הכי רחוק מגלאקטיקוס: הסיבות לזכיית ריאל

השחקן שעשה את ההבדל והבעיטה בדלי של היריבה. הדרך לתואר

אריק רייניש
אריק רייניש  17.07.20 - 13:02
תחילת כתבה

היא לא נוצצת, מרגשת, מלהיבה או מרהיבה. ובכל זאת, ריאל מדריד אלופה. זמן רב היא רדפה אחר התואר, ודווקא הקבוצה הזו הצליחה. אבל למה דווקא היא? הנה כמה הסברים.

יציבות הגנתית ואיזון
ריאל של השנים האחרונות הציגה תותחים כבדים, יוקרתיים ופוטוגניים בחזית, אך הפקירה את העורף. גם בעונות הזכייה הרצופות בליגת האלופות היא ספגה 1.15, 1.07 ו-0.9 שערים בממוצע למשחק ליגה. ברצלונה ואתלטיקו מדריד, לשם ההשוואה, לא ספגו באף אחת מאותן העונה מעל לגול אחד למשחק. רחוק מכך. אלא שהבלוף ההגנתי נחשף במערומיו, ובגדול, כשרונאלדו עזב לאיטליה – ואיתו המחץ ההתקפי, שחיפה על החולשה מאחור.

ריאל נראתה כמו מכונית יוקרה ישנה, כזו שנוסעת על אדי הדלק שעוד נותרו, חלקיה בלויים משימוש יתר והניצוץ שאופיין אותה אבד. זינאדין זידאן, המכונאי שתידלק אותה בעבר, חזר בכדי להמריץ אותה, למלא אותה באנרגיה, להעביר את הידית מניוטרל לגז. היה לו ברור שהוא חייב לחזק את היסודות, משום שהמכונה שנבנה נראתה רעועה.

בתחילת העונה הנוכחית, כשהפתרון נראה עוד היה רחוק מידיו, הכסא שלו החל לרעוד. ואז הגיע פדריקו ואלוארדה בכדי להוכיח עד כמה שחקן אחד יכול לשנות איזון של קבוצה שלמה. האורוגוואי הפיח חיים בשחקנים השבעים והכניס מימד של קשיחות ותזזיתיות בקישור הרך של ריאל. ומאז, הכל השתנה. ההגנה שנראתה זמן רב כמסננת, הפכה לחומה בצורה.

ששת השערים שספגה בחמשת המשחקים של העונה בלי ואלווארדה בהרכב (1.2 ספיגות בממוצע למשחק) נראים המון לעומת ה-16 הספיגות מאז כניסתו להרכב (ממוצע של 0.45 ספיגות למשחק). וכשלרכב יש מנוע חדש, כל החלקים עובדים טוב יותר, ואפשר להתחיל לנסוע.

תיבו קורטואה שם את ימי השמועות על חרדות והקאות מאחוריו, והחל להציג את היכולות התמנוניות עוד מימיו בקבוצה מהעבר השני של הכביש. מאז 1988, אף שוער ריאל מדריד לא הצליח לשמור 18 פעמים על רשת נקייה כפי שעשה הבלגי העונה.

השסתום הצרפתי, פלוריאן מנדי, שהגיע לסתום את החורים שמרסלו נהג להשאיר מאחוריו, הפך פתאום למפלצת ההגנתית שזידאן ראה בחזיונותיו, ודני קארבחל ורפאל ואראן, שאשתקד נראו ככאלו ששיחקו עם תחושת מיצוי, חזרו להראות כשחקני ההגנה הטובים בעולם.

וראמוס? הוא נשאר ראמוס. רק כשיש לו חוליית חיפוי כזו לידו, הוא מרגיש חופשי אף יותר לפרוץ קדימה ולהראות את היכולות שלא נמצאות בדרישות התפקיד שלו, והאוהדים יכולים להנות מהן ללא חרדות לחללים שהשאיר מאחוריו. לשמחתם, הם גילו העונה כי בהיעדר כוכב אדיר בהתקפה, קבוצה מנצחת בונים מההגנה. ודאי כשיש לך את ההגנה הטובה בהיסטוריית המועדון, כזו שספגה רק 22 שערי חובה.

פרגמטיות וסגל רחב
זוכה פרס כדור הזהב, שחקן השנה באנגליה בעבר, מלך שערי מונדיאל 2014, השחקן שהיה בעברו היקר בעולם ומי שתלו בו את תקוות הנבחרת הספרדית יושבים יחדיו על הספסל של ריאל מדריד וצופים בנער בן 21 מוציא ילד בן 19 להתקפה. נשמע כמו הזייה, אולי אפילו בדיחה. אבל כשזידאן על הקווים, הכל יכול לקרות. אתה יכול לשחק 90 דקות, ולצפות במשחק הבא מהספסל. הכוכבים המדוברים לא התייבשו על הספסל. כולם שיחקו וקיבלו דקות משחק.

כאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, וכמאמן שזכה בתארים רבים, זידאן זוכה לכבוד רב משחקניו. הם לא יזלזלו בהוראות שלו, או ימרדו בו. הוא לא ז'וזה מוריניו, וגם לא רפא בניטס. וכשמוסיפים לכך את אופיו הרגוע ואישיותו הכריזמטית, מקבלים מאמן עם פריבילגיה לנהל את הסגל כראות עיניו באחד מהמועדונים הלחוצים בעולם.

לכן, הוא יכול להתאים את המערך והרכב לכל משחק לפי היריבות והכושר של שחקניו. כל שחקן יכול לעלות בהרכב, בלי קשר למעמדו או למחירו. גם אם זה אומר לשתף שחקנים שלא נכנסו לעשור השלישי של חייהם, על חשבון כאלו שעלו עשרות מיליונים. כך הוא מצליח לשמור את כל השחקנים "חמים", אך גם לשמור על מעמדם של אלו שנחשבים בכירים.

לראייה, ניתן לראות את כמות השחקנים שכבשו עבור הקבוצה בליגה – 21. שיא כל הזמנים בתולדות הליגה. בכל המסגרות, שחקני ריאל כבשו (22 שחקנים לעומת 17) ובישלו (19 לעומת 16) יותר בהשוואה ליריבתה המושבעת, ברצלונה, שמקדשת את משחק המסירות הקבוצתי. מי זוכר שעד לא מזמן, ריאל התגאתה בגלאקטיקוס שדקות המשחק שלהם היוו נגזרת של מחירם, ולא של כושרם.

ברצלונה
חילופי המאמנים המיותרים. הרכש הכושל. התלות המוגזמת בליונל מסי. נראה שבברצלונה הכל מסועף ומסואב, והאוהדים רשאים ואף צריכים להרגיש מתוסכלים. כי עם כל הכבוד להישג של הבלאנקוס, ברצלונה הפסידה את האליפות לא פחות משריאל זכתה בה.

היא הייתה חייבת לנצל כל רגע שריאל נמצאת בהליך בנייה מחדש, שהחל עם עזיבת רונאלדו, וכל רגע בו מסי משחק בשירותיה, כדי לגרוף כמה שיותר תארים. במקום, הנהלת המועדון השקיעה את זמנה בלהתעלם מהכישרונות הצעירים, לבזבז את כספה על שחקני רכש לא מוצלחים, ולכסות על כישלונותיה באמצעות תכסיסים מפוקפקים.

כפי שזה נראה כעת, עקב התנהלותם, בעשור הבא, בו מסי צפוי לפרוש, הקבוצה תתייצב מול שוקת שבורה. מצבה הכלכלי, ככל הנראה, חמור ומצבה המקצועי לא נראה מזהיר. בהתייחס לכך שחלק מכוכבי היריבה בילו זמן רב מהעונה על מיטת הטיפולים, ברצלונה הייתה חייבת לזכות באליפות. בסופו של דבר, אחד מהשחקנים הטובים בהיסטוריית המשחק לא ישחק בשירותיה לעד.