"מפת החום" של לואיס סוארס מהמשחק ההיסטורי אתמול (שישי) בין באיירן מינכן לברצלונה מספרת כנראה את הסיפור כולו. החלוץ אומנם הבקיע שער נהדר ושבר מנחוס ארוך ומתסכל, שערו הראשון במגרש חוץ ב-5 השנים האחרונות בליגת האלופות, אבל מעבר לכך עיקר התרומה שלו הייתה חידוש המשחק מעיגול האמצע. סוארס, אחד החלוצים הטובים בעולם, רשם במהלך 90 הדקות 24 מסירות - 9 מהן היו מנקודת האמצע: 8 אחרי כל שער שבארסה ספגה ועוד אחת בפתיחת המחצית הראשונה.
בשנת 1946 אירחה סביליה את ברצלונה בשמינית גמר "גביע החנרליסימו". ספרד הייתה אז דיקטטורה, המלך היה בגלות והגביע נקרא על שמו של הגנרל פרנקו, השליט הכל יכול, שכמה שנים לפני כן ניצח במלחמת העצמאות והשתלט בכוח הזרוע על כל ספרד, כולל קטאלוניה.
סביליה הביסה אז את בארסה 0:8 ולמרות שבגומלין ברצלונה ניצחה 0:1, את אותה תבוסה אף אחד לא שכח. כי זו הייתה הפעם האחרונה שהיא חטפה שמינייה במשחק אחד. הפעם האחרונה - עד אתמול, 74 שנים ואלפי משחקים לאחר מכן.
התוצאה 8:2, התאריך 14 באוגוסט 2020, איצטדיון האור בליסבון - כל אלו נצרבו החל מאמש בתודעה ויישארו שם מעתה לנצח. גם עוד 100 שנה, כאשר אוהדי בארסה ידברו על "היום השחור בליסבון" כולם ידעו במה מדובר. התאריך הזה, 14 באוגוסט, יישאר חקוק כאחד הימים הקשים ביותר ב-121 שנותיה של ברצלונה.
מה שקרה זו רעידת אדמה גדולה הרבה יותר מההפסד הסנסציוני בגמר ליגת האלופות 1986 מול סטיאווה בוקרשט. אז, כשברנד שוסטר, הכוכב הגדול, עזב את האיצטדיון בסביליה אחרי שהוחלף בדקה ה-85, ולא היה שם כדי לראות את כל ארבעת בועטי הפנדלים - אלסנקו, פדראסה, פיצ'י אלונסו ומרקוס - מחמיצים בזה אחר זה.
ג'רארד פיקה לא ברח, הישיר מבט למצלמה, ואמר את כל האמת בפרצוף. בארסה הגיעה לתחתית. אי אפשר לרדת יותר נמוך מזה. כמובן שלשחקנים ולמאמן יש אחריות, אבל הבעיה הרבה יותר גדולה והיא נמצאת בקומת ההנהלה. פיקה גם לקח אחריות אישית ואמר שאם הוא צריך ללכת, הוא מוכן לעשות זאת עכשיו. הוא יודע שהוא כבר מזמן לא הבלם הנהדר שהיה עד לפני כמה שנים. הוא מבוגר, איטי וכבר לא מתאים לרמות הללו. ומול הסילונים של באיירן מינכן הוא, כמו כל חבריו, נראה אבוד ואובד עצות.
הבעיה של ברצלונה היא שמדובר במועדון אוהדים, שבו האוהדים, ה"סוסיוס" הם אלו שאמורים לקבוע מי ינהל את המועדון. גם אם הנשיא ג'וזפ מריה ברתומיאו יתפטר מחר, עדיין צריך לקיים בחירות, שרק לאחריהן, כשייבחר הנשיא החדש, יהיה אפשר למנות מאמן, מנהל מקצועי, להתחיל לבנות את הסגל לעונה הבאה. במועדון בבעלות פרטית זה תהליך שיכול לקחת כמה ימים. בברצלונה זה כנראה ייקח כמה חודשים, ועד אז העונה הבאה כבר תתחיל.
מצד שני כנראה שאין ברירה אחרת. האנשים שמנהלים את המועדון בשנים האחרונות כשלו בכל החזיתות, וברור שהם צריכים ללכת. גם הם עצמם יודעים זאת. נכון להיום קשה יהיה למצוא "סוסיו" אחד בקרב עשרות האלפים, שיצביע בעד המשך דרכו של ברתומיאו.
פיקה. בארסה הגיעה לתחתית (GETTY)
מי יודע, אולי מעז ייצא מתוק, ודווקא בגלל עוצמת ההלם והתבוסה, התהליכים הללו אכן יגיעו מהר מהצפוי. כי אם בארסה הייתה מפסידה 3:2 היו האנשים מלמעלה לדבר על "חוסר מזל" ו"אנחנו בונים קבוצה חדשה", וכל מיני גניבות דעת שכאלה.
ומה יהיה עם לאו מסי? התמונה שבה הוא נראה יושב המום בחדר ההלבשה, היא עוצמתית ואומרת כל כך הרבה. ייתכן ומסי הפנים אתמול שבגיל 33 כבר אין לו מה לחפש יותר בברצלונה. גם אם תיבנה קבוצה חדשה, זה ייקח כמה שנים, ולא בטוח שכדאי לו לחכות. אם הוא רוצה להשיג עוד משהו בשנים שעוד נותרו לו בקריירה, יכול להיות שהגיע הזמן לעזוב את המועדון בו הוא משחק מאז גיל 12, כבר שני עשורים.
החוזה של מסי יסתיים בקיץ 2021 ועד אז יש הרבה זמן. הרבה דברים עוד יכולים לקרות: נשיא חדש, מאמן חדש (צ'אבי?), רוח חדשה. ואולי מסי ימצא את הכוחות להיות שותף לפרוייקט החדש. אבל דבר אחד בטוח: את ליל ה-14 באוגוסט 2020 אף אחד מעשרות מיליוני אוהדי ברצלונה, לא ישכח לעולם.
מסי. כבר אין לו מה לחפש בברצלונה? (GETTY)