בלי חוקים: הפסיד בזירה, אבל ניצח בקרב על החיים

ארתור סזפילקה איבד את אביו בגיל 4, ועם השנים הצער התחלף בכעס עצום. הפולני בחר להצטרף לאולטראס של ויסלה קראקוב והתאהב בקרבות הרחוב, עד שמאמן אגרוף זיהה את הפוטנציאל. הוא נכנס לכלא, גילה עצמו מחדש, ולפני שבוע נלחם על התואר העולמי

מור רכס  30.01.16 - 10:00
מקרבות רחוב, לקרבות בזירה
מקרבות רחוב, לקרבות בזירה
תחילת כתבה

כשארתור סזפילקה היה ילדון שובב בן 4, חייו הפכו לגיהינום עלי אדמות. אביו נרצח בדם קר מול עיניו והותיר חלל עצום של יגון וכאב, חלל שהתמלא עם הזמן בכעס עצום. כעבור שנים, הילד הזועם הפך לבחור האיום ביותר ב"כרישים" – ארגון האולטראס של ויסלה קראקוב, שידוע בחבריו החוליגנים. מאז אותו רגע, תכלית חייהם של חברי הארגון שנחשב לאחד האכזריים באירופה, הייתה פשוטה: לרסק את כל מי שעומד מולם עד עפר, בלי רחמים, בלי לחשוב, בלי חוקים.

בסופו של דבר, אורח החיים הברוטלי והאכזרי גרר את סזפילקה למקום הכי עמוק ושפל שקיים, אבל דווקא משם הוא התרומם והפך לאחד הספורטאים הגדולים בארצו מאז ומעולם. זהו סיפורו המדהים של ילד הרחוב שהפך בשבוע החולף מאימת החוליגנים לגיבור לאומי.

כפי שקראתם בפתיח, לסזפילקה לא הייתה באמת ילדות ומכאן החלו לצוץ סימני השאלה הגדולים. "כל פעם הוא שאל אותי למה זה קרה ולא משנה איזו תשובה עניתי לו, הוא פשוט לא קיבל את ההסבר", סיפרה אמו ג'ולנטה על השנים הקשות. כחלק מטיפול בטראומה אותו קיבל, ארתור נשלח לפרוק אגרסיות כמעט בכל תחום ספורט אפשרי, בין אם זה בכדורגל, קארטה, קונג פו. בגיל 15 הוא מצא את המקום בו הוא הרגיש שייך סוף סוף, ארגון ה"וויסטולה".

רבים מכם בוודאי ראו את "Green Street Hooligan", סרט שמתאר באופן מופתי את מלחמת הכנופיות בין ארגוני האולטראס הלונדונים של ווסטהאם ומילוול. בפולין, סיפורי החוליגנים מצמררים יותר מכל תסריט או דימיון. "פשוט אהבנו ללכת מכות, לא פחדנו מכלום. לא מדם, לא מעצמות שבורות ובטח שלא מהמשטרה", סיפר המתאגרף שמכונה כיום במולדתו "הסיכה". רצה הגורל ודווקא מאותו "תחביב" של ארתור וחבריו התגלה ייעודו בחיים.

"אם להיות כנה, מעולם לא התעניינתי בכדורגל. אהבתי את השייכות לקבוצה, את האחווה, אבל ההתמכרות האמיתית שלי הייתה ל"Ustawka" (קרבות יזומים בין ארגוני האולטראס). התפנית הראשונה בחייו של החוליגן הפולני התרחשה בקטטה שנערכה בין הוויסטולה לבין האולטראס של קרקוביה שהתרחשה מחוץ לקניון בווייליצ'קה, עיר הולדתו של ארתור. מי שחזה באותו קרב עקוב מדם היה ולדימיר קווירז, מאמן אגרוף מקומי שנפעם מביצועיו של הנער האלים. "הילד היה שייך לכנופיית כדורגל, הוא היה ילד רע, זה מה שהוא היה", סיפר ולדימיר לאחר ששכנע את סזפילקה לנסות את כישוריו בזירת אגרוף מקצועית ולא רק בקטטות רחוב. "אחרי זמן מה הבנתי שזה חסר סיכוי. כשרונו היה עצום אך הוא היה אובססיבי לגבי אותם קרבות רחוב, לא פעם ראיתי אותו מעדכן במחברת קטנה את התוצאות של אותם מפגשים מול קבוצות אולטראס שונות".

פעמים רבות נתקלנו בסיפורים מעוררי השראה על ילדים שגדלו בשכונות מצוקה של פשע ועוני ובסופו של דבר מצאו את הדרך להצלחה בזכות כישורי ספורט נדירים. כאן, המקרה שונה לחלוטין. כישורי האגרוף של ארתור רק הלכו ותעצמו עם הזמן, אך כך גם מעמדו בוויסטולה. גם לאחר שבשנת 2008 חתם על חוזה מקצועני ראשון, המשיך להנהיג את חוליגני ויסלה - אך שנה לאחר מכן ב-23 באוקטובר 2009, דווקא כשניתנה לו ההזדמנות הגדולה בזירה של הגדולים - הגיע הזמן לשלם על חטאיו. אחרי 5 ניצחונות רצופים בקטגוריית משקל כבד, ארתור היה אמור לפגוש את המתאגרף האולימפי ווג'יץ' ברטניק לקרב שהיווה עבורו קפיצת מדרגה רצינית. מי שהרסה את החגיגה הייתה המשטרה הפולנית שהגיעה לטקס השקילה לפני הקרב ומול עשרות מצלמות ועיתונאים עצרה את סזפילקה בגין קטטה שנערכה בדיסקוטק 3 שנים קודם לכן. "היה ברור לכולם שהמשטרה עשתה הכול כדי להרוס לבני את הקריירה, הוא לעולם לא ברח מהם, ודווקא אחרי שנים הם החליטו להשפיל אותו מול כל העולם", סיפרה האם.

אומנם טענותיה של ג'ולנטה היו מוצדקות לחלוטין, אך נגד בנה נאגרו 7 סעיפים שונים שכללו אלימות קשה והתנגדות למעצר. לאחר משפט מתוקשר, נגזר עליו לשהות 18 חודשים מאחורי סורג ובריח. דווקא במקום האפל בחייו ארתור הגיע לתובנות חדשות ולמסקנה אחת מרכזית - הוא חייב לבחור בין הוויסטולה לבין קריירת האגרוף. למזלו ולמזלה של האומה הפולנית, הוא בחר באופציה השנייה. במשך שהותו בכלא התאמן חזק מאי פעם, העלה 20 ק"ג כדי לחזור לקטגוריית משקל כבד והפך את יד שמאל למכונה משומנת ודורסנית.

אחרי שנה וחצי יצא לחופשי והחל פרק חדש בחיים. "היום אני יודע, הכלא הציל לי את הקריירה. התבגרתי שם, הבנתי את המשמעות של משפחה, אין לך חיים, אתה חי מביקור לביקור, מטלפון לטלפון", סיפר המתאגרף האימתני בן ה-26 באחד מראיונותיו הרבים לאחר השחרור המתוקשר: "אני לא חבר בוויסטולה יותר. תמו ימיי כחוליגן, אני ספורטאי, בחרתי בצד של החיים".

למרות המהפך העצום בחייו, גם לאחר שינוי התדמית, עברו של גלוח השיער המקועקע עדיין מלווה אותו לאורך הדרך. לכל קרב הוא עולה עם סרבל כתום לזכר ימיו בכלא ובנדנה שמכסה את פיו לזכר תקופתו כחוליגן: "כשאתה יוצא ל-Ustawka אתה חייב להגן על הזהות שלך, אסור שאף אחד יזהה אותך". מלבד התפאורה החיצונית , סזפילקה שמר גם על אותה אכזריות וברוטאליות שהפכו אותו למנהיג הכרישים. תוסיפו לכך את יד שמאל האימתנית ותקבלו מאזן מדהים של 14 ניצחונות מתוך 15 קרבות מאז השחרור ב-2011.

היכולת האדירה וסיפורו יוצא הדופן הפכו את ארתור למטאור בעולם האגרוף העולמי בשנים האחרונות, מה שהעניק לו את ההזדמנות עליה חולם כל זאטוט שמתחיל את צעדיו הראשונים בעולם הספורט: להיות אלוף עולם. לפני כשבועיים,"מייק טייסון הפולני" פגש את האלוף הנוכחי דאונטיי ווילדר בניו יורק לקרב של חייו על תואר אליפות העולם במשקל כבד. המאזנים המופלאים של השניים (ווילדר 35 ניצחונות מ-35 קרבות, מתוכם 34 בנוקאאוט, סזפילקה 20 ניצחונות והפסד ב-21 קרבות מתוכם 15 בנוקאאוט) הפכו את הקרב לאחד המסקרנים שנראו בשנים האחרונות בעולם האיגרוף.

"הסיפור שלי התחיל בכלום, הייתי בסך הכול ילד שנלחם ברחובות, עכשיו כולם יכולים לראות איפה אני נמצא, אם הצלחתי לשנות את חיי כל אחד יכול, אני אהיה אלוף, אלוף העולם הפולני הראשון", הצהיר במסיבת העיתונאים האחרונה לפני הקרב של חייו. לצערו הרב ולצערם של חובבי הרומנטיקה, ידו של האמריקאי הייתה על העליונה. היה זה בסיבוב התשיעי, כשווילדר הנחית ימנית אדירה שהורידה את הסיכה לקרשים וגרמה לו לאבד את ההכרה.

בסופו של דבר, סזפילקה שחלם להיות אלוף העולם הפולני הראשון התעורר מהקרב ומצא את עצמו מרותק למיטה בבית חולים. למרות זאת, את הקרב הגדול של חייו הוא ניצח, מזמן.

הדפס