הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הזול יעלה ביוקר? ריאל משוועת להתקפה

בעוד הם מחכים לאמבפה, הבלאנקוס עלולים להישאר מאחור. דעה

אריק רייניש
אריק רייניש  04.10.20 - 11:34

אוהדי ריאל מדריד רגילים שהמועדון שלהם תופס את מרבית הכותרות בפגרות הקיץ. משחקי אימון ראוותניים, החלפת מאמנים, החתמות נוצצות. כל אלה היו חלק ממנת חלקם של הבלאנקוס מדי שנה. אלא שפגרת המועדונים האחרונה סבבה סביב הפסימיות שעטפה את היריבה הגדולה ברצלונה עקב רמת הקבוצה, ורצונו של גדול כוכביה ליונל מסי לעזוב. המצב הכלכלי הרעוע מנע מהקטלונים לחזק כראוי את נקודות התורפה, והתנהלות מנהליה בלטה בעיקר על רקע הנעשה אצל יריבתה המרה.

ריאל הציגה בעונה שעברה סגל שחקנים צעיר וכישרוני מול זה הבוגר של ברצלונה, ובכל זאת הצליחה לזכות באליפות על חשבונה. היא הגיעה לשוק ההעברות מלאה במזומנים, ולמרות שנפגעה ממשבר נגיף הקורונה כמו כל היתר - בזכות מכירת שחקנים בשווי 100 מיליון אירו היא הגיעה, על פי הפרסומים, לרווח תפעולי, בזמן ששאר המועדונים ניסו לצמצם הפסדים. למרות הודעת מסי כי ישאר, קשה היה להימנע מהסברה שברצלונה בדרך לעונה קשה, וריאל צועדת בבטחה בדרך הנכונה. אז האם האוהדים הלבנים יכולים להוציא את השמפניות? כלל לא בטוח.

תהליך חילופי הדורות, שהחל עם עזיבת רונאלדו היה לא פשוט, אך הבסיס לקבוצה החדשה נראה מבטיח. אין על כך ויכוח. שחקנים צעירים ומוכשרים שבבעלות המועדון כמו רודריגו, ויניסיוס, ואלוורדה, מנדי, אסנסיו, אודגור, קובו, ראנייר, ברהים דיאז, מיליטאו ואפילו סבאיוס ויוביץ' עוד עשויים לככב שנים רבות בהרכב הקבוצה, וזאת מבלי להזכיר כאלו שעשויים לחזור באמצעות סעיפי רכישה כאלו ואחרים, דוגמאת חכימי ורגילון, או כאלו שנמצאים כעת בסגל וביכולותם לנפק עוד מספר שנים טובות, כמו קארבחל, קורטואה, קאסמירו, וראן ואיסקו. אין ספק שקברניטי המועדון יודעים מה הם עושים.

אך ההתעסקות המתמדת בעתיד אינה משכיחה את הבעיות המהותיות בהווה. הרי ריאל מועלם לא ראתה את עצמה כחממת גידול שחקנים, אלא כמועדון שנאבק על כל תארי העונה, בכל עונה. ובריאל מדריד הנוכחית, זו העכשווית, ישנם פגמים ברורים שעלולים להיות בעוכריה. אם הקדנציה הראשונה של זידאן כמאמן ריאל התאפיינה במשפט "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", כשהתותחים הכבדים חיפו על השערים הרבים שספגה ההגנה, בזו השנייה הוקמו מבצרים שהגנו על שער הקבוצה, והשכיחו את העובדה שבתותחים נגמרה אבקת השריפה.

איזון הקבוצה דפנסיבית, שנגרם קודם כל בזכות החלפת שני גורמים יצרתיים בהרכב (מודריץ' ומרסלו) בשחקנים תזיזיתיים ואגרסיביים יותר (ואלוורדה ומנדי) תרם תרומה משמעותית לזכייה באליפות, אך פגע בה אופנסיבית. הקבוצה כבשה אשתקד 1.8 שערים למשחק ליגה, לעומת 2.7 בקדנציה הקודמת של זידאן. לולא עונת שיא של חלוצה בנזמה - שלאו דווקא תחזור על עצמה - והתעלות התקפית של הבלם סרחיו ראמוס, הבלאנקוס לא היו מצליחים להשתלט על המקום הראשון. וצריך לזכור שהיא עשתה זאת בשלב מאוחר של העונה, רק לאחר פגרת הקורונה ואל מול ברצלונה שבורה.

אותה האליפות, והקיץ של בארסה – שהדגיש את פערי האיכות באופן ניהול המועדונים – האיר את ריאל באופן מחמיא. אך הבעיות נותרו במקומן. והן מתחילות, קודם כל, בצורך בשערים. בגולר. מאז שעזב רונאלדו, גדול כובשיה, נוצר הקושי הראשוני בכיבושים, ודאי כשמחליפו, אדן הזאר, אינו השחקן אליו צריכים לנשוא עיניים בתחום הזה.

הבלגי מנפק לקבוצתיו רגעי הקסם, את הרגעים שהופכים התקפה למסוכנת. כוחו בכידרוריו ולא בשעריו. גם בעונה הפורייה ביותר שלו ככובש בליגה, הוא הבקיע 16 שערים, כמות שווה ואף פחותה מזו שכבשו בעונה הקודמת בפרמייר-ליג דה בריינה, ראשפורד, סטרלינג, מאנה, סאלח ואובמיאנג - ששיחקו בעמדות הקישור ההתקפי או על הקו, כמוהו. ובכל זאת, הוא נחשב לאחד מבכירי הכדורגלנים בעולם בתקופתו באנגליה. מדובר בשחקן-על שהוביל את צ'לסי למספר אליפויות והצלחת ריאל העונה תלויה הרבה בכשירותו וביכולתו לספק יצירתיות להתקפה.

אולם לא הזאר זה שאמור להיות ספק השערים. בסגל ריאל כולו קשה למצוא שחקנים שסימן ההיכר שלהם הוא האיומים לשער היריב. הקבוצה זקוקה לשחקן תקיף וישיר, חדור מטרה, כזה שמציינים ליד שמו את השורה התחתונה. ורצוי שיוצב בעמדה המיותמת – זו שבאגף הימני.

ויניסיוס מהיר, זריז ומכדרר בחסד, אך יש לו בעיה בסיומת מול השער וכל הנסיונות לשחק עימו בימין עלו בתוהו. לרודריגו ואסנסיו יש את היכולות להיות השחקנים שריאל זקוקה להם, אלא שגם הם מרגישים בנוח יותר בכנף השמאלית. לראייה, במהלך הקריירה המקצועית שלהם, וניסיוס (שיחק באגף השמאלי כ-93.6 אחוז ממשחקיו),  אסנסיו (48 אחוז) ורודריגו (52.6) שיחקו יותר בכנף השמאלית, מאשר בכנף הנגדית (0.06, 27.5 ו-32.8 אחוזים בהתאמה).

מובן ששלושתם צעירים שיכולים לרכוש יכולות נוספות בעתיד, וברור לכל שריאל מחכה לקיץ הבא כדי לרכוש לעמדה זו את אמבפה, שעתיד להיות השחקן הטוב בעולם. אבל האם הם יכולים להרשות לעצמם לשחק עוד עונה ללא שחקן טבעי בעמדה הזו, ודאי כעת, כשקרבאחל נפצע לתקופה ארוכה ולא תהיה תמיכה על הקו מלמטה?

הרצון לשמור את הכסף עקב המשבר העולמי מובן, אולם לא בטוח שהקבוצה יכולה להרשות לעצמה את החיסכון הזה. היא זקוקה לעוד ארטילריה, משום שבמשחקים רבים מדי היא נותרת ללא נשק במחסנית. מה יקרה אם אנסו פאטי, לו הקטלונים צופים גדולות, ינצל את דקות המשחק להן הוא זוכה כעת ויתגלה ככוכב הגדול הבא? אם מסי יתעלה על עצמו (שוב) ויסחוב את קבוצתו אל עבר האליפות? אם הסגל של ברצלונה - בו בכל-זאת יש שחקנים טובים דוגמאות טר-שטגן, קוטיניו, דה-יונג וגריזמן – יתחבר והמאמן קומאן יצליח להוציא ממנו את המיטב?

אצל ריאל מדריד אין עונות מעבר. היא רוצה הכל מהכל, כאן ועכשיו. אם תתקשה להתאים את הכלים לעמדותיהם בלוח, הסבלנות עם הרכש עלולה לעלות לה ביוקר.