לא נשאר במועדון ונאלץ לעבור לסלמנקה: "מכסת הזרים ירדה, היו חייבים לשחרר זר. אני הגעתי לארץ חדשה פעמיים. בסנטנדר היה לי הרבה יותר נוח כי היינו שלושה. בסלמנקה הגעתי לבד, מרחק של 6 שעות נסיעה מסנטנדר".
דווקא כשהיה לבד, הוא נאלץ להתמודד עם סיטואציה לא פשוטה: "במשחק השני או השלישי בסלמנקה, חברה שלי הייתה בישראל. ספגתי חבטה בפנים וכתוצאה מכך נשברו לי ארבע שיניים הקדמיות. תפסתי אותם ביד, הקבוצה רצתה לשלוח אותי לרופא ולא הסכמתי. לא הכרתי אותו ולא ידעתי אם בכוונתם לחסוך עליי. טסתי לישראל ל-48 שעות כדי להגיע לרופא שלי. הפתעתי את חברה שלי, דפקתי לה בדלת עם חיוך מיליון דולר ללא שיניים וטסנו חזרה לספרד".
בקאיוקו. זה היה או הוא או אפק (Getty)
למרות החברים שצבר בספרד, ההתמודדות הייתה לא פשוטה: "התגעגעתי למשפחה, לחברים הקרובים, הדברים הספונטניים כמו מסעדה וקפה. יש הרבה דברים טובים בישראליות. ביום כיפור היה משחק בויאדוליד, היינו צריכים שהסוכן ישאר איתנו כדי שמישהו יחזיר אותנו. אנחנו נשארנו את יום כיפור בוויאדוליד".
אפק ניסה לשים את האצבע על השוני בין תרבות הכדורגל בישראל לספרד: "בספרד יש תרבות סביב הכדורגל. הילדים מתאמנים מגיל צעיר, קצב גבוה, מחוייבות, עוצמות. עם השנים זה חלק ממך. כולם שם יותר אתלטיים, חזקים וטכניים". הליגיונר לשעבר נזכר מתי הוא הרגיש את ה"ישראליות" בזמן ששהה בספרד: "תמיד כשהגיעו ישראלים לסנטנדר היו צועקים לי, ליוסי ולדודו בעיר ובאימון שנארגן להם כרטיסים למשחקים. זה הכי ישראלי בעיני".
*פרוייקט העצמאות שלי: על החוויות מהעונה הראשונה של ישראלים בחו"ל