(בווידאו: ביצועיו של אוהד חביב-בוק)
"עומר אצילי לא מצליח בגרנאדה בעיקר כי הוא צריך יותר סבלנות. הוא שחקן מצויין, אבל חייב להמשיך לחכות לדקות שלו והן יגיעו. בכלל, כששחקן מגיע למועדון כל כך מוכר בליגה הספרדית, אסור לו לחשוב שהוא מעל אחרים, אלא לעבוד קשה ולהוכיח את עצמו. אחרת מה זה שווה?".
תאמינו או לא, אבל על המילים האלו אחראי אוהד חביב-בוק, בן 13 בלבד, נער ישראלי שמשחק בקבוצת FC בנגקוק התאילנדית, הפך להצלחה מסחררת והצליח להדהים גם את אנשי גרנאדה. ראיון עם מי שעשוי להיות אחת ההבטחות הבאות בכדורגל הישראלי ונער שגם בגיל 13 מחזיק בהרבה תובנות מעניינות על כדורגל.
בוק (שנתון 2003) הוא קשר התקפי שהחל לשחק כדורגל בגיל 5 ברמה"ש. אביו רן בכלל רצה שיהיה שחקן כדוריד, אבל הוא היה נחוש מאוד וגם ידע למה. בוק היה הכוכב בקבוצת הילדים של רמה"ש ואף קיבל את סרט הקפטן, אבל הכל השתנה אחרי 5 שנים, אז המשפחה עברה לתאילנד לצרכי עבודה של האבא. מה שהתחיל ברמה"ש, נמשך גם בבנגקוק. אוהד נכנס לקבוצת הילדים של FC בנגקוק, מועדון חדש שהוקם ע"י שני מאמנים אנגלים לטובת הזרים וגם מורכב בעיקר מילדים זרים.
FC בנגקוק משחקת בפרמיירליג התאילנדי, הליגה הבכירה בתאילנדית, וממוקמת רביעית בטבלת ליגת הנערים. מדובר במועדון שקצר פירות מהר מאוד מאז הקמתו והספיק להוציא כבר שני שחקנים בני 16, ששיחקו עם אוהד, לחו"ל - האחד חתם בוושינגטון מה-MLS והשני קודם לנבחרת נורבגיה ונמצא על סף חתימה בסנדרלנד האנגלית. בדיוק כמו ברמה"ש, גם בבנגקוק אוהד בלט מעל היתר וקיבל גם בתאילנד את סרט הקפטן של הקבוצה. מאז הוא הספיק לשחק יחד עם הקבוצה בטורנירים בכל רחבי העולם - מסינגפור, דרך סין, שבדיה וכן... גם לגרנאדה הוא הגיע, הרבה לפני עומר אצילי, אבל על כך נרחיב מיד.
התחיל לשחק בגיל 5 ברמת השרון
נמצא בקבוצת צמרת בתאילנד, שכבר מכרה שחקנים למועדונים עם שמות גדולים
בוק וחבריו ב-FC בנגקוק השתתפו פעמיים בטורניר הכי נחשב בעולם לנערים צעירים שנערך בגטבורג בשבדיה ובו משתתפות מעל 1,000 קבוצות (!). בשנה הראשונה הם הגיעו לשלב 32 האחרונות בזכות שער ענק של בוק לחיבורים, כשהשנה הם עשו קפיצת מדרגה נוספת והגיעו עד רבע הגמר, הישג השיא של קבוצה תאילנדית אי פעם. בוק הצעיר מסתובב המון באסיה ומשחק בהרבה טורנירים, מה שגרם אפילו לסקאוטר בריטי, שעובד עבור הרבה מועדונים באנגליה, להתלהב ממנו ולהציע לו להיבחן באחת הקבוצות באירופה.
כך המריא בוק לגרנאדה והתאמן במדי גרנאדה מדרום ספרד, קבוצתו הנוכחית של עומר אצילי. למעשה, בוק נבחן בגרנאדה בשנה שעברה ועוד לפני שעומר אצילי הוחתם. הוא שיחק בשתי קבוצות, זו של בני גילו ואחת נוספת עם ילדים שגדולים ממנו בשנה. "התלהבו ממנו בטירוף", סיפר האבא רן. "גרנאדה הציעו לנו להצטרף אליהם לשנתיים הקרובות. היה אסור להם להחתים אותו על חוזה מקצועני כי הוא עדיין קטין, אז עד גיל 16 לא הייתה לנו אפשרות לסגור הסכם מסודר איתם. הם הציעו שיעבור לספרד ותוך כדי תנועה נמצא סידור כדי לפתור את העניין. במצב העניינים הקיים, הוא היה יכול לשחק שם רק אם אבא ואמא שלו חיים יחד איתו בגרנאדה או שיהיה לו כרטיס שחקן".
גרנאדה לא מציעה לילדים בגיל של אוהד תנאי פנימייה, אלא לגור אצל משפחה אומנת בעיר וזו סיבה נוספת מדוע המשפחה החליטה בסופו של דבר לסרב בנימוס, אבל הקשר עם המועדון הספרדי לא מסתיים כאן. "הוא ממשיך לשחק בבנגקוק, אבל ייסע לגרנאדה לטורנירים ואחד כזה יהיה בקרוב מאוד בקיץ", הסביר האבא. "הוא גם מתוכנן לשחק בטורנירים בברצלונה עם הקבוצות הכי גדולות כמו ברצלונה וליברפול ובמקביל ימשיך כמובן גם בטורנירים באסיה, כשאחד הסקאוטים של צ'לסי כבר הודיע שהוא עוקב אחריו".
אוהד מעט נמוך לגילו, 1.55 מטרים בלבד, ועדיין הוא נחשב לאחד השחקנים הכי מובילים בגילו בבנגקוק ולמנהיג הבלתי מעורער של קבוצתו. "כשנבדקנו אצל הרופא, הוא הבטיח שעד גיל 18 אוהד יצמח לגובה של 1.87 מטרים", האבא רן נזכר. "גם הגובה הנוכחי שלו לא מפריע ותבין - לפני שנה הוא התאמן אך ורק עם גדולים ממנו כי המאמנים אמרו שלשחק עם בני גילו זה קטן עליו. פנו אליי בהצעה שיוקפץ להתאמן עם נערים בני 15-16 בבנגקוק אבל סירבתי. זה לא היה נכון עבורו באותה נקודת זמן".
במשפחת בוק מודעים לכך שהכדורגל בתאילנד פחות מפותח מזה בישראל, בטח ברמה התקשורתית, אבל למרות זאת הם מרוצים. "אני מאמין בזה שחשיפה צריך לייצר", אמר האבא. "הבעלים של לסטר סיטי הוא תאילנדי ולקח אליפות מדהימה באנגליה, תראה את הבעלים במנצ'סטר יונייטד או בקבוצות גדולות נוספות. יש חשיפה ומודעות לכדורגל, סקאוטרים מסתובבים כאן ולא רק בתאילנד, אלא באסיה כולה. ההעדפה שלנו היא אירופה, אבל כמובן שאם תגיע הצעה מספיק טובה מישראל, אז אוהד יהיה בארץ. מועדונים כמו מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ב"ש הם ברמה אירופית לכל דבר".
המנהיג הבלתי מעורער של קבוצתו. גם כשמדובר לתמונה עם הגביע
למרות גובהו, נחשב לאחד השחקנים המובילים בבנגקוק
הוא בולט מעל כולם בצורה קיצונית. איך גורמים לו להישאר בכל זאת עם רגליים על הקרקע?
"אני מחנך אותו להיות מאוד צנוע. השאיפות שלו הן לשחק באחת הליגות הבכירות באירופה, אולי באנגליה או בספרד, אבל כדי להגיע לשם הוא יודע שהוא צריך לעבוד מאוד קשה וזה מה שהוא עושה. הוא עובד בלי הפסקה, מתאמן שעות נוספות, לפעמים מוותר על חופשים עם המשפחה אך ורק כדי להישאר להתאמן, יש לו מוסר עבודה של אדם מבוגר".
אוהד, נשמע שאבא צופה לך גדולות.
"אני שמח על כך ועושה הכל כדי שיהיה גאה בי. בתור הקפטן של הקבוצה, אני אוהב להילחם, לרוץ הרבה ולתת הכל על הדשא. אם צריך אני גם אוכל את הדשא במשחקים בשביל לנצח. מבקיע הרבה, אבל אוהב יותר לבשל. כולם אומרים את זה, אבל במקרה שלי זה באמת נכון. העונה הבקעתי 5 שערים והוספתי 6 בישולים ב-5 משחקים. למה לבשל? כי הקבוצה שלנו מורכבת מזרים וצריך לעזור להם להתאקלם. כשאני מבשל לאחד השחקנים שמתקשים להשתלב, אני עוזר לו בעצם להפוך לאחד מאיתנו. יש שלושה שחקני מפתח שהם הלב של הקבוצה - חלוץ קולומביאני בשם סנטיאגו, קשר אמריקאי בשם ג'ייק ואני. הם יותר גדולים ממני, אבל אני לא מרגיש את הפערים".
"צוות האימון שלנו רציני מאוד מורכב ממאמן אנגלי ומאמן אירי", סיפר אוהד. "האימונים מאוד מסודרים. מתאמנים עם כל הקבוצה שלוש פעמים במהלך השבוע וחוץ מזה יש לי גם שני אימונים מיוחדים נוספים, בהם לוקחים חלק רק מספר מצומצם של שחקנים שנבחרו בקפידה ע"י המאמנים. אלו אימונים על אחד על אחד, שליטה בכדור, מסירה. בעיקר לשחקנים הטכניים יותר בקבוצה. מבחינה אישית, אני רואה הרבה כדורגל בבית, אז אני לומד ומבין את המשחק לעומק. אני אמנם נמוך, אבל יש לי גוף חזק ואם צריך אז אמצא את הדרך לשער ויהי מה. הכרתי כאן הרבה שחקנים מצויינים שבמשחקים הגדולים לא תיפקדו, אני פחות מתרגש וזה מה שעוזר לי להתקדם".
הרשים בטורניר בשבדיה והגיע להיבחן בספרד
כאמור, בוק השתתף פעמיים בטורניר הכי גדול בעולם לילדים בגילו, טורניר GOTHIA בשבדיה. לפני שנתיים הוא תרם 5 שערים ו-4 בישולים ב-5 משחקים ובשנה האחרונה שם הרשים אפילו יותר עם 5 שערים ו-7 בישולים. "שיחקתי מול קבוצה מקומית בשבדיה בשם האקן, מול נבחרת הילדים של אינדונזיה, שניצחה אותנו ברבע הגמר, וגם מול קבוצה חזקה נוספת מגרמניה, אותה עברנו ושברנו את השיא של קבוצה תאילנדית צעירה אי פעם".
זה לא קשה בתור ילד שגדל בישראל לעבור לתאילנד ולהתחיל חיים חדשים, להכיר חברים חדשים?
"זה לא קל. אני מתגעגע מאוד לחברים שלי בישראל וזה קשה בעיקר עם המשפחה בארץ כי ישראל מאוד חשובה לי. אני מנסה לשמור כמה שיותר על קשר עם החברים מרמת השרון, לדבר ולקרוא בעברית כדי לשמור על השפה. זה מאוד חשוב. אנחנו גם טסים לבקר אותם מדי פעם".
אתה עוקב אחרי הכדורגל הישראלי?
"כמובן. אני אוהד את מכבי חיפה, למרות שהיא לא משחקת משהו משהו בשנים האחרונות. אני משתדל לצפות ברוב המשחקים, אבל לא מצליח באמת לראות את כולם בגלל הבדלי השעות, אז משלים אחר כך בתקצירים. אני אוהב את הכדורגל הישראלי, אבל בינינו הרמה די נמוכה, לכן אני תמיד אעדיף לצפות במשחק מהליגה האנגלית. שם הכדורגל הוא אינטנסיבי וחכם, חלום לשחק שם".
ואת עומר אצילי אתה בטוח מכיר.
"כששמעתי שהוא חתם בגרנאדה, נורא התלהבתי, כי זה קרה כבר אחרי שהתאמנתי אצלם. התחלתי לעקוב אחריו באינסטגרם ולראות איך הוא מסתדר בספרד. זה מועדון שדוגל מאוד בקידום צעירים והשקעה במחלקת הנוער. למשל, קבוצת הגיל שלי בגרנאדה הגיעה עד לגמר הגביע הספרדי מול אתלטיקו מדריד והפסידה לה רק בפנדלים, כשעוד קודם היא ניצחה את סביליה ו-ויאריאל. הקבוצה הבוגרת אמנם בתחתית, אבל הנוער מאוד מפותח. הפערים ביניהם לבין ברצלונה או ריאל בנוער מאוד קטנים".
עוקב אחרי הכדורגל הישראלי, אך רוצה להגיע ישר לליגות הבכירות באירופה
"חייב סבלנות בספרד". עומר אצילי (האתר הרשמי של גרנאדה)
למה אצילי לא מצליח שם?
"הוא חייב לעבוד קשה ולתת לזמן לעשות את שלו, לנשוך שפתיים. קח למשל את גיא אסולין שהיה בברצלונה ולדעתי לא הייתה לו מספיק סבלנות, לכן הקריירה הלכה לו לאיבוד. תראה את סרג'י רוברטו - שחקן ששיחק כל חייו בברצלונה ורק בגיל 24 קיבל הזדמנות אמיתית. גם סרג'י סאמפר, שלא קיבל דקות בברצלונה והושאל עכשיו לגרנאדה. אני רואה את עצמי הולך במסלול שלהם, לשם אני מכוון. צריך הרבה סבלנות ועבודה קשה".
אתה נשמע מאוד בוגר לגילך.
"את זה אתה תגיד. אני משקיע הרבה בכדורגל ויודע שזה חשוב, אבל מבין שצריך גם ללמוד. שלא תבין לא נכון, אני גם עושה את הדברים הרגילים שכל ילד בגילי עושה. יוצא עם חברים לפחות פעם אחת בשבוע, אם זה לסרט או מסעדה. יש לי כמה חברים תאילנדים, אבל בעיקר חברים זרים מגרמניה, נורבגיה, ארה"ב, בלגיה, צרפת והודו. אולי בגלל זה אני בוגר יותר מילדים ישראליים".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?
"אבא לא מרשה לי לשחק בישראל (צוחק...). הייתי רוצה להגיד בקבוצה באנגליה או בספרד, אבל אני יודע שזה קשה. למה לא ישראל? הייתי משחק אולי בקבוצות הגדולות בישראלי, תלוי באיזה גיל בדיוק. כשאתה צעיר אתה חייב למצות את האפשרויות שלך באירופה ורק אז לחשוב על ישראל. לשחק בקבוצה קטנה בארץ זו לא התקדמות מהמקום בו אני נמצא כרגע מבחינתי. אני אמנם עוד לא נולדתי, אבל סיפרו לי שבניון ובוזגלו שיחקו באקדמיות באייאקס וליון כשהיו צעירים ואז חזרו לארץ. אני לא פוסל את זה, אבל רוצה שזה יהיה בקבוצה גדולה".
מה החלום הגדול?
"זו השאלה הכי קלה. לשחק בנבחרת ישראל ולנצח משהו יחד עם הנבחרת, להגיע סוף סוף לטורניר גדול. ליאו מסי אמר שהוא מוכן לוותר על כל התארים האישיים ומה שהוא זכה בברצלונה בשביל לנצח מונדיאל אחד עבור ארגנטינה, זה אומר הכל. אני חולם להבקיע את שער העלייה של הנבחרת למונדיאל ואז לקפוץ לתוך הקהל ביציע. אין חלום גדול מזה".
החלום: להגיע עם נבחרת ישראל לטורניר גדול