היורש של בוסקטס: הסיפור של ניקו גונסאלס

המעקב מקומאן, המאבק עם ריאל והעתיד הגדול שמחכה בבארסה

אסף לירן
אסף לירן  15.05.21 - 11:42
תחילת כתבה

הדשא של מגרש מספר 7 בסיוטאט אספורטיבה ז'ואן גאמפר היה אמור לשמש כבמה לעונה החדשה. זה היה יום שישי אחר הצהריים ובבארסה ב' כבר קבעו משחק הכנה מול סאנטפליוונק הקטאלונית כשהקורונה הגיעה לביקור. התפרצות אצל הקבוצה הצנועה גרמה לביטולו, לגארסיה פימיינטה לא נותרה יריבת אימון והוחלט על אלטרנטיבה: משחקון פנימי בהשתתפות הסגל.

ואז הופיעו פנים מוכרות במגרש הסמוך לאצטדיון יוהאן קרויף: אלו של רונאלד קומאן.

אפילו חודש לא היה לטינטין כמאמן בארסה כשהגיע עם עוזריו – אלפרד שרודר והנריק לארסון – והתמקם ליד המעקה שמעל לדשא. אחרי מספר דקות, משהו תפס את עיניו והוא הצביע על אחד השחקנים. "מי הבלונדיני?", שאל קומאן. "ניקו גונסאלס מהנוער, הבן של פראן", ענה לו המנהל של בארסה ב'". האחרון בקושי הספיק לסיים את דבריו כשההולנדי ניסה לברר: "הבן של פראן מדפור?".

זה היה היום שקומאן גילה מיהו ניקו, אחד הכישרונות הכי גדולים שהצמיחה לה מאסיה בשנים האחרונות. ומאז – הוא לא יוצא לו מהראש. בבארסה מספרים שההולנדי כל כך התלהב מהילד, עד שהוא ממשיך לעקוב אחריו מאז. ולא רק שניקו עמד בציפיות, שמונה חודשים אחרי – כשהוא עדיין בגיל נוער – הוא כבר אחרי משחקני המפתח של בארסה ב'. יש לו עונה מהסרטים שהפכה אותו מקשר מוכשר שאף אחד לא ידע אם יישאר בבארסה, למפלצת בפוטנציה וכישרון עם מכלול יכולות מסקרן במיוחד, מהשחקנים האלה שאסור להוריד מהם את העיניים.

אבל עוד לפני שבארסה שמה עליו את אלה שלה, ניקו היה ילד בן 11 מלה קורוניה, העיר שבה אביו פראן הפך לאגדה ב'סופר דפור' בשנות ה-90. הוא שיחק במועדון מקומי קטן, מונטאניירוס, כשסקאוטים של בארסה ראו אותו בגליסיה וסימנו אותו. ניקו החל להתאמן עם מספר קבוצות ממחלקת הנוער של המועדון ואפילו הופיע בשני טורנירים עם מדי הבלאוגראנה והמספר 14 – של קרויף, האליל של פראן – כשהוא מצטיין בגמר מול אספניול.

אז גם הבינו בבארסה שכדאי להתחיל להזיז עניינים – ומהר. ההצעות החלו לזרום, ריאל נכנסה לתמונה ואפילו דפורטיבו. "התקשרו ורצו שהוא יגיע להתרשמות, אבל הוא לא יכל בגלל מבחנים בבי"ס ואימונים", סיפר פראן על הקבוצה של חייו, "אז הם אמרו שמעוניינים בו. אמרתי שהוא משחק עם קבוצת גיל שנתיים מעליו ושאם יתנו לו משהו כזה, הוא יקבל את ההצעה". לבסוף זה לא קרה, אבל גם פראן הבין שדפורטיבו לא הייתה רצינית באמת.

כשרק ריאל ובארסה נותרו על הפרק, ניקו החליט לעשות את מה שאביו לא עשה מעולם: לחתום בבארסה ולעזוב את לה קורוניה. "ידעתי שהמעבר יהיה קשה, אבל הבנתי שזה הזמן שלו", אמר פראן וכל המשפחה עברה לברצלונה למרות שניקו הסכים להתגורר בלה מאסיה.

במחלקת הנוער ניקו עשה לעצמו שם כקשר 50:50 עם עתיד מבטיח והחל לטפס במעלה האקדמיה. בגיל 17 הוא כבר ערך בכורה בבארסה ב' והיה ברור שזו רק שאלה של זמן עד שיוקפץ לסגל שלה. רק שאז הגיע טוויסט: מאחד שנראה כמו קשר לה מאסיה ממוצע, ניקו הפך מילד - לענק. כלומר ממש, אבל ממש ענק. "הופתעתי כשסיפרו לי שהוא יגבה ל-1.88 מ'", הודה פראן וזה בדיוק מה שקרה. מכיוון שגבה באופן משמעותי בעיקר בשנים האחרונות, ניקו מצא את עצמו עם בעיות קואורדינציה וקשיי הסתגלות לשינויים הפיזיים, אבל זה לא עצר אותו. להיפך.

כמו נשיכת העכביש שהפכה את פיטר פארקר לספיידרמן, גם ניקו השתנה לגמרי וניצל את זה לטובת המשחק שלו. לטכניקה הגבוהה, הדריבל, קריאת המשחק וכמובן יכולת המסירה נוספה עוצמה פיזית שלא גרעה אחד מהשני. לשם השוואה, ניקו בגירסתו הנוכחית הוא פחות או יותר בגובה של בוסקטס, רק שהוא שוקל כעשרה קילו יותר ממנו. במילים אחרות: האיש קיר. בהגנה הוא כמעט בלתי עביר ועם הכדור הוא בלתי עציר. תנו לו להתניע את ההתקפה ולהתחיל בפריצה סוחפת לעומק ואז תנסו להוציא לו את הכדור בלי עבירה. את זה, למדו היריבות, מומלץ שלא לנסות. כמעט תמיד זה יסתיים במסירה לשחקן שאף אחד אחר לא ראה.

והקטע אצל ניקו – מזה צריך להתחיל כדי להבין אותו לגמרי – הוא שעם 1.88 מ' ו-86 קילו, בנאדם לא אמור לנוע כמוהו ולעשות מה שהוא עושה. אבל הוא כן עושה, וזה מה שמייחד אותו. מי שראה אותו, יודע, ומי שלא, נסו לדמיין את בוסקטס בגירסא פיזית יותר עם דריבל בסגנון של פרנקי דה יונג. זריזות רגליים, הטעיות גוף בלתי נגמרות, השתחררות מלחץ, הבנה טקטית ברמה גבוהה לגילו, טאץ' ומיקום שמשאירים אבק ליריביו, מסירות נהדרות, אפילו בעיטה טובה וכמובן יכולות הגנתיות.

וכל הדבר הזה הגיע לבארסה ב' בתחילת העונה – ובדיוק ביום ההוא בספטמבר 2020 שבו קומאן ראה את ניקו בפעם הראשונה. אבל לכו תמצאו לו מקום בקבוצה משופעת בקשרים כמו חאנדרו אורייאנה, אוריאול בוסקטס, אילאייש ואלכס קויאדו, שלא לדבר על כאלה בלבל נמוך יותר כמו מתיאוס פריירה או לוקאס דה וגה. ושלא לדבר על מעבר מהנוער לכדורגל בוגרים. אבל ניקו קיבל את ההזדמנויות שלו, הראה מה הוא יודע ונכנס לעניינים בהדרגה, ואז נפצע חאנדרו – קשר אחורי נהדר ופרוספקט בפני עצמו - וניקו עבר לגור בעמדת הקשר האחורי. הוא השתלב בה באופן מושלם ומאז היא שלו.

ניקו הפך לשחקן כל כך משמעותי אצל גארסיה פימיינטה, עד שהוא פספס כל העונה שלושה משחקים: שניים בתחילת הליגה ואחד במחזור האחרון שבו קיבל מנוחה אחרי שבארסה ב' כבר עלתה לפלייאוף. רגע לפני המאני טיים, הוא מדורג רביעי בכמות הדקות בקבוצה ואת מידת חשיבותו אפשר היה להבין בניצחון 1:2 על איביזה – אחת הקבוצות החזקות בסגונדה ב' – בתחילת מאי כששיחק כמעט 80 דקות ובלט כהרגלו. רק בסיום, כשפימי התראיין, הסתבר שניקו עשה את זה עם דלקת במעי.

בבארסה מן הסתם מרוצים מאוד מהגישה של הקשר בן ה-19, שבזמן ההיעדרויות הרבות במרכז ההגנה, הציע לגארסיה פימיינטה לשחק כבלם. במקרה אחר, אחרי שסרג'י רוסאנאס נפצע, ניקו תפס את מקומו ושיחק כמגן ימני.

אחרי כל זה, לא ממש מפתיע שבבארסה מדברים על ניקו כיורש של בוסקטס. "קיבלנו הצעות טובות מאוד", סיפר פראן לאחרונה, אבל ניקו בחר להישאר בבארסה ורק השבוע חתם עד 2024 עם סעיף שחרור של 500 מיליון יורו.

"קודם אחשוב על הפלייאוף ואח"כ הצעד הבא הוא הקבוצה הראשונה, זה החלום הגדול", אמר ניקו הנרגש במעמד החתימה. לפי התכנון, בעונה הבאה הוא עדיין ייחשב לשחקן של בארסה ב', אבל יתחיל להיות מעורב גם בקבוצה הראשונה (בין אם קומאן יהיה או לא), ואז בעונת 2022/23 הוא כבר מיועד לתפוס את מקומו של בוסקטס.

בינתיים ניקו ינסה לעזור לקבוצה המלהיבה של גארסיה פימיינטה לחזור לליגת המשנה, מה שאומר שלאוהדי בארסה תהיה הזדמנות לראות עוד קצת מהפוטנציאל העצום שלו.

וגם לקומאן.

הכתבה מתוך עמוד הפייסבוק: Barca Story, עם כל הסיפורים שלא הכרתם על ברצלונה. לחצו למעקב