$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

ברצלונה תדיח את הנשיא? הצחקתם את ברתומאו

לאפורטה, רוסל וחוק אי הצבעת האמון. הרפש שמאוחרי הקלעים

אסף לירן
אסף לירן  15.08.20 - 11:49

ככל שחופרים יותר ויותר בעבר, מתגברת התחושה שז'ואן לאפורטה הוא פסיכופת עם תעודות. זה לא רק שהוא הימר על פפ גווארדיולה בן ה-37 כמאמן בארסה וזו אפילו לא הבחירה בו כשעדיין נאבק על עלייה מהליגה הרביעית לשלישית, אלא גם הרקע לכל זה והימים הסוערים שליוו את בארסה בקיץ 2008.

חודשיים אחרי שבארסה הודיעה רשמית על מינויו של פפ החל מסוף העונה וחודש אחרי שחתם על החוזה, בארסה עמדה לצאת לדרך חדשה. באמצע חודש יולי, פפ פגש לראשונה את השחקנים שהגיעו לערוך את הבדיקות הרפואיות ולמחרת הגיע גם אימון הבכורה במיני אסטדי. הכל היה מוכן ליריית הפתיחה של בארסה מודל 2008/09, רק שבימים שלפני כן פפ לא ידע אם הנשיא שהימר עליו בכלל יהיה שם בסוף העונה.

כשבוע לפני פתיחת האימונים של הפפ טים, לאפורטה ניצב בפני הצבעת אי אמון. אותה יזם אוריאול ג'יראלט, שנשלח על ידי סנדרו רוסל לתקוע מקלות בגלגלים של נשיא בארסה מתוך תקווה לקצר את כהונתו ולגרום לבחירות. הסיבות למהלך, שימו לב (והחזיקו חזק) היו כהגדרת ג'יראלט: "הניהול הלקוי של הקבוצה הראשונה (היעדר תארים בשנתיים האחרונות), מחלקות הכדורסל והכדוריד, העובדה שלא הובא לאישור הסוסיוס הוספת השם יוניסף על החולצה, כמו גם תרומת 0.7% מההכנסות השנתיות לקרן של המועדון וצילומי הטלוויזיה מאולד טראפורד".

רק כדי להבהיר את הנקודה האחרונה, הכוונה היא לקטע מצולם מחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2007/08 מול מנצ'סטר יונייטד. רואים בו את לאפורטה ביציע הכבוד באולד טראפורד כשהוא מגיב למהלך כמו אוהד. וזו, כאמור, אחת הסיבות להצבעת האי אמון. די מדהים.

בכל אופן, לפי חוקי המועדון, בהצבעת אי אמון יש לעבור שני שלבים: קודם לאסוף חתימות עד מכסה מסויימת בזמן מוקצב ואם מצליחים אז המועדון מחוייב לקיים את ההצבעה, שבה צריך להגיע לרוב של שני שליש כדי להדיח את ההנהלה ואת העמוד בראשה. בתור התחלה, היה על ג'יראלט ורוסל להשיג 5,882 חתימות שהיוו 5% מסוסיוס שעומדים בתנאים מסויימים.

כמה הם השיגו? 9,473. בשלב הבא, בהצבעה, לאפורטה כבר היה עם רגל וחצי בחוץ כשרוסל מושך בחוטים, ז'וזפ מריה ברתומאו תומך בו וגם התקשורת משחקת תפקיד. ג'יראלט השיג 60.6% מהקולות (23,870 הצבעות) מול 37.7%(14,871), אבל לא מספיק בשביל 66.6%. לאפורטה שרד. בקושי, אבל שרד. בזכות 2,363 קולות שהיו חסרים לאופוזיציה.

לאפורטה נשם לרווחה ובחר להמשיך בתפקידו ולא להתפטר, אבל הבלאגן לא הסתיים: ארבעה ימים לאחר מכן, שמונה חברי הנהלה כן התפטרו כשבראשם פראן סוריאנו, מדמויות המפתח במהפך שבארסה עברה ב-2003. הוא היה אחד מסגני הנשיא וכיום מנכ"ל מנצ'סטר סיטי. למרות כל זה – וכשברקע, כדאי להזכיר, היה את העניין השולי הזה של לבנות את בארסה החדשה - לאפורטה המשיך בשלו וסיים את הכהונה שלו כרגיל. הפרוייקט של פפ ויוהאן קרויף נשאר בחיים ובארסה הצליחה לא רע בשנתיים האחרונות לפני שהיא נפרדה מהנשיא שלה.

רוסל השיג את מה שרצה כל כך – להחליף את לאפורטה. רק שב-2010 ובתחילת הדרך הוא עוד נהנה מפירות ההצלחה של קודמו בתפקיד. אלא שאט אט המועדון החל להידרדר והנשיא עשה מעשה שרודף את בארסה עד היום: עם ברתומאו כסגנו, רוסל החליט להעלות את הרף בהצבעת אי אמון מ-5% ל-15%, מה שהפך את האקט הזה של ניסיון הדחת נשיא בארסה למשימה כמעט בלתי אפשרית.

מאז, מיותר לציין, לא הצליחו לעבור לשלב השני בהצבעת אי אמון – כלומר להשיג את כמות החתימות הדרושה. לפני כן, הצליחו כמובן, ולא רק ב-2008. עשור לפני כן גם הייתה בבארסה הצבעת אי אמון וגם אז לאפורטה היה במרכז העניינים, רק מהצד השני. הוא הוביל קבוצת סוסיוס שנקראה "Elefant Blau" ("הפיל הכחול") ויזמה ניסיון להדיח את הנשיא ז'וזפ לואיס נונייס. אחרי שהושגו כ-6,000 חתימות, נערכה ההצבעה, אבל בה לאפורטה השיג רק 35% מהקולות (14,358 הצבעות) לעומת 61% (24,863) שהיו בעד ההנהלה של נונייס. בסופו של דבר הנשיא המשיך בתפקידו עוד שנתיים נוספות עד שעזב את בארסה ב-2000.

הניסיון הבא להצבעת אי אמון היה ב-2017, אז יזם את המהלך אגוסטי בנדיטו, והמשימה שלו כמובן הייתה הרבה יותר קשה. לפי חוקי המועדון, מרגע שאוספים את הפתקים והמסמכים מהמשרדים ופותחים בהצבעת אי אמון, יש 14 ימי עבודה לאסוף את החתימות הדרושות – 15% שהיו אז 16,257 קולות.

עם ניסיונות לנצל את המשחקים בקאמפ נואו ודוכנים מחוץ לאצטדיון, בנדיטו הגיע אחרי מאמץ רב ל-12,504 קולות. והייתה גם מחלוקת: ב-14 הימים האלה נכללים גם ימי שבת? בנדיטו טען שכן, בארסה – מן הסתם – טענה שלא. זה הגיע לבית המשפט, שפסק בספטמבר 2019 – שימו לב כמה זמן – שבנדיטו צדק. זה כמובן כבר לא עזר, והוא אפילו לא הצליח להוכיח שהגיע לקולות שכן אסף, פשוט כי הפתקים הושמדו אחרי שהוא לא עמד ביעד. מאז, אגב, הוחלט, ש-14 הימים האלה כן כוללים שבתות, מה שהופך את המשימה לעוד יותר קשה.

עכשיו, שנה לפני הבחירות, יש ניסיון נוסף להוביל הצבעת אי אמון, אבל כמו שכבר הבנתם, כדי להצליח בכלל להגיע לשלב השני, של ההצבעה (וספק איך מקיימים אותו בימי קורונה), צריכה לקרות אם כל הסנסציות. סיבות, כאמור, לא חסר. מהעלאת הרף ל-15%, דרך התמיכה שברתומאו זוכה לה בתקשורת ובקרב מרבית הסוסיוס, ועד השפעות הקורונה. משחקי בארסה תמיד היו מוקדי איסוף חתימות, אבל הפעם זה לא אפשרי. יש לבארסה רק עוד משחק אחד העונה בקאמפ נואו – מול נאפולי – כשהוא כמובן בלי קהל, והיתר, גם אם בארסה לא תודח, יתקיימו בליסבון.

מאחורי הצבעת האי אמון המתקרבת עומד האירגון "Cor Blaugrana" ("לב בלאוגראנה"), שכבר הודיע על כוונתו, אבל לא פתח בהליך באופן רשמי. בשלב זה נפתח אתר עם רישום לסוסיוס כדי להשיג כמה שיותר תמיכה כשהיעד, לפי ההערכות, הוא 16,570 חתימות, וכמובן שתוך 14 ימי עבודה. זה הזמן להבהיר, ואני יכול להעיד מניסיון, שאין לסוסיו שום דרך לחתום מלבד להתייצב בברצלונה ולעשות את זה פיזית שם.

"זה נכון שאנחנו רק שנה לפני הבחירות ואמנם זה נגדנו שאין משחקים בקאמפ נואו ושיש קורונה, אבל אנחנו רוצים לעשות את זה", הסביר ז'וזפ מריה קרמאדס, שעומד בראש יוזמי הצבעת האי אמון, "עד כדי כך אנחנו זועמים על ניהול המועדון, שהוא בלתי מתקבל על הדעת". הוא גם סיפר שיש להם כבר מעל 2,000 קולות בטוחים, אבל מכאן ועד 15% - הדרך ארוכה.

הכתבה מתוך עמוד הפייסבוק: Barca Story, כל הסיפורים שלא הכרתם על ברצלונה