הכל מפוזיציה: על ביטול פרס כדור הזהב ב-2020

למרות הטיעונים שנשמעים הגיוניים, קשה להתעלם מהניחוח הצרפתי שמדיפה ההחלטה לוותר השנה על התואר האישי היוקרתי. ולמה רוברט לבנדובסקי המפסיד הגדול ביותר מכך

דני פורת
דני פורת  20.07.20 - 18:29
תחילת כתבה

ההחלטה לבטל את פרס כדור הזהב, המוענק בכל שנה לשחקן הטוב ביותר בכדורגל העולמי, באה קצת בהפתעה ואפילו מעצבנת - לא צריך להיות מעריץ גדול של ליאו מסי ו-100% אנטי כריסטיאנו רונאלדו, או להפך, כדי להרגיש כך. החיים בכדורגל שבו פחות או יותר למסלולם עם חידוש הליגות והמפעלים האירופים, כמובן תחת מגבלות הקורונה. אבל כעת, נראה שהחליטו שם בפראנס פוטבול, המגזין שייסד את הפרס היוקרתי, לסמן כוכבית גדולה ובכך ליצור דה לגיטימציה לעונת הכדורגל הנוכחית.
 
בהחלטה חד פעמית ויוצאת דופן ב-64 שנות קיומו של התואר הובא הנימוק המרכזי לביטולו: "אנחנו מאמינים כי זו שנה מיוחדת ואין להתייחס אליה באופן רגיל. ברמה הספורטיבית רק על שני חודשים (ינואר ופברואר) מתוך ה-11 ניתן לגבש דעה, כאשר ביתר הזמן המשחקים ששוחקו או ישוחקו בתנאים אחרים - כמו חוק חמשת החילופים או קיום הפיינל 8 על בסיס משחק אחד במסגרת המפעלים האירופים. לבחור את שחקן השנה בתנאים אלה, כאשר המשחקים משוחקים ללא קהל וחלק מהליגות לא הגיעו לסיומן, הוא צעד לא לגיטימי".
 
ההסברים נשמעים הגיוניים לכאורה לאוזן, אבל קשה מאוד להתעלם מכך שמדובר בהחלטה בעלת ניחוח צרפתי. שכן, אם הליגה הצרפתית שהופסקה בחודש אפריל הייתה מתחדשת, יכול מאוד להיות שהפרס היה מוענק גם ב-2020. אז נכון שלא לכל השחקנים היו את התנאים "השווים" להראות את יכולתם לאורך זמן רב, אך תהיו בטוחים שאם במקרה פ.ס.ז' היתה זוכה בליגת האלופות בזכות הצגות כדורגל משובבות נפש של קיליאן אמבפה או ניימאר, היו לשני השחקנים טיעון מצוין לזכות בבאלון ד'אור. שהרי הפרס נותן בצדק משקל גדול להופעות של שחקן בטורניר גדול - יורו, מונדיאל ו/או ליגת האלופות. אז לא קרה כלום אם הליגה בצרפת, הולנד או בלגיה שוחקו רק עד חודש מארס.
 
דווקא בעונה שבה דומה שהכל יכול לקרות בליגת האלופות (שתתחדש בחודש הבא) עם אפשרות לסינדרלות להפתיע מצד אחד, ומצד שני הזדמנות מרתקת לבחון כיצד השחקנים מתפקדים באקלים כדורגל שונה, היה ועדיין אפשר להעריך מחדש את תפוקתם של הכוכבים של היבשת. הם אלה שצריכים להתמודד כעת עם עומס משחקים לא רגיל, להתעלות נוכח היעדר קהל ובמשחקים מיוחדים שנוצרו בשיטת נוקאאוט דמוי מונדיאל/יורו. הקורונה בכל מקרה לא מתכוונת לעזוב אותנו בעונה הקרובה, אז ככה שאי אפשר באמת לדלג עליה ולהתחיל מהתחלה.
 
הטענה לפיה מדובר בסך הכל בפרס אישי 'זניח' בספורט קבוצתי לא ממש רצינית. הזכיה בבאלון ד'אור אומנם הפכה לנחלת שני נפילי הדור (מסי ורונאלדו) יותר מעשור כבר, אבל דווקא משום שכבר אפשר לראות את היום שאחרי הצמד, התואר הזה מאוד רלוונטי ויכול לנפח את האגו של כל אחד ואחד מהמתמודדים שנדמה שהשיגו כבר את רוב התארים הקבוצתיים. הנה, קחו לדוגמא את רוברט לבנדובסקי, כוכב באיירן מינכן, שהטיח ביקורת במארגני הפרס רק ב-2016 (ארבעה סמיילים מצחקקים שמופנים לעבר הפראנס פוטבול), משום שלא התברג לעשירייה הראשונה באותה שנה

באופן אירוני, נכון ל-20 ביולי 2020, אותו לבנדובסקי הוא המפסיד הגדול ביותר מכך שהפרס לא יוענק השנה. החלוץ הפולני הוביל את באיירן לעונה מדהימה שכללה דאבל ורצף מטורף של ניצחונות שנעצר רק בגלל שעונת הבונדסליגה הסתיימה. הוא מלך השערים של הבונדסליגה (34 כיבושים ב-31 משחקים), מלך השערים של אירופה (קרוב לזכיה בנעל הזהב) ומלך שערי ליגת האלופות (11, קרוב לזכיה בטוחה). לא לחינם סוכנויות ההימורים העניקו לו את הסיכוי הגדול ביותר לזכות בכדור הזהב לראשונה בקריירה, לפני קווין דה בריינה ממנצ'סטר סיטי (בעונה אינדבידואלית מטורפת) וליאו מסי (שסיים עם 25 שערים ו-22 בישולים, ככה בקטנה).

אם אפשר היה לשחק בנדמה לי, הרי שלבנדובסקי קרוב לוודאי היה מבטיח את התואר בהנחה שבאיירן מינכן, הפייבוריטית לעת עתה, הייתה מגיעה לפחות לגמר ליגת האלופות ב-21 באוגוסט בליסבון, ואפילו לחצי גמר אם אף אחד מבין רונאלדו, מסי, דה בריינה וכ'ו לא היה משיג את גביע האלופות בעצמו. בואו נפליג בדמיון ונחזה את זה שהפולני היה מבקיע גם צמד בגמר ומוביל את באיירן לטרבל שני בתולדותיה בסיום העונה. האם גם אז חברי הפאנל של הפראנס פוטבול, כולל 180 עיתונאים בעלי זכות בחירה, היו אומרים לעצמם שבשל העובדה שלא כל התנאים של השחקנים והקבוצות היו שווים העונה, לבנדובסקי אינו ראוי לזכות בתואר שחקן השנה? נשמע קצת מופרך.