הכרזת מלחמה: ניתוח טלטלת הסופר ליג

אין דרך אחרת להגדיר זאת: עתיד הכדורגל האירופי נמצא בסכנה. הפצצה שהטילו הלילה 12 קבוצות בכירות מאנגליה, ספרד ואיטליה על התנתקות מאופ"א והקמת סופרליג סגורה ואקסקלוסיבית, היא לא פחות מהכרזת מלחמה לא רק על אופ"א, אלא גם על קבוצות, שחקנים, מאמנים, אוהדים ובעצם (כמעט) כל מי שהמשחק היפה יקר לליבו. אם בעבר, הצליח ארגון הכדורגל האירופי לבלום ניסיונות חמדניים של בעלי אינטרסים צרים להקים ליגת על עצמאית - בדמות פשרה של יצירת ליגת האלופות ב-1992 והגדלתו כל מספר שנים - הרי שהפעם, המשימה הרבה יותר מורכבת והתוצאות שלה עלולות להיות הרסניות.

ההחלטה הדרמטית של יוזמי הסופרליג, שבראשה יעמוד נשיא ריאל מדריד פלורנטינו פרס, מגיעה שעות ספורות לפני שאופ"א אמורה לאשר את הרפורמה שלה בליגת האלופות. על הפרק, כפי שכבר הוזכר כאן, מדובר על הגדלת המפעל המוכר ל-36 קבוצות, ביטול שלב הבתים, יצירה של עוד למעלה מ-100 משחקים חדשים, הכנסות גדולות יותר ומתן כוח לקבוצות מהליגות הגדולות (בעקבות כניסת ארבע קבוצות נוספות למפעל, חלקן על בסיס הישגי עבר ולא בהכרח מיקום). כל אלה לא מספיקים עבור אותן בעלי קבוצות על שמתעלמים באופן גס ובוטה מהרצון של האוהדים.

צריך לראות את המלחמה של הקבוצות המורדות באופ"א כניסיון תאב בצע ואנוכי. מברצלונה, דרך יובנטוס ועד מנצ'סטר יונייטד - כל אלה רוצות שליטה טובה יותר בניהול המשחק, מה שהן לא מרגישות כרגע תחת מטרית התאחדות המועדונים האירופית (ממנה פרשו רשמית) ותחת מנהלות הפרמיירליג, הסריה A והלה ליגה (שמסתייגות מהמהלך). והדבר העיקרי הוא כמובן השליטה על הכסף. כלומר מיקסום הרווחים שלהן פי שלושה או ארבעה ממה שניתן יהיה להשיג מהתמלוגים והפרסים של אופ"א. לפי ההודעה הרשמית הסופר ליג תעניק 3.5 מיליארד יורו למשתתפות כסכום התחלתי. דבר שאי אפשר לחלום עליו בשום פורמט חדש של ליגת האלופות.

הפורמט האלטרנטיבי של הסופר ליג מציע לכל קבוצה בשלב הבתים 18 משחקים (במקום 10 בליגת האלופות החדשה) ומפגשים יותר אטרקטיביים מול היריבות הכי פופולריות שיש, כלומר קרקע אולטימטיבית ליצירת רווחים. אלא, שהבעיה היא שמדובר בליגה סגורה ולמעט 5 קבוצות חדשות שיכנסו בכל עונה, אין שום אפשרות לליגות מעט פחות עשירות להיכנס למסיבה. אנחנו לא מדברים רק על מדינות כמו ישראל, בולגריה או קפריסין. גם ההולנדים, הרוסים והאוקראינים יישארו מחוץ לגדר. זה אולי טוב ליורוליג בכדורסל, אבל יחנוק את הכדורגל והתחרותיות.

ומה לגבי קיום הליגות המקומיות? הואילה בטובה הסופר ליג להשאיר את סופי השבוע פנויים, כך שהקבוצות האיטלקיות, ספרדיות ואנגליות שאמורות להשתתף שם (בשלב הזה הצרפתיות והגרמניות סירבו לשבור את הכלים), ישחקו באמצע השבוע בליגה הסגורה ובשבתות ירוצו על המגרשים בליגות שבמולדתן. כמובן שהכסף הגדול שיקבלו מהמיזם החדש יעמיק עוד יותר את הפערים הגדולים, שכבר נוצרו, בין העשירות לעניות, וישימו סוף לתחרות במפעל המקומי.

צחוק הגורל הוא שהדיונים על הקמת המפעל החדש בחודשים האחרונים צצו כתוצאה ממשבר הקורונה, זה שקורע לגזרים קבוצות רבות ומעמיד את קיומן בסכנה בכל מקרה. ועכשיו כל הכספים שהיו יכולים לעזור להן עלולים שלא להגיע, פשוט כי לא ניתן יהיה להגשים את החלום המקצועי/והכלכלי של אלו במפגשים מול קבוצות ענק במפעל אירופי. בימים של מגפה, מתבקשת רוח של סולידריות בעיקר מצד אלה שיש להם, אבל בכדורגל האירופי איש הישר, והרשע, בעיניו יעשה.

יתרה מכך, כרגע מנהלות הליגות בספרד, איטליה ואנגליה עומדות על הרגליים האחוריות ומתנגדות באופן נחרץ לטורניר החדש והמגלומני. הן גם יודעות כי הליגות שלהן בסכנה של ממש לאבד את הרלוונטיות במישור הכלכלי והספורטיבי. שלא לדבר על כך שמפעלי הגביע, כפי שאנחנו מכירים אותם כיום, לא אמורים לכלול את אותן קבוצות סופר ליג, שכן איפה ניתן יהיה לדחוס עוד משחקים בעונה של למעלה מ-60 משחקי ליגה ואירופה? כך שהפגיעה היא לא רק בליגות, אלא גם בשחקנים עצמם שיכנסו למעגל משחקים בלתי נגמר והעונה הנוכחית, שטופת הקורונה והפציעות, לימדה אותנו שזה לא אידאלי.

בפיאסקו האירופי הזה אין גיבורים, רק נבלים. קחו למשל את הסיפור של אנדראה אניילי. הבעלים של יובנטוס החזיק עד אתמול בשני כובעים: יו"ר הוועד הפועל של אופ"א ויו"ר התאחדות המועדונים האירופיים, המייצגת את מנהלות הליגות ביבשת. אניילי הוא זה שאמור היה לגשר בין שני הגופים על מנת להוציא לפועל את הרפורמה של ליגת האלופות ב-2024 - שתטיב בין היתר גם עם הקבוצה שלו. במקום זה, הוא בחר לתקוע סכין עמוקה בגב של יו"ר אופ"א ויד ימינו, אלכסנדר צ'פרין ופרש, על פי הדיווחים, משני התפקידים האחרים שלו, כדי לשמש כסגן יו"ר הסופר ליג.

גם דמותו של פלורנטינו פרס משתקפת כלא פחות מעלובה. בתור אחד המובילים למהלך הפרישה מעורר המחלוקת, נשיא ריאל, הוא זה שהוציא את ההודעה הבאה בלשונו: "אנחנו מתכוונים לעזור לכדורגל לתפוס את מקומו הראוי בעולם. האחריות שלנו, כבעלי המועדונים הגדולים, היא לענות לרצון האוהדים". דברי ההבל האלה מגיעים מספר ימים בלבד לאחר שמועדוני אוהדים, של קבוצות בכירות ביבשת, שלחו עצומות התנגדות לרפורמה שמתכננת אופ"א בליגת האלופות. על אחת כמה וכמה שאין לקהל הרחב כל עניין בליגה אקסקלוסיבית ומנותקת מהעם כפי שמוצעת על ידי פרס ואנשיו.

אז מה השלב הבא? אופ"א שחטפה את המכה האדירה ביותר ופיפ"א המשקיפה מהצד צריכות לפעול ביחד. ברשותן נשק יום הדין - מימוש האיום על שחקנים מקבוצות פורשות שלא להשתתף בטורנירים הבינלאומיים - למשל היורו, קופה אמריקה ומונדיאל. בעוד אופ"א מיהרה להוציא הודעת גינוי תקיפה וחזרה על האיום הזה, פיפ"א הסתפקה בהודעה מעט יותר רכה ופתוחה לשמש כמגשרת על הפערים בין הצדדים. ומה לגבי הליגות המקומיות? הן יכולות לאיים בהורדת אותן קבוצות לליגות נמוכות או סילוקן לאלתר.

עדיין לא כל כך ברור מתי אותה סופר ליג אמורה לקום. אם ב-2022, כלומר החל מהעונה הבאה, או רק ב-2024, אחרי שיפוגו הסכמי זכויות השידור של ליגת האלופות. בכל מקרה הימים, השבועות ואולי החודשים הקרובים הולכים להיות מתוחים, רצופי ספינים, ולכלוכים. בזמן הזה, כדאי ומעניין מאוד לשמוע את המאמנים והכוכבים של הקבוצות הפורשות, האם יעזו להתנגד? הקול שלהם חשוב לא פחות מאותם העסקנים. בכל מקרה ניתן לקוות שעוד ניתן להציל את המשחק ולהוריד את הקבוצות הללו מהעץ. רק הפגז הראשון נורה. תגובת הנגד עשויה להיות חריפה לא פחות.