כשדין שילס, קשר נבחרת צפון אירלנד לשעבר היה בן שמונה בלבד, הוא נפצע בתאונה בביתו ואיבד כמעט לחלוטין את הראייה בעינו הימנית. סביר להניח שכל ילדון שהיה חווה טראומה שכזאת מיד היה מוותר על קריירת כדורגל, אבל למזלו, במשפחת שילס המושג "לוותר" לא נמצא בלקסיקון. כראייה לכך, בבירה בלפסט עדיין שרים שירי הלל לדייב (דודו של דין), שנהרג בסכסוך מול האירים, כשהגן בגופו על קבוצת ילדים שהתווכחו עם חיילים חמושים.
קני, אב המשפחה שנחשב לאחד המאמנים הקשוחים שידעה צפון אירלנד, פתח עם בנו במסכת אימונים קפדנית נוסח "מיסטר מיאגי" מקראטה קיד ולהפתעת הרופאים ההמומים, החזיר אותו לכר הדשא. "אבא היה מכריח אותי לשחק עם סרט קשור לעיניי, הוא היה צועק לי להפסיק להתלונן, הזכיר לי שיש כדורגלנים עיוורים בעולם. אתה בר מזל, הוא צעק לי בכל פעם מחדש וגרם לי להכנס לפרופורציות".
בסופו של דבר, האימונים הקדחתניים ומסירותו של קני השתלמו ולמרות הפציעה הקשה וארבעה ניתוחים שהגיעו בעקבותיה, בגיל 16 הילדון הקשוח הגשים את חלומו כשהצטרף לאקדמיית הנוער של ארסנל.
שילס ג'וניור מעולם לא נתן לבעיה בעינו להפריע לחלומו. גם שנאלץ להסיר אותה לחלוטין בניתוח מסובך בשנת 2006 (12 שנים לאחר התאונה) שמר על צניעותו ודרכו השקטה. "לצערי אאלץ להיעדר מהמגרשים בחודשים הקרובים, אני רוצה להתנצל בפניי האוהדים היקרים ומבקש שאנשים לא יעשו מזה עניין. מבטיח לכולם שאחזור הרבה יותר חזק", הכריז שילס ששיחק באותה תקופה במדי היברניאן.
גם לאחר הסרת העין והשתלת עין תותבת, הקשר המשיך להפתיע את כולם. אומנם ברחבי האי הבריטי מדובר בשחקן די אלמוני, אך יחסית לילד שהרופאים כבר הורו לו לוותר על חלומו, בהחלט שמדובר בסיפור הצלחה מעורר השראה.
שילס לבש את מדי נבחרת צפון אירלנד 14 פעמים, באירלנד השכנה הוא רשם אליפות מקומית עם דאנדוק, אך בסקוטלנד בנה את שמו כשזכה, תחת הדרכתו של אביו, בגביע במדי קילמרנוק וטיפס עם גלאזגו ריינג'רס, המשתקמת מהליגה הרביעית עד לליגה הבכירה בארבע שנים. דווקא בגיל 33, ממש סמוך לשירת הברבור האחרונה, החלו הבעיות לאחר שחתם בשורות דנפרמלין מליגת המשנה.
הכל התחיל במשחק רגוע מול פאלקירק במסגרת הגביע לפני כחצי שנה. אומנם בין שני המועדונים לא שוכנת יריבות עמוקה כמו בדרבי הגדול של גלאזגו, אך באותו משחק ניצתו ניצוצות של שנאה שהבעירו את כל סקוטלנד. קווין אוהרה וג'ון מקי, שני שחקניה של פאלקירק המקומית החלו להקניט את שילס ההמום בכל פעם מחדש ולהצביע על עינו התותבת. עמוק בתוך תוספת הזמן לצפון אירי נמאס, הוא גלש בפראות לרגליו של מקי והמשיך ישירות לחדרי ההלבשה בלי לחכות להרחקתו של השופט.
למחרת, בצעד אמיץ, ההתאחדות הסקוטית הרחיקה את שני המתריסים ל-12 משחקים (מקי לארבעה ואוהרה לשמונה), אוהדי פאלקירק כמובן סימנו את אויבם החדש ובכל משחק פצחו במסכת שירים מכוערת על עינו החסרה. לשיא הגועל הם הגיעו בתחילת השנה כששוב הקבוצות נפגשו לקרב השנאה. קבוצתו של שילס אומנם ניצחה 0:2 במשחק המדובר, אך המחזה שכולם יזכרו מאותו יום יהיה עשרות עיניים מפלסטיק שנזרקו לכר הדשא.
אותו מחזה מגעיל הסעיר את כל סקוטלנד אך כפי שכולם כבר יודעים, במשפחת שילס לא מוותרים. "בגיל 11 הרופאים אמרו לו לוותר על כדורגל, בני לא אחד שנכנע או נסוג. זאת לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שצוחקים עליו. הוא ילד חזק, הוא יתגבר על זה", הצהיר קני והראה ששום דבר לא ישבור את בנו.
אוהרה הקניט, גם זה לא שבר את שילס
בשבת האחרונה שוב שתי היריבות המרות נפגשו באיצטדיונה הביתי של פאלקירק, וכמובן שההכנות למפגש הטעון היו בהתאם. בשני המועדונים נפגשו עם ראשי מחנות האוהדים על מנת להרגיע את הרוחות הסוערות, המשטרה המקומית הגיעה בכוחות מתוגברים ונשאר רק לקוות שהכל יעבור בשלום.
לסיפור הזה, אין סוף טוב "קלאסי". שילס לא כבש שער ניצחון מרהיב בדקה ה-90, הוא גם לא פתח בריצת אמוק לעבר אוהדי פאלקיר שמיררו את חייו. רחוק מכך. קבוצתו של גיבורנו אומנם ניצחה 1:2 אך באופן תמוה הצפון אירי נותר ברגע האחרון מחוץ לסגל.
אחרי שחגיגות הניצחון רגעו, התבררה האמת המפתיעה כעבור שלושה ימים של ערפל. שילס, אותו אחד שלא וויתר לעולם, גם כשרופאים טענו שלא יוכל לשחק, גם כשהוציאו לחלוטין את עינו כעבור 12 שנים, אותו שילס שלעולם לא נשבר מאף קללה ולא וויתר על שום כדור אבוד. החליט בצוותא עם מאמנו אלן ג'ונסון לוותר על השתתפותו במשחק.
לא בגלל הפחד, לא בגלל השנאה הגדולה, אך ורק כדי שחבריו יהיו מרוכזים במה שבאמת חשוב - כדורגל. אין ספק שהוא הצליח ובגדול.
לחצו לחשבון הפייסבוק של מור רכס
המחווה המכוערת של אוהדי פאלקירק