יורגן קלופ הוא טיפוס שאי אפשר להישאר אדיש אליו. מעין סוג של מוריניו, רק כל כך שונה ממנו. הטירוף במגרש, האמוציונאליות, הכנות, הנאמנות למועדון שלו ובעיקר הכדורגל הנהדר שמציגה בורוסיה דורטמונד הפכו את המאמן הגרמני לאחד האנשים שהכי מעניין לשמוע מה יוצא מפיו.
ביום רביעי יפגוש קלופ את ארסנל של ארסן ונגר למשחק מרתק בליגת האלופות, ובראיון לתקשורת הבריטית הוא מספק תובנות מרתקות, כאשר הראשונה נוגעת להעדפה האישית שלו: "אם הייתי כיום ילד בן 4 שרואה את ברצלונה, וכל שבוע רואה תוצאות של 0:5 או 0:6 הייתי עובר לשחק טניס, בטח שלא כדורגל".
"זה לא הספורט שלי, אני לא אוהב שמחזיקים בכדור 80 אחוז מהזמן. מצטער, זה לא מספיק בשבילי", הוסיף קלופ, "אני אוהב כדורגל שהוא מלחמה ולא איזו סוג של שלווה (הכוונה לסוג המשחק של בארסה). בגרמניה אנחנו קוראים לזה כדורגל אנגלי. תתארו לכם יום גשום, משחקים 5 נגד 5, המגרש כולו בוץ, הפרצופים של כולם מכוסים בבוץ, וכשכולם יורדים מהמגרש הם מרגישים שהם לא יכולים לשחק עכשיו כדורגל ארבעה שבועות".
קלופ לא אוהב את הכדורגל של ברצלונה, ולקראת המשחק מול ארסנל שופך ים של מחמאות על ארסן ונגר, שאת הכדורגל של ארסנל שלו הוא דווקא מאוד אוהב. "אצל ונגר הכדורגל הוא אמנות, הוא באמת משהו ואני מאוד אוהב אותו", אמר מנג'ר דורטמונד, "הוא סר ארסן ונגר. כשאני צופה בארסנל ב-10 השנים האחרונות, זה כדורגל כמעט מושלם, אבל אני גם זוכר שזה לא הביא להם שום תואר. בכלל, הם משחקים כדורגל של תזמורת ואני יותר טיפוס של כדורגל שאפשר להשוות אותו לרוק כבד. אני אוהב את הכל בקול רם ורועש".
עזבו אותו ממסי. עדיף דל פוטרו (gettyimages)
"ארסן בחור נהדר, יש דברים שבהם אנחנו מטפלים בצורה דומה", המשיך קלופ, "אבל אני בחור מאוד רגשי ורגשני. אני עושה את הכל מבפנים ונלחם תמיד למען הצדק. אני נותן הכל תמיד, אבל תמיד. למרות שאין ערובה לכך, אני יודע שכשאני עושה זאת אני אקבל את התמורה במוקדם או במאוחר".
קלופ מספר מה לקח איתו מהניצחון באמירויות לפני שבועיים: "קבלתי את הדף עם הנתונים לאחר המשחק, והדבר הכי נפלא היה לראות שרצנו 117 ק"מ, בעוד ארסנל רצה 106 בלבד. זה ממש עשה לי טוב לראות שרצנו כמעט 10 ק"מ יותר מהיריבה".
לדרגת אמנות. תענוג לראות את ארסנל (gettyimages)