יש לא מעט מונחים מהחיים האמיתיים שאנו נוהגים לאמץ אל תוך עולם הכדורגל. "מלחמה", למשל. או "משחק על החיים". בהרבה מקרים, השימוש התכוף במושגים האלה קצת מוזיל מלחמות אמיתיות - או אירועים שבהם באמת החיים עומדים על כף המאזניים. ויש גם את המונח "גיבור". מיהו גיבור? גיבור הוא לפעמים גיבור המשחק, ולפעמים גיבור העונה, ובדרך כלל מדובר בשחקן שהיה מאוד טוב בכדורגל. אבל יש מקרים שבהם דמות מתוך הכדורגל זוכה לכינוי "גיבור" מסיבות אחרות לגמרי - ואמיתיות הרבה יותר. למשל, הכדורגלן והמאמן ההונגרי אישטוואן (פוטיה) טות'.
טות' נולד ב-1891 בבודפשט. כבר מהגילאים הצעירים, הוא נמשך אל הכדורגל - הסיפור הקלאסי על הילד שמשחק בכדור עשוי מבד. בשנת 1904, כשהיה בן 13, הוא שיחק לראשונה במדי קבוצת כדורגל מקומית. מהגילאים הצעירים הוא נודע בתור חלוץ מחונן - שחקן שידע למסור, לבעוט היטב בשתי הרגליים ואפילו לעשות דבר שבאותן שנים נחשב לנדיר: לסובב כדור קרן ישירות אל השער. בשנת 1909 הוא זומן לראשונה למדי הנבחרת הצעירה של הונגריה, וגם עבר למועדון שישחק בו כל חייו - מגדולי המועדונים בהונגריה, פרנצווארוש. שלוש שנים לאחר מכן, כשהיה בן 21, הבקיע את השער הראשון שלו במדים הלאומיים - במשחק הכנה נגד נורבגיה, שהסתיים בתוצאה 0:6.
14 שנים הוא שיחק במדי פרנצווארוש, שהצליחה מאוד באותה התקופה: היו לה שתי אליפויות - בעונת 12/13 ובעונת 25/26, שהיתה האחרונה של טות' כשחקן פעיל, ואז גם שימש כמאמן. מכאן החל פרק חדש בקריירה שלו. טות' הפך עם השנים למאמן חדשני במיוחד בנוף הכדורגל החובבני, אז, בהונגריה. טות' למד שלוש שפות נוספות - אנגלית, גרמנית ואיטלקית, מה שאפשר לו ללמוד ולרכוש השכלה לא רק בתחום הכדורגל, אלא גם בתחומים כמו אנטומיה, כושר גופני ופסיכולוגיה. טות' היה לא פשוט עם שחקניו, אבל לימד אותם דרכים חדשות לשחק את המשחק. בין 1926 ל-1930 הקבוצה זכתה בשלושה תארי אליפות ובשני גביעים. אימפריה בהתהוות. (רק סרגיי רברוב, שנים אחר כך, הצליח לשחזר את ההישג הזה כמאמן פרנצווארוש).
נציג מכבי ת"א בן מנספורד בטקס לזכרו של טות' (האתר הרשמי של מכבי ת"א)
אישטוואן טות'. גיבור אמיתי (האתר הרשמי של מכבי ת"א)
טות' הפך למאמן מבוקש - ויצא גם לאיטליה, שם אימן בקבוצות כמו טרייסטינה ואינטר, אבל בשנת 1943 הוא חזר הביתה - אל כור מחצבתו, אבל כשהוא חזר, הוא מצא הונגריה אחרת לגמרי. במדינה שלט שלטון ימין קיצוני, פאשיסטי, שהשפיע גם על עולם הספורט - ובקיץ 43' הוא החליט לפרוש מכל עיסוקיו בכדורגל, ולעסוק בתחום חשוב בהרבה: הצלת חיים. טות', יחד עם חברו לקבוצה ככדורגלן, ג'זה קרטש, הובילו מפעל שלם שבו שמרו לא פחות מ-60 תעודות זהות מזויפות לכדורגלנים וספורטאים יהודים בהונגריה, על מנת שיוכלו לחמוק מידו הארוכה של השלטון הפאשיסטי. בהמשך, הוא גם סיפק מחסה, אוכל, לבוש וכסף ליהודים בכל רחבי המדינה.
אלא שהמסע הזה נמשך שנתיים בלבד. טות' נלכד בשנת 1945, רגע לפני סיום המלחמה, ע"י השלטון - ויחד עם חברו, קרטש, שניהם נכלאו ובסופו של דבר הוצאו להורג, ב-6 בפברואר 1945, יחד עם 12 אסירים אחרים. וטות', שהיה שחקן מחונן ומאמן מבריק, דווקא במלחמה האמיתית של החיים - לא הצליח להגיע אל רגע הסיום. חודשיים לאחר מכן, באפריל 45', הסתיימה המלחמה. לטות' וקרטש זה כבר היה מאוחר מדי.
אחרי שנים, טות' גם זכה לכבוד הראוי לו. בפברואר השנה נחשפה אנדרטה בפארק ע"ש ראול ואלנברג בבודפשט, לזכרו של טות', וגאבור קובאטוב - נשיא המועדון - הגדיר את טות' "אדם יוצא דופן, שעשה את מה שלמד מהספורט - לעזור לחלשים, אלה שעבורם חוקי הספורט לא היו קיימים". כשההונגרים פגשו את מכבי תל אביב, הם עמדו דום לזכרו. סיפור חייו של שחקן גדול, מאמן גדול ואדם גדול נקטע בגיל 53 בלבד. וגבורתו האמיתית, תיזכר לעד, הרבה מעבר לתרומתו על הדשא.
משפחתו של טות' חושפת את האנדרטה לזכרו