ריקי לייק: למה ברצלונה טובה יותר עם ריקי פוץ'?

דווקא עכשיו: כל הסיבות למה הכישרון של בארסה חייב לשחק

אסף לירן
אסף לירן  23.06.20 - 18:13
תחילת כתבה

תמונה כזו לא רואים בכל יום. אורות הזרקורים בקאמפ נואו נראו היטב גם מחוץ לאצטדיון, אבל הרחובות הסמוכים היו ריקים מאדם. אפילו כלב לא נראה באופק ומסביב ליציעים שרר שקט מוחלט. כזה שהופר פה ושם רק בגלל צעקות השחקנים. פעם אלה של בארסה, פעם של לגאנס.

אם מישהו היה שולח את עצמו במכונת זמן ל-16 ביוני, 2020, ונוחת בברצלונה, הוא בטח היה משוכנע שמדובר באימון. אף אחד לא תיאר לעצמו שמשחק של בארסה ייראה כך, ומי שכן - היה נשאל שתי שאלות: מה הוא לקח ואיפה יש עוד?

אבל זו 2020, וזה הכדורגל בימי קורונה. אוהדים אין ואת המשחקים רואים דרך המסך, עם הדמיה של קהל וסאונד מהפלייסטיישן. בשידור לא באמת אפשר לשמוע את השחקנים, אבל בתוך האצטדיון? לא צריך אפילו להתאמץ. וביום שלישי לפני שבוע, קולו של מארק אנדרה טר שטגן נשמע מעל כולם. הוא כיוון את הבלמים ועודד את הצעירים – מג'וניור פירפו, דרך ארתור ועד אנסו פאטי. ובספרדית, איך לא.

כשהשעון הראה קצת אחרי 23:30 בברצלונה, טר שטגן סימן לעצמו מטרה חדשה. ריקי פוץ' עלה מהספסל והשוער – אולי המנהיג האמיתי בבארסה של היום, כפי שאפשר לראות מצויין בסדרה Matchday – שם עין על הקשר הצעיר. גם אחרי שהוא פספס הזדמנות לכבוש, טר שטגן היה שם כדי לתת לו מילה טובה.

זו לא הייתה הפעם היחידה באותו משחק שפוץ' נותן לאחרים סיבה לתת לו מילה טובה. הוא שיחק רק 17 דקות, אבל היה בהן מספר 1 על הדשא עם לחץ טוב על לגאנס, משחק לעומק ואיומים על השער. בקיצור, כל מה שבארסה מודל 2020 משוועת לו כמו אוויר לנשימה.

והיו גם סימני שאלה, כאלה שמכוונים לקיקה סטיין. כי כמו בכל ההזדמנויות המועטות שפוץ' קיבל ממאמנו, גם הפעם הוא ניצל אותן והראה שכשזורקים אותו למים העמוקים, הוא יודע לשחות. זה לא קרה הרבה, אבל כשהכישרון הצעיר שם עליו את מדי הבלאוגראנה ועולה מהספסל, יש תחושה שהוא משדרג את המשחק של בארסה באופן משמעותי. וזה לא משנה באיזו אצטדיון, מי היריבה ומה הסיטואציה במשחק. זה פשוט נראה ככה.

כן, זה אולי נשמע מוזר. הרי איך יכול להיות שילד בן 20, שמגרד את ה-1.70 מ' מלמטה ונראה כמו אחד שעומד לעוף אם רק יעשו לו 'פו', משדרג קבוצה שבה כל הקשרים מנוסים הרבה יותר ממנו? ואם זה המצב, אז למה הוא מדורג במקום ה-26 (!) בדקות בבארסה? וזו רשימה שכוללת 28 מקומות. רק כדי לסבר את האוזן, גם אם ישחק מחצית מול אתלטיק בילבאו, פוץ' עדיין לא יעקוף את השחקן שלפניו: ז'אן קלייר טודיבו, שהושאל לשאלקה עוד בינואר.

הסתירה הזו בין היכולת של פוץ' לדקות גורמת לתהייה האם מדובר בסך הכל בהזיה של אוהדי בארסה. האם הוא באמת עד כדי כך טוב? ואולי ההייפ מוגזם? לפעמים נדמה שזוג עיניים היה מספיק כדי לענות על השאלות האלו, אבל מכיוון שאנחנו ב-2020, אז לתשובות אפשר להצמיד גם סימני קריאה בעזרת נתונים שצוללים לעומק הרבה יותר מאשר 'בישולים' או 'שערים'. וכל זה מציג את מה שסטיין אומר באופן קצת תמוה. בטח אחרי שהוא מגיע למסיבת עיתונאים ומפזר משפטים כמו: "אין בעיה במשחק שלנו" ו"אם הייתי רואה שחקן צעיר שמציג יכולת טובה יותר (מהאחרים), הוא היה מקבל יותר דקות".

למספרים נגיע עוד רגע, אבל לפני כן, הבהרה: לפוץ', כידוע, אין יותר מדי דקות העונה. הוא לא שיחק כלל תחת ארנסטו ואלוורדה, ואחרי שזה הוחלף בסטיין, המאמן החדש צירף אותו ישר לאימונים. כבר מההתחלה הוא עשה קולות של מקדם צעירים, אבל בסופו של דבר לפוץ' יש בסך הכל 112 דקות העונה בבארסה.

בליגת האלופות הוא לא שיחק, בגביע שותף מול איביזה ובליגה יש לו ארבעה משחקים, כולם כמחליף: 19 דקות מול גרנאדה כשנכנס בדקה ה-71 ואחרי חמש דקות חטף את הכדור בהתקפה שהסתיימה בשער הניצחון של ליאו מסי; שלוש דקות מול לבאנטה; 17 הדקות מול לגאנס; ושתי דקות מול סביליה, שבהן דייק בארבע מחמש מסירות, אבל חשוב מכך: מחציתן היו מסירות קדימה בשליש האחרון של המגרש. ארתור, לשם השוואה, דייק ב-38/38 מסירות, אבל רובן במרכז המגרש, רק 10 היו קדימה ואף אחת מהן לא בשליש הקדמי במרכז. וזה בהרבה יותר דקות: 27.

ועכשיו – לעסק. מכיוון שפוץ' שיחק הרבה פחות מיתר השחקנים, ההשוואה תבוצע בממוצע ל-90 דקות ולא בסה"כ. ובגלל שהרעיון הוא לבחון את יכולתו כשזה באמת חשוב וכשהוא מוקף בשחקני הקבוצה הראשונה, נתמקד במשחקי הליגה, בה הוא רשם 41 דקות. לא אופטימלי, אבל מספיק כדי להראות על מגמה.

וככה זה נראה במספרים באדיבות StatsBomb עם המובילים בבארסה בכל פרמטר (בממוצע):
• מסירות. פוץ' (108) ראשון בבארסה, הקשר הבא אחריו הוא בוסקטס (83.8).

• דיוק במסירות. פוץ' (93.1%) הקשר הראשון בבארסה, הקשר הבא אחריו הוא פרנקי דה יונג (92.5%).

• נגיעות בכדור. פוץ' (128) ראשון, לפני בוסקטס (103.1).

• נגיעות בשליש האחרון של המגרש. פוץ' (70) ראשון כשהוא מקדים את מסי (43.7), ראקיטיץ' (26.7), וידאל (25.5) וארתור (25), בין היתר.

• המרחק של הובלת כדור לעבר שער היריבה (כלומר לעומק). פוץ' (237 מטרים) שלישי בבארסה אחרי דמבלה (280) ומסי (262). בהמשך הדירוג, בין היתר, דה יונג (199), ארתור (168) וראקיטיץ' (129).

• בעיטות. פוץ' (4) שני בבארסה, אחרי מסי (4.63).

• בעיטות למסגרת. פוץ' (4) ראשון בבארסה, לפני מסי (2.21).

• סחיטת עבירות שמובילות לבעיטות. פוץ' (2) ראשון בבארסה, לפני מסי (0.75).

• כמות פעמים של הפעלת לחץ על שחקן יריב עם הכדור. פוץ' (34) ראשון בבארסה, לפני וידאל (29.2).

• כמות הפעמים שהלחץ גרם לקבוצה היריבה לאבד את הכדור חמש שניות מתחילתו. גם כאן פוץ' (10) לפני וידאל (9.25).

• כמות פעמים של הפעלת לחץ על שחקן יריב עם הכדור בשליש ההגנתי של המגרש. פוץ' ו-וידאל מובילים עם 8.

• כמות הפעמים של הפעלת לחץ על שחקן יריב עם הכדור בשליש המרכזי של המגרש: פוץ' (22) ראשון בבארסה, לפני וידאל (14.2).

• בישולים צפויים (כלומר הערכה סטטיסטית של כמה בישולים יהיו לשחקן במשחק שבו ישלים 90 דקות). פוץ' (0.34) שני בבארסה, אחרי מסי (0.48). הקשר הבא ברשימה הוא וידאל (0.23).

• שערים צפויים. פוץ' (0.9) ראשון בבארסה, לפני סוארס (0.65) ומסי (0.62).

• שערים ובישולים צפויים. פוץ' (1.23) ראשון בבארסה, לפני מסי (1.1).

כן, חלק מהמספרים פה מפתיעים. מאוד. וכמו שאפשר לראות, הם מחזקים את התחושה שעם פוץ' על הדשא, בארסה טובה יותר. מהלחץ על היריב, דרך היצירתיות והמשחק לעומק, ועד סיכון השער. זה לא אומר שאם ישחק בהרכב כל משחק הוא ישאיר אבק למסי, כן? אבל זה כן מראה שכשפוץ' משחק, הוא מקבל את ההחלטות הנכונות במגרש. ובגלל זה מגיע לו לשחק. לא כי הוא שחקן בית, לא ביחס להיותו כישרון צעיר. פשוט כי הוא הוכיח שמגיע לו. כשווה בשווה בין כולם.

ולאור פציעתו של דה יונג, האפשרויות של סטיין להתעלם מפוץ' הולכות ומצטמצמות.

הכתבה מתוך עמוד הפייסבוק: Barca Story, כל הסיפורים שלא הכרתם על ברצלונה