לגמר ליגת האלופות בליסבון עלו אתמול (ראשון) שתי קבוצות שהן סופר התקפיות בגישה שלהן לאיך מנצחים משחק כדורגל, ובסופו של דבר באיירן מינכן, הקבוצה היותר מאוזנת, איכותית, עמוקה וקבוצתית ניצחה ארגזים של כישרון שלפאריס סן ז'רמן, ולכן היא אלופה ראויה מאין כמוה.
יחד עם זאת, בעיניי יש גיבור די טראגי לגמר הזה, שלא נכח בו בכלל. גיבור שמשנה תפיסות מקובעות בכדורגל, שבהמשך אחרים מפתחים אותן לפי הסגנון שלהם. לגיבור הזה קוראים לו פפ גווארדיולה, שלטעמי, הוא אחד האנשים הכי חשובים בדור האחרון בכדורגל העולמי. פחות ברמת ההישגים ויותר בהתפתחות המשחק והרעיונות.
שער הניצחון של באיירן התחיל מהתקפה שבה יוזואה קימיך, המגן הימני, נכנס לקישור במהלך הנעת הכדור של הקבוצה, כמו שאפשר לראות בתמונה המצורפת. מגן ימני שנכנס לאמצע? מאחורי הקישור של היריבה?! ועוד בהנעת כדור?! אם הייתם אומרים את זה לפני כמה שנים, זה היה נשמע מופרך.
הרעיון לפיו מגן הופך לקשר אמצע בזמן הנעת כדור נועד להשיג שני דברים:
1. אופציה נוספת להניע כדור בשטח פנוי באמצע, באיזור שהיריבה לא מצפה.
2. להשאיר את הקו כולו לקשר ההתקפי לאחד על אחד.
זה רעיון שפפ פיתח במשך השנים, ומשם מאמנים נוספים השתמשו בו בהתאם לצרכים שלהם. זה אולי נשמע דבר קטן, אבל המשמעות שלו ענקית כשיש לך שחקנים איכותיים וחכמים כמו קימיך. גווארדיולה כנראה ישב אתמול מתוסכל על עוד שנה שהלכה לו לאיבוד בגלל הפסד אומלל לליון, רק כי הוא אמן כדורגל, שלפעמים הרצון לייצר משהו שונה עולה לו ביוקר.
לפעמים? הרבה פעמים בשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות, גם השנה. אבל בעיניי, תפקידו ההיסטורי של פפ חשוב לכדורגל לא פחות משל שחקנים גדולים. בראיה הכללית של אוהבי הכדורגל, גול אחד של באיירן, שהביא לה את ליגת האלופות בפעם השישית, שייך גם לאיש הזה.