זה מה שנשאר: כך טוטנהאם תכבוש את אירופה

בעוד היריבות שלה מתחרות מי תבזבז יותר, טוטנהאם הדהימה כשהחליטה לא לצרף אף רכש בשני החלונות האחרונים והתרכזה בשמירה על הקיים. זה נגמר (בעזרת קצת מזל) בהופעה בחצי גמר ליגת האלופות ומקום 3 (בינתיים) בליגה. על ההיגיון מאחורי השגעון

דני פורת
דני פורת  30.04.19 - 16:35
תחילת כתבה

עולם הדימויים של הספורט מתייג מפגש חצי הגמר בין טוטנהאם לאייאקס כקרב של האנדרדוגיות. ואכן, אפשר למצוא הרבה קווי דמיון בין האנגלים להולנדים. שתי הקבוצות עשו את הבלתי ייאמן והגיעו לאן שהגיעו בניגוד לכל התחזיות המוקדמות. ההצלחה שלהן היא תולדה של עבודה טקטית נכונה של מאמן מצוין, שילוב נכון בין שחקני בית לרכש ותיק מבחוץ ואמונה אדירה בכוח של הלכידות הקבוצתית. כאן, פחות או יותר, מסתיימת ההשוואה.

אייאקס וטוטנהאם פועלות בתנאים כלכליים שונים לחלוטין. בעוד ההולנדים מגיעים מליגה בינונית המשוועת למזומנים ומתמודדת עם רייטינג דועך, הלונדונים נהנים מכל היתרונות שבעוצמת הפרמייר-ליג. אולי תופתעו לשמוע, אבל בינואר האחרון דורגו הספרס במקום העשירי בטבלת הקבוצות המכניסות בעולם. לפי חברת דלויט המוערכת, הקבוצה של מאוריסיו פוצ'טינו סיימה את עונת 2017/18 עם הכנסות של 676 מיליון יורו - בערך פי 6 מהיריבה מאמסטרדם.

לפי הכנסות מחסויות, כרטיסים וזכויות שידור, טוטנהאם הצליחה לעקוף בטבלה את יובנטוס, האימפריה האיטלקית שהודחה על ידי אייאקס ברבע הגמר. הצפי הוא שבעונה הבאה התרנגולים ימשיכו בקו העלייה (גם הודות לסכומים שיכניסו לה ליגת האלופות לאור הצלחתה ב-2018/19) ויעברו אפילו את היריבה המושבעת ארסנל. ברשימת 10 הקבוצות העשירות של דלויט, מופיעות לא פחות משש אנגליות. אייאקס, ניחשתם נכון, לא נמצאת בכלל בתמונת 20 הראשונות של הרשימה.

יש שיטענו כי המספרים הללו לא מלמדים דבר, שכן טוטנהאם לא השקיעה אף פני במהלך שני חלונות ההעברות האחרונים והפכה לקבוצה האנגלית הראשונה בתולדות הפרמייר-ליג שנוהגת כך. הסיבה לכך היא החובות של המועדון שנוצרו עקב השלמת הבניה של האצטדיון החדש שנבנה בסמוך לווייט הארט ליין. הספרס אומנם לא השקיעו ברכש, אבל ידעו לשמור על הקיים, ולפעמים זה לא פחות חשוב. בליגה שבה פולהאם משקיעה בקיץ אחד 100 מיליון פאונד וצונחת לצ'מפיונשיפ בסיום אותה עונה, צריך לקחת בערבון מוגבל מאוד את סך ההשקעות.

מבין השחקנים שצברו למעלה מ-20 הופעות פרמייר-ליג, רק שני תרנגולים נמצאים במועדון פחות משנתיים: לוקאס מורה ודווינסון סאנצ'ס. אחרים כמו הוגו לוריס ויאן ורטונגן עומדים לסיים את העונה השביעית במועדון. כריסטיאן אריקסן, שמחוזר בכל קיץ, נמצא כאן שש שנים, כמו גם מלך שערי המונדיאל הארי קיין והמגן דני רוז. בן דייויס חמש שנים, טובי אלדרווירלד, קיראן טרייפיר, דלה עלי והונג מין סון סוגרים ארבע שנים בלבן ואילו מוסא סיסוקו והארי ווינקס הצעיר שלוש.

מי שציפה שטוטנהאם תשמש כפוש-אוברית, התבדה. בכל התקופה של פוצ'טינו בצפון לונדון, רק שחקן אחד (קייל ווקר) נמכר ליריבה בטופ 6 ואף שחקן משמעותי לא עזב לקבוצה גדולה ועשירה באירופה. ההמשכיות, מילה כל כך גסה בכדורגל המודרני, היא פריווילגיה שמעט מאוד קבוצות יכולות לקיים. עכשיו, דמיינו מה היה קורה אם מונאקו של 2017 הייתה משאירה את כל הכוכבים שלה בין שלוש לארבע שנים, או מה יכול יהיה לקרות אם אייאקס הנוכחית, תמשיך להחזיק בכישרונות הצעירים שלה עד 2023 נניח?

טוטנהאם, עושה זאת שנה אחר שנה, ולא פלא שהתוצאות שלה באירופה משתפרות מדי אביב, למרות שהיא שיחקה רוב הזמן באצטדיון וומבלי המנוכר. לפני שנתיים הודחה בשלב הבתים של האלופות, בעונה שעברה עפה בשל נאיביות ליובנטוס בשמינית הגמר והעונה הזאת השוותה את הישג השיא שלה - הגעה לחצי הגמר, לראשונה מאז 1962. במקביל ליצירת בסיס כלכלי איתן וסגירת הפער מיתר הגדולות באנגליה (סיימה פעמיים במקום השלישי ופעם אחת בשני בשלוש השנים האחרונות), טוטנהאם עושה צעדים חשובים גם על הבמה החשובה באירופה.

בנוסף, אי אפשר לנתק את אלמנט המזל מההצלחה של טוטנהאם באלופות. נזכיר למי שהספיק לשכוח, כי הלונדונים כבר היו עם רגל וחצי מחוץ לשמינית הגמר, כאשר השיגו רק נקודה אחת משלושת המשחקים הראשונים בשלב הבתים. טוטנהאם צלחה את הבית המוקדם רק משום שאינטר בעטה בדלי במחזור האחרון נגד פ.ס.וו בסן סירו. בשמינית הגמר היא עברה את דורטמונד בצורה משכנעת ואת מנצ'סטר סיטי החזקה הדיחה אחרי דקות ארוכות של דפיקות לב במשחק מטורף באיתיחאד, למרות נחיתות ברורה לאורך 80 דקות.

בשורה התחתונה, טוטנהאם נמצאת היכן שיובנטוס, סיטי, פ.ס.ז', באיירן או ריאל מדריד היו "אמורות" להיות. קבוצות עשירות ומנוסות ממנה במפעל, החמושות בסגלים יקרים וחזקים יותר באופן מובהק. רף ההתקדמות שהלונדונים מגלים בשנים האחרונות יכול להעניק לה לא מעט סיבות להיות אופטימית בשנים הבאות. לטוטנהאם יש בסיס כלכלי מספיק חזק, בניגוד לדומותיה בגרמניה, ספרד או איטליה, שיכול לתת לה מספיק אוויר וכוח להמשיך להפתיע שוב את היבשת. עד אשר נוכחותה בשלבים המאוחרים לא תחשב להפתעה.

ללא קשר לתוצאה מול אייאקס בחצי הגמר, הקיץ הקרוב הולך להיות מאתגר במיוחד מבחינת התרנגולים. טוטנהאם תצטרך להילחם בעור שיניה פעם נוספת כדי להחזיק את הכוכבים הגדולים (בראשם אריקסן, שמסרב לפי שעה להאריך חוזה) ותנסה להדוף שוב את הניסיונות של אריות אירופה לגזול מידיה את המנג'ר המוערך פוצ'טינו. אבל יכול להיות שדווקא האיש החשוב ביותר במערכת הוא הבעלים דניאל לוי, שאחראי למדיניות הרכש והשפיות הכלכלית, ותויג כבר על ידי הגרדיאן "האנגלי המשפיע ביותר בכדורגל הבריטי בשנים האחרונות".

לפי התזה של כותב המאמר, בארני רוניי, הספרס הביטו לאורך השנים על ארסנל כמודל שאותו צריך לאמץ, אבל מאז 2006, עם הבניה של האמירויות, הפכו התותחנים לשק חבטות באירופה, נשארו מאחור בכל הקשור למאבק אליפות וזאת במקביל להפיכתם לאימפריה כלכלית. טוטנהאם צריכה ללמוד מהטעויות של היריבה העירונית (כמו למשל תלות מוחלטת במנג'ר ארסן ונגר ואי הבאת מנהל טכני). עוד מוקדם לדעת האם בעתיד היא תהיה מסוגלת להתמודד עם מנצ'סטר סיטי, ליברפול או צ'לסי על אליפות אנגליה, ונכון להיום היא עדיין רחוקה מהיעד, משום שהסגל שלה לא יותר מדי איכותי. אבל הוא מספיק עמוק ומנוסה כדי להצליח באירופה.

הדפס