לשחק עד שהרגליים יפלו: על האלופות 20/21

צפופה, מתישה ועם פוטנציאל ללא מעט הפתעות בשלב הבתים. ליגות האלופות של עונת 2020/21 צפויה להיות שונה מכל מה שהכרנו עד כה במפעל היוקרתי. זה מה שמצפה לנו

דני פורת
דני פורת  20.10.20 - 14:45
תחילת כתבה

אם חשבתם שעונת 2019/20 בליגת האלופות היתה ייחודית ושונה מכל מה שהכרנו, חכו לגירסת 2020/21. לכאורה, המתכונת היא אותה מתכונת: שישה משחקים בשלב הבתים וחזרה למשחקי נוקאאוט בשיטת בית-חוץ, עד לגמר שיתקיים בחודש מאי באיסטנבול. עם זאת, נוכח גל התחלואה הגואה באירופה, ברוב המגרשים עדיין לא יוכלו הקבוצות לאכלס בקהל, ואלה שכן, יורשו לעשות זאת רק עד 30 אחוז מתפוסת האצטדיונים. השקט ישרור, יש להניח, עד סיום העונה, ואם ירצה הגורל והקורונה, לפחות נוכל כנראה להשלים את העונה במועדה.

והעונה הזאת תהיה שונה בתכליתה מכל פתיחת עונה שהכרנו. קודם כל, העובדה שההמנון המפורסם של הצ'מפיונס יתנגן לראשונה רק הערב (שלישי) בשמונה מגרשים שונים ובאיחור של חודש, מרמזת על כך שצפוי לטובי כדורגלני היבשת לוח זמנים צפוף, מתיש ודי מחניק. שלושת המחזורים הראשונים יתקיימו בהפרש של שבוע, במקום שבועיים, ולאחר פגרת הנבחרות בת שלושה שבועות, נחזור שוב למרתון של שלושה מחזורים ב-15 ימים נוספים. כל קבוצה תשחק בתקופה הזאת 7 משחקים ב-21 ימים (פלוס מינוס), ליגה ואלופות, ללא הפסקה. וחוזר חלילה בנובמבר-דצמבר. סחרחורת.

כל מה שקרה בקיץ, עם קיומו של הפיינל 8 בליגת האלופות ובליגה האירופית, חיסל לקבוצות הבכירות כמעט כל אפשרות להערך בצורה הולמת לעונה החדשה. הרבה מאוד מועדונים העדיפו שלא להוציא יותר מדי כסף בחלון ההעברות. צ'לסי, שהשקיעה כ-250 מיליון יורו, היא כמובן היוצאת מהכלל שאינה מעידה על הכלל. ריאל מדריד לעומתה, שלראשונה מאז 1980 לא השקיעה סנט אחד בשחקנים חדשים, נמצאת בקצה השני של הסקאלה. בין לבין, רוב העסקאות שבוצעו ע"י אריות היבשת הן מינוריות, ולמען ההגינות קשה עדיין להבחין בשינוי מהותי ביחסי הכוחות בין "הבכירות" ב-20/21.

יש אפילו סוג של רגרסיה. אם ניקח את התוצאות שניפקו שבע המועמדות לזכיה באלופות (ע"פ סוכנויות ההימורים השונות) מפתיחת העונה בליגה המקומית, הרי שערב עליית המסך של המפעל החשוב ביבשת, רובן מגמגמות. אולי זה לא יפתיע אתכם לגלות שהיחידה ששיפרה את מאזנה ביחס לאשתקד, היא אלופת אירופה באיירן מינכן (75 אחוזי הצלחה ב-4 מחזורים, לעומת 67 אחוזי הצלחה בעונה הקודמת) שנמצאת כרגע ברמה אחרת משאר הפייבוריטיות. סגניתה פ.ס.ז' (5 ניצחונות ב-7 משחקים בצרפת) וברצלונה (2 ניצחונות, תיקו והפסד בספרד) שמרו על אותם מספרים כמו בעונה שעברה.

ליברפול נמצאת בצלילה אחרי שפתחה עם 66 אחוזי הצלחה את 20/21 (כולל 7:2 מעליב מאסטון וילה), כשנזכיר כי לא שמטה אף נקודה בפרק הזמן המקביל ב-19/20, ולמעשה לקח לה 28 מחזורים להפסיד את כל מה שאיבדה העונה בפרמיירליג - 5 נקודות. הירידה בתפקוד משתקפת גם בביצועים של מנצ'סטר סיטי (58 אחוזי הצלחה, לעומת 83 אשתקד), יובנטוס (67 אחוזי הצלחה, לעומת 83 אשתקד) וריאל מדריד (67 אחוזי הצלחה, לעומת 73 אשתקד). נכון שמדובר רק בתחילת העונה, והדברים עוד עשויים להתיישר, אך דווקא משום שמדובר בקבוצות שהרגילו אותנו להצלחות כבירות בליגות המקומיות (חברות ה-90 + נקודות לעונה) וכעת לא מספקות את הסחורה, מלמדת על כך שבאמת מדובר בעונה לא רגילה.

האם כל זה עלול להשפיע לרעה על ליגת האלופות? קשה מאוד להניח שנקבל תוצאה שונה בבתים. שיטת ההגרלה והניקוד, שמונעת מפגשים בין קבוצות מאותה מדינה עד לרבע הגמר, מאפשרת לקבוצות מספרד, אנגליה, גרמניה ואיטליה להגיע עם הארסנל העשיר שלהן לשלבים הסופיים ביתר קלות. בבתים יש הרבה מקום לתיקון, כך שסביר להניח שגם אם ברצלונה של ליאו מסי ויובנטוס של כריסטיאנו רונאלדו יאבדו נקודות מול דינמו קייב ופרנצווארוש, עדיין קשה לראות אותן מודחות. כך הדבר גם לגבי באיירן (עם אתלטיקו, זלצבורג ולוקומוטיב), פ.ס.ז' (עם לייפציג, מנצ'סטר יונייטד ובשאקשהיר), מנצ'סטר סיטי (עם פורטו, אולימפיאקוס ומארסיי), ריאל מדריד (עם אינטר, שחטאר דונייצק ומנשנגלדבך) וליברפול (עם אטאלנטה, אייאקס ומיטיולנד).

מובן שמבנה שלב הבתים ממשיך לתת העדפה לאריות היבשת, אך מרתון המשחקים, בשילוב מגפת הקורונה המשתוללת, היעדר הקהל וחוק חמשת החילופים, בהחלט יכולים להפוך את המשחקים 'הרדומים' בשלב הבתים למפתיעים ובלתי צפויים. כל משחק חוץ בהונגריה ודנמרק עלול להוות סוג של מוקש. שכן, אם הופנהיים מעזה לתת לבאיירן רביעייה ביום נתון, לסטר יכולה להרשית חמישייה למנצ'סטר סיטי, קאדיס מסוגלת להפתיע את ריאל במדריד ולאנס להלום בפ.ס.ז', מדוע שלא נזכה לראות את האימפריות קורסות גם מול יריבות מאוסטריה, יוון, אוקראינה וטורקיה? אם כבר לראות את זה קורה, אז ב-20/21.

כך או אחרת, הקסם של הליגה הטובה בעולם מתחיל לעבוד בדרך כלל בסוף החורף עם חידוש משחקי הנוקאאוט. בשנים האחרונות מצאו עצמן לייפציג, ליון, אייאקס, טוטנהאם, רומא ומונאקו בין ארבע האחרונות של האלופות. כאלה שלא ממש ציפינו לראות אותן מתגנבות למסיבה שלא הזמינו אותן אליה. רובן עשו את זה בזכות חתירה לכדורגל התקפי ובלתי מתפשר. בליגה שבה ממוצע השערים רק הולך ועולה עם הזמן - 3.5 למשחק ב-3 השנים האחרונות - יש הרגשה שגם הפעם נקבל פיינל פור מפתיע עם או בלי קשר ליכולת המטרידה של קבוצות הכסף הגדול בפתיחת העונה.