רוח הקדוש

האירוע הזכור ביותר מ-2016 יהיה לצערנו האסון שמחק את שפקואנסה הברזילאית. דנילו, השוער שנהרג בהתרסקות המטוס, הפך ברגע לגיבור הטראגי של השנה ולסמל הכי גדול של הטרגדיה, דווקא בגלל שהצטיין ולקח את הקבוצה הקטנה עד לגמר הסודאמריקנה

מור רכס  31.12.16 - 12:34
תחילת כתבה

שנת 2016 מגיעה לסיומה וכיאה לסוף תקופה, הגיע זמן הסיכומים. כמו תמיד ידסקסו על ברצלונה וריאל מדריד, ינתחו נתונים, יחלקו ציונים וכמובן ישוו ליאו בין מסי לכריסטיאנו רונאלדו. בכתבה זאת למרבה הצער, בחרנו את גיבורה הטראגי של שנה זאת. זהו סיפורו של דנילו "הקדוש", השוער שקשר את גורלו בגורלה של שפקואנסה עד לסוף המר מכל.

אין ספק שהשנה החולפת סיפקה לנו את אחת השנים המפתיעות שנראו בעולם הכדורגל. לסטר היממה כשקטפה אליפות סנסציונית באנגליה, פורטוגל הפתיעה כשזכתה ביורו, ואפילו בזירה המקומית הפועל ב"ש שלנו הניפה את צלחת האליפות אחרי מסע מפרך של 40 שנה במדבר. לצערנו הרב, הסינדרלה אותה נזכור לעולם תהיה הקבוצה הברזילאית, שנמחקה כמעט לחלוטין באותה התרסקות מטוס טראגית באותו יום ארור ב-28 בנובמבר.

לא מעט סיפורים מרגשים התגלו לאחר האסון הכבד, אך אם יש אחד שממחיש יותר מכל את עלייתה והתרסקותה של שאפקואנסה, יהיה זה סיפורו של מרקוס דנילו פדייה. כנראה שהגורל הפגיש את הגיבור הטראגי שנפרד מהעולם בגיל 31, לקבוצה הקטנה מסנטה קאטרינה מסיבה מסוימת. "מי שלא נשם אבק דרכים, לא ישאף אוויר פסגות", משפט מעורר השראה זה ממחיש באופן מושלם את דרכם של São Danilo (דנילו הקדוש) וקבוצתו.

בדיוק כפי ששפקואנסה, שעד לפני 7 שנים דשדשה לה אי שם בליגה הרביעית ובעונה שעברה זכתה באליפות מחוז סנטה קטרינה, כך צמח לו דנילו. עד גיל 28 השוער המנוח עטה על גופו חולצות של קבוצות אלמוניות כמו אלו של סיאנורטה ולונדרינה מהליגות הנמוכות, אך לאחר שטיפס לאט ובמסירות, הגיע לבסוף לשורות הוורדאו בתור שוערה השלישי.

כולנו שמענו על "אפקט הפרפר"- ביטוי שנלקח מתורת הכאוס ובמילים פשוטות מתאר כיצד תנועה שברירית של כנפי פרפר בקצה אחד של העולם, יכולה לגרום לסופת טורנדו בקצה השני. דמיינו מה היה קורה אם ניבאלדו, שוערה הוותיק של הקבוצה הברזילאית, לא היה נפצע בתחילת העונה שעברה, ודנילו לא היה תופס את מקומו בין הקורות? מה היה קורה אם בשלב שמינית הגמר מול אינדפנדיינטה, דנילו לא היה מציל 4 פנדלים בהופעה הרואית בדו קרב בעיטות העונשין? אומנם אכזרי ולא מציאותי לומר זאת, אך רצה הגורל ודנילו היה הגיבור שסחף כמעט לבדו את חבריו לשלב הגמר, לטיסה 2933 שלא נחתה לעולם. לא משנה כיצד תסתכלו על זה, דנילו כתב את הטרגדיה של עצמו.

כנראה שאם לקדוש הייתה הזדמנות למחוק אירוע אחד בחייו, הוא היה בוחר ברגע הגדול ביותר בקריירה, אותו רגע שהתרחש עמוק בתוך תוספת הזמן בחצי הגמר מול סן לורנסו ב-24 בנובמבר. אחרי שהמפגש הראשון בארגנטינה הסתיים ב-1:1, כל מה שנותר לוורדאו היה לשמור על שער נקי בקרב הגומלין באצטדיונם הביתי. אחרי 94 דקות מותחות ומורטות עצבים, מרקוס אנגלרי, המגן הארגנטינאי הוותיק, מצא את עצמו לבד במרחק של 5 מטרים מול השוער ששלח רגל ארוכה ובהצלה אדירה הוליך את הסינדרלה מברזיל לגמר.

"אני לא גיבור, אף אחד לא יכול לנצח מלחמה לבדו. בסך הכול עשיתי את תפקידי ואני שמח שכולם מאושרים. אנחנו קבוצה אחת מאוחדת וכולנו ביחד עמדנו במשימה הזאת", דנילו שמר על צניעות כפי שעשה כל חייו. למרות האיפוק והשקט, לא היה תושב אחד מבין 200,000 התושבים בעיר הקטנה ממערב ברזיל שלא ידע בדיוק מיהו הגיבור החדש של העיר שאפקו.

מיד לאחר אותה הצלה מפורסמת, שופט המשחק שרק לסיום כשכל שחקני הקבוצה התנפלו על שוערם, שכרע על ברכיו והודה לבורא עולם. כמובן שאותן תמונות שתיעדו את הרגע הקסום, פורסמו בכל דרום אמריקה ודנילו הפך רשמית ל"קדוש" של הוורדאו. בסופו של דבר, תמונתו האחרונה של דנילו צולמה על ידו במטוס, מספר דקות לפני ההתרסקות הנוראית "אנחנו באים!", כתב בחשבון האינסטגרם, כולנו יודעים כבר איך הכול נגמר.

לתסריט האימה של הטיסה שהתרסקה אי שם דרומית למדיז'ין, נכתב סוף טראגי במיוחד. דנילו היה בין 7 הניצולים היחידים ששרדו את ההתרסקות הנוראית, אך מספר רגעים לאחר שהתקשר לאשתו לטיסיה מבית החולים, הוא נשם את נשימתו האחרונה.

אינספור מחוות התרחשו לאחר האסון בכל רחבי הגלובוס. המחווה המרגשת אותה בחרה דנילה פדייה להקדיש לאחיה, הייתה בצורת קעקוע של תמונתו על גבה, באקט המפורסם של התפילה שהתרחשה רגעים ספורים לאחר ההצלה שלקחה את שאפו לגמר. בדיוק לאותה פיסת דשא בה צולמה התמונה, הגיעו גם אשתו ואמו של דנילו.
היה זה ב-3 לדצמבר, כשאלפי אוהדים הגיעו לאצטדיון קונדה כדי לחלוק כבוד אחרון ל-76 ההרוגים.

מבין כל אותם רבבות, בלטו להן שתי הנשים שלבשו את חולצתו של יקירן המנוח מתפלל. "הוא תמיד היה בן אדם מאמין, הנחמה היחידה שלי שבזכות אמונתו כולם יזכרו אותו ואת מורשתו לעולם", סיפרה בדמעות לטיסיה על אהובה. למרות הפרידה הנוראית, השוער המנוח הותיר בעולם מורשת שתמשיך אחריו שנים: לורנצו בנו בן השנתיים שכבר במהלך העונה החולפת הפך לקמע הרשמי של שאפוקואנסה. בנוסף ליורשו העתידי, דנילו בחייו ובמותו הראה לכולם שעל ידי עבודה קשה וצניעות אפשר להגיע מהתחתית של התחתית עד למעמד "הקדוש" אותו הוא קיבל.

בדיוק כמו שדרכו ודרכה של הקבוצה הצטלבו המהלך חייו, כך היה גם לאחר מותו. במחווה מרגשת הוחלט להעניק שפקואנסה את גביע הסודאמריקנה. מספר ימים לאחר מכן, בישרו במולדתו של דנילו על זכייתו בתואר שחקן העונה בברזיל.
הדפס