"זימנתי את מראדונה וביקרו אותו. עכשיו זה קורה למסי"

בלעדי: לא מתגעגע לתפקיד המאמן, זוכר איך ירדו על ה-2:5:3 שהביא לנבחרת ארגנטינה ובטוח: "דייגו סימאונה יכול לאמן בכל קבוצה, גם את ברצלונה". קרלוס בילארדו, שהוביל את האלביסלסטה לזכיה במונדיאל 1986, בראיון נדיר: "כדורגל זה הספורט הכי קל בעולם"

ארבל עשת, ארגנטינה  15.03.16 - 17:00

תגיות: אלופות

תחילת כתבה

קרלוס בילארדו הוא אגדת כדורגל בארגנטינה. "הדוקטור" – לא רק הכינוי שלו, המקצוע שלו הוא רופא - שהחל את הקריירה כשחקן אסטודיאנטס, הוא המאמן האחרון שזכה עם האלביסלטה במונדיאל המדהים במקסיקו 1986 עם מראדונה, והגיע לגמר 1990 בו הושמץ בשל הסגנון ההגנתי בו נקט ושם הפסיד עם הנבחרת 1:0 לגרמניה.

בילארדו נחשב למהפכן. לאיש שהמציא את שיטת ה-2:5:3, שינה את תפקיד החלוצים והעבירם לאגפים. מאז הנבחרת, המאמן עבד בסביליה, בוקה ג'וניורס ואפילו אימן את נבחרת לוב, עד שפרש סופית בשנת 2004 כשסגר מעגל בקבוצת האם אסטודיאנטס. בגיל 76 הוא עדיין חי את הכדורגל, עובד כפרשן ברדיו ונחשב לגורו של המאמנים בארגנטינה.

בילארדו, שהעניק ראיון בלעדי לערוץ הספורט כחלק מהמסע של ארבל עשת בדרום אמריקה, חוזר לסיפורים המדהימים ממונדיאל 1986, מדבר על ההבדלים הטקטיים בין הכדורגל של היום לזה של אז, עונה על שאלת מסי והנבחרת ומסמן את דייגו סימאונה כאחד מגדולי המאמנים וככזה שראוי לקבל את האחריות על הנבחרת להוביל אותה לתואר עולמי.

מאסטרו בילארדו, מה שלומך?
"אתה עיתונאי ישראלי? יש לי זיכרונות טובים מישראל. היינו שם הנבחרת לפני הזכייה שלנו בגביע העולם במקסיקו 1986".

אתה מתגעגע לתפקיד המאמן?
"לא. ראשית, בתור התחלה, לא חסר לי שיגידו 'למה בילארדו מכניס חלוצים לאגפים? למה מוציא אותם?' הוצאתי את החלוצים לאגפים כי רציתי לשלוט במרכז השדה. היום אתה רואה את המערך בטלוויזיה, והפרשנים אומרים: "ישחקו זה וזה, ובהתקפה ישחקו זה וזה. לפעמים אני שומע '4 השחקנים מאחור יהיו..." כמה שטויות. בשביל מה אתה צריך 4 מאחור כשהרוב תוקפים עם שניים?".

ובילארדו לא נעצר. אפילו על חגיגות כיבוש השערים בכדורגל היום יש לו ביקורת. נשמע ונראה כאילו הצעד אחורה שלקח, גרם לו ללא מעט תובנות.

בוא נחזור למונדיאל 86. מה אתה זוכר יותר מכל?
"את שריקת הסיום. באמת. כשנסענו לשם ב-1986 היה קשה. רק ביקורת הייתה עלינו לפני הנסיעה. כל הפרשנים ידעו כדורגל טוב ממני. שהם אומרים 'לשחק כדורגל, פירושו כדורגל יפה', זה השקר הגדול מכולם. מה זה 'כדורגל יפה'? אהבתי שחקנים כמו קומאן, פלאטיני, מראדונה. זה לא כדורגל יפה שחקנים מהסוג הזה?". באנו, שינינו הכל ולכולם היו טענות. היינו משחקים עם 3 בהגנה שכולם כמו קשרים (בראון, רוג'רי וקוצ'יופו) וגם ג'יוסטי בצד אחד ואולרטיקוצ'אה בצד שמאל, כולם היו קשרים והחליפו עמדות. ומה הקהל שואל ולא מבין? למה שיחקתי בלי חלוצי אגף.

"קולט על מה אנחנו מדברים? מי שקורא את זה עכשיו יגיד: 'אלה היו משוגעים, איך שיחקו בלי חלוצי כנף ועם 3 שחקני הגנה בלבד?'. היו לנו המון קשרים, חלוצים רק שניים. ולדאנו ובורוצ'אגה. ככה התחלתי עם מערך ה-2:5:3 הזה. הם חשבו שאני משוגע. אני חושב שיש רבים שחלקו עליהם אחר כך. לא?"

ומראדונה?
"מראדונה? יש לי הקלטה מהרדיו מלפני 20 שנה ואני שומר הכל. העיתונאים לימדו אותי לשמור הכל, גזרי עיתונים, הקלטות. בזמנו אמרו לי שמראדונה לא יכול לשחק בנבחרת. למה זימנתי אותו? כי הוא מוצא חן בעיניי, כי ידעתי שהוא יועיל".

למה אמרו את זה?
"אני לא יודע. כפי שקרה עם מסי לא מזמן, הם אמרו 'מסי לא מנצח'. מה הם רוצים? הוא זכה בכל התארים, קשה לזכות בגביע העולם. אנשים כועסים כי בקושי ראו אותו בגמר מול גרמניה. ככה זה, זה רק משחק אחד. קשה להיות אלוף עולם, זה לא קל".

איך זה לאמן את דייגו מראדונה?
"בסדר, בלי בעיות. צריך להיות איתו, לומר לו מה שאתה רוצה לומר לו וזהו. מבהירים את זה לפני שמתחילים. מארגנים שיחה עם כל השחקנים. מעולם לא היה לי קשה, אחרת לא הייתי לוקח אותו לסביליה. הייתי משאיר אותו כאן".

אתה שומר על קשר עם מראדונה?
"כן, לא ראיתי אותו בחודשיים האחרונים".

דייגו גם היה משוגע בגביע העולם ב-86'?
"לא. הוא היה נורמלי.  כאב לו הגוף, הקרסול ב-86', גם ב-90'. כאב לו מאוד. ב-86' הכאב היה קל, אבל ב-90' הוא נאלץ לנעול נעליים אחרות. הוא היה צריך לנעול מידה או שתיים גדולות יותר  כי הקרסול שלו היה נפוח מאוד. בכל זאת הוא שיחק. הוא הקריב הרבה עבור החברים שלו לנבחרת".

ספר לנו קצת על שחקן שהתחיל אצלך את הקריירה והיום הוא מאמן גדול - דייגו סימאונה.
"סימאונה התחיל אצלי בגיל 16 בנבחרת הנוער. אימנו את הנבחרת הבוגרת ואת כל מחלקות הנוער של ההתאחדות. צ'ולו, שרק התחיל את דרכו, ניגש אליי ואמר לי 'אני קשר. כאן. והצביע על נקודה במגרש'.

הפתיע אותך?
"עניתי לו 'אתה צריך להיות קשר בכל המגרש, אין תפקיד מוגדר כאן, כאן או כאן'. אני מאמין בשחקן קישור שנע בכל המגרש. המספר על החולצה לא קובע, הם צריכים להגיע לכל מקום. חייבים לדעת הכול".

הוא ניהל את הנבחרת?
"לא, לא. הוא היה הצעיר מכולם, אי אפשר לנהל את הנבחרת בקלות בגיל כזה. אחר כך, כשהפך לשחקן נבחרת קבוע, הוא התחיל לשחק והפך מנהיג. תמיד אהב את החלק הטקטי. אביו עזר לו בחשיבה הטקטית והפיתוח שלה. כשעזבתי את הנבחרת התרחק הקשר בינינו".

וכיום?
"אני מדבר איתו לעתים רחוקות. כשאימן בארגנטינה, לפני שעבר בספרד, היינו מדברים. היה לו אופי לא קל, אופי חזק, כבד. הוא היה בן 15, 16 והיה משחק עם בני ה-19 או 20. הייתה לו נוכחות, היה לו אופי חזק. הוא אהב את החלק הטקטי".

כבר אז אהב את זה?
"כן, הוא היה שחקן אינטליגנטי. הוא אהב את זה. אפשר היה להבחין בשחקן אם זה מוצא חן בעיניו או לא. אצל צ'ולו זה היה ברור. כולם הכירו אותו כאדם בעל אופי חזק, היום יש לו את אותו אופי רק הוא מבוגר יותר".

הדרך שלו באתלטיקו מדריד מוצאת חן בעיניך?
"יש הרבה סדר, ארגון ומחשבה בקבוצה שלו. ככה זה. אתה צריך שחקנים בעלי אופי שונה, אבל שתמיד יהיה סדר. לא כולם יכולים להיות זהים. צ'ולו הוא אדם בעל אופי, מאלה שמפסידים אבל רוצים לנצח, אימפולסיבי".

הוא סומן מהרגע הראשון?
"אתה בונה את עצמך בגיל צעיר, הוא בנה את עצמו והיום הוא מוכיח שהוא מאמן טוב מאוד".

אתה חושב שסימאונה יכול לאמן קבוצה גדולה כמו צ'לסי?
"כן, ברור. ללא ספק, הרי יש לו ניסיון, והיכולת שלו הוא כבר הוכיח במדריד".

כשבילארדו מדבר על סימאונה, הוא נשמע כמו אב גאה. מרגיש שהיהלום שסימן בגיל צעיר, מוכיח שהוא לא רק פוטנציאל. כשהוא שומע את הטענות על כך שצ'ולו וסגנון האימון שלו מתאימים רק לקבוצות הקטנות, הוא מתעצבן. "אני פשוט לא מקבל את זה. מספרים את אותו סיפור כבר 40 שנה, אולי 50 שנה. הוא יכול לאמן כל קבוצה שרק ירצה גם את ברצלונה".

אז סימאונה הוא המועמד לאמן את נבחרת ארגנטינה?
"כן. ברור"

המאמן הנוכחי, טאטה מרטינו, לרוחך?
"כן. אני לא מדבר על המאמנים של הנבחרת, אני לא אוהב לדבר עליהם. לא אהבתי כשהמאמנים האחרים דיברו. כל אחד והעיסוק שלו. אם אתה שואל אותי אם לצ'ולו יש כישרון, כן, יש לו כישרון ומנהיגות להוביל את ארגנטינה. זה בטח גם יקרה מתישהו".

מה זה כדורגל בשבילך?
"תראה, לפני כמה חודשים כתב עת אנגלי בחר את עשרת המערכים הטקטיים של המאה. ה-2:5:3 שלי דורג במקום כמעט הכי גבוה. מהפכן לא? אבל מה זה כדורגל? כמה שזה יפה, זה המשחק הכי קל שיש. הספורט הכי קל. כשאתה משחק בקבוצה - יש לך חולצה בצבע מסוים וליריב יש צבע אחר. אתה צריך להעביר את הכדור לחברים באותו צבע משלך ולבעוט לשער לאדם שעומד שלא אכל איתך ארוחת בוקר וגם לא אכל איתך ארוחת ערב. פשוט הא? אל תבעט לזה שאכל איתך, אלא לזה שלא אכל איתך, אין קל מזה".