עבור הארגנטינאים, דייגו ארמנדו מראדונה היה הכל: גיבור לאומי ומקור השראה, דמות אב ואלוהים מוחשי. מותו ביום רביעי האחרון הכניס את האומה כולה לשלושה ימי אבל, והיציאה מהטראומה תהיה קשה - אבל היא כבר החלה במקום הטבעי ביותר: כדורגל. בסוף השבוע חזרו לשחק בארגנטינה, במסגרת הגביע המקומי, ששמו שונה בעקבות הטרגדיה ל"קופה דייגו מראדונה".
בכל חמשת המשחקים שנערכו, עלו השופטים עם חולצות שעליהם התנוססה הססמה "תודה, דייגו", וכצפוי כולם נפתחו בדקה של תשואות בקרב מי שהיה באצטדיון (בארגנטינה, כמו בכל העולם, אין קהל במשחקים). מי שהחזרה היתה אמוציונלית במיוחד עבורה, היתה חימנסיה לה פלאטה - הקבוצה האחרונה אותה אימן מראדונה בחייו. במסגרת מחזור המשחקים, היא התארחה אצל ולז סארספילד וניצחה 0:1.
ויקטור אז'אלה, שחקן הקבוצה (שגם בישל את שער הניצחון), היה נרגש במיוחד ודמע כשאמר בסיום: "אנו מקדישים את הניצחון הזה לאבא שלנו, כי הוא היה דמות אב. הוא היה שם כשהיינו צריכים אותו, ואנחנו שמחים לתת לו את הניצחון הזה". לוקאס ליכט, שחקן נוסף שעלה מן הספסל, הופיע למשחק עם זוג נעליים ישנות שקיבל ממראדונה, כאשר שיחק תחתיו.
מחר בלילה (בין שני לשלישי) ייערך משחקה הראשון של בוקה ג'וניורס, קבוצתו האהודה של מראדונה, שתפגוש את ניואלס אולד בויס (שגם במדיה מראדונה שיחק לאורך השנים), במה שצפוי להיות משחק אמוציונלי במיוחד. בכל מקרה, לארגנטינה עוד ייקח זמן רב להתאושש - אבל בסוף השבוע, היא לפחות חזרה לסוג של שגרה. וגם זה משהו.