הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הישרדות, גרסת האלופות: כך ייראה שלב הנוק-אאוט

שערי חוץ בלי מגרש ביתי, שני שחקני בוגרים על הספסל, מרתון של 74 ימים עם משחק כל שלושה ימים וחצי ורשימת כוכבים בלתי נגמרת שתיאלץ לראות את כל זה מהצד. בניגוד לעבר, לא טקטיקה או תעוזה יכריעו את הצ'מפיונס העונה. ככה ייראה שלב הנוק-אאוט

דני פורת
דני פורת  16.02.21 - 18:17
תחילת כתבה

מארגני ההגרלה של ליגת האלופות כנראה לא יכולים היו לבקש מפגש איכותי, פיקנטי ומעורר אמוציות כמו ברצלונה נגד פ.ס.ז' שיפתח את שלב שמינית הגמר של 2021. הפלאשבקים לרמונטדה המפורסמת מ-2017, שהולידו את מטבע הלשון העברי "לא היה כדבר הזה", מהווים את הפרסומת הטובה ביותר עבור חובבי שלבי הנוקאאוט של המפעל החשוב ביותר. גם אחרוני הציניקנים והמתנגדים לא יחלקו על כך שאותה שיטה עתיקה של אופ"א, המתבססת על שני משחקים ושערי חוץ, עלתה לגדולה בשנים האחרונות עם מהפכים ודרמות ענקיות שהפכו את הצ'מפיונס ליג למוצר הכדורגל האיכותי במחוזותינו.

עדות לכוחו של שלב הנוקאאוט הכפול אפשר לראות בהצעה החדשה שהגישה בשבוע שעבר אופ"א להתאחדויות והמועדונים האירופים לקראת מעגל המשחקים הבא ב-2024/5. לפי הדיווחים, ומתוך כוונה להסיר את איום הסופרליג מעל ראשה, אופ"א דוחפת להגדיל את המפעל ל-36 קבוצות (לעומת 32) ולבטל באופן כמעט ודאי את שלב הבתים. כלומר במקום 8 בתים של 4 קבוצות, אנו צפויים לחזות בעתיד הקרוב בליגה שבה כל קבוצה תשתתף ב-10 משחקים באופן כמעט רנדומלי מתוך התפיסה של "ריבוי משחקים = ריבוי הכנסות". רק דבר אחת אמור להשאר זהה: שלב הנוקאאוט ישמור על אופיו. כלומר: שני משחקים בכל שלב, למעט כמובן משחק הגמר.

ואחרי כל זה, חייבים להתעורר למציאות הכאוטית של 20/21. הקורונה הציבה אתגרים ומכשולים לאופ"א עוד מהימים הראשונים של העונה. ארגון הכדורגל האירופי נחוש היה לשחק בכל מחיר. מסיבה זו הוא לא ביטל בקיץ את שלבי המוקדמות של המפעלים האירופים (רק קיצר אותם למשחק בודד), המשיך בשגרת ליגת האומות ופלייאוף היורו (למרות ריבוי הטיסות והשתוללות המגפה), ומתכוון להוציא לפועל את התכנית הגרנדיוזית של קיום היורו בקיץ ב-12 ערים שונות ברחבי אירופה. גם אם ברור לכולם שהאצטדיונים במקרה הטובה יהיו חצי עירומים.

פורמט בועת הפיינל 8 שנוסה בהצלחה בקיץ כמובן נגנז, מתוך אופטימיות שניתן יהיה לחזור פחות או יותר לשגרה בפברואר-מאי 2021. אלא שגל התחלואה הקשה שפקד החורף את אירופה כתוצאה מהווריאנטים השונים, הוליד מצב אבסורדי וחסר תקדים בליגת האלופות. בעקבות האיסור של מדינות רבות באירופה על טיסות מבריטניה לנחות בשטחן, רצה הגורל והביא לכך שלייפציג תארח את ליברפול בבודפשט, שם גם יתקיים המפגש "הביתי" של מנשנגלדבך מול מנצ'סטר סיטי, ואילו אתלטיקו מדריד תפתח את הסלון שלה בפני צ'לסי בבוקרשט.

כדי לסגור את הפינה, נציין שלאחרונה דווח כי לפי הגבלות משרד הבריאות בגרמניה, לייפציג תאלץ לשהות בבידוד של 10 ימים אחרי החזרה ממשחק הגומלין שיתקיים בתחילת חודש מארס בליברפול. הווה אומר, שקיים סיכוי קטן מאוד שהגרמנים יגיעו לאנפילד והמשחק צפוי לנדוד למגרש חלופי (מחוץ לגבולות בריטניה). תארו לעצמכם, שליברפול תחליט לארח את הגומלין גם כן בבודפשט. שני משחקים ללא קהל באצטדיון אחד, עם תנאים שווים לשתי הקבוצות. יכולה להיות משעשעת התגובה של המאמן שיפסיד אחרי שיגלה שהיריבה עלתה לרבע הגמר בזכות שערי חוץ. נשמע כמו הטרלה, נכון? אבל יש סיכוי לגמרי שזה יקרה.

בכל מקרה חלק מהקבוצות יעתיקו את ביתן מחוץ לגבולות ארצן בחלק מהמשחקים, כאשר קיים סיכוי סביר שגם המשחקים בשלבי רבע הגמר ואולי חצי הגמר לא בדיוק יתרחשו באצטדיונים המקוריים שלהם (אולי אפילו בישראל המחוסנת). הדבר כמובן יוצר ועוד יצור חוסר שיוויוניות ופגיעה בספורטיביות. לכל מי שמפקפק בעניין הביתיות בעידן הקורונה, שבו משחקים ללא קהל, הנה נתון שמחזק את הטענה: 14 מ-16 הקבוצות המשתתפות בשמינית גמר העונה, השיגו יותר נקודות בית מאשר חוץ במסגרת הליגה המקומית שלהן. היוצאות מהכלל הן לאציו ואטאלנטה האיטלקיות. לכן, לא כדאי לזלזל בחשיבות האירוח הביתי. כנראה שעדיין אין תחליף להכרות עם האצטדיון המקומי, למרות המחסור בעידוד ודחיפה ביציעים.

האפשרות של קיצור השלבים למשחק מכריע אחד עד לגמר, כפי שקרה אשתקד, לא עומדת על הפרק. אופ"א יודעת שזה כנראה הדבר הכי הוגן לעשות, אבל כלכלית, תהיה זו פגיעה גדולה בקבוצות ובנושאות זכויות השידור ופרקטית לא ריאלי לקיים בועה בזמן משחקי הליגות. זו כמובן לא הדאגה היחידה לפני פתיחת שלב הנוקאאוט. נראה שאתגר הביתיות לא יהיה האחרון עימו יצטרכו הקבוצות להתמודד. עד עתה, עונת הקורונה הדחוסה הובילה ללא מעט פציעות וחיסורים. קחו לדוגמא את ריאל מדריד שהופיעה למשחק הליגה מול חטאפה בשבוע שעבר עם שני שחקני שדה בלבד על הספסל מהקבוצה הבוגרת, או את אתלטיקו מדריד שלא היתה יכולה לבצע שום חילוף התקפי מול גראנדה בשבת האחרונה, למעט שחקנים מהנוער. לא הזכרנו בכלל את ליברפול שנושאת על גבה גבנת עם איבוד שלושה בלמים בכירים בעקבות קללת רצועות הברך.

קבוצות רבות כבר עברו התפרצויות קורונה בשלבים כאלה ואחרים של העונה. פורטו, אתלטיקו מדריד ואטאלנטה רשמו כבר למעלה מ-10 מאומתים. פ.ס.ז' איבדה העונה במצטבר כמעט את כל ההרכב הראשון שלה אחרי שכוכביה נפלו למחלה הארורה הזאת. ומי יודע אם אלופת אירופה באיירן מינכן, שחשפה שלושה שחקנים חיוביים בשבועיים האחרונים, לא נמצאת בתחילתה של התפשטות בלתי מרוסנת, בדיוק ברגע הכי לא נכון עבורה. אפשר גם להסתכל על זה מהזווית ההפוכה. ברצלונה וצ'לסי הן שתי הקבוצות שהצליחו לשמור על מספר מאומתים נמוך (5 שחקנים ביחד) ביחס לאחרות, אבל אף אחד לא מבטיח להן חסינות בהמשך. להיפך.

צריך לזכור שבעונה שהחלה באיחור וללא הכנה אמיתית, דחסה אופ"א את 96 משחקי שלב הבתים לתוך מרתון של חודשיים בלבד (אוקטובר-דצמבר), כאשר באמצע נדדו הכוכבים למשחקים בינלאומים. לאחר מכן, לרוב הקבוצות כמעט ולא היתה פגרת חורף בשל הלו"ז החדש, אפילו לא לנציגות הבונדסליגה. הגדילה לעשות באיירן מינכן שאפילו טסה במיוחד לקטאר בתחילת החודש וחזרה עם גביע העולם למועדונים. דוגמא קלאסית לעומס הבלתי הגיוני היא מנצ'סטר סיטי שתגיע למפגש מול מנשנגלאדבך בשבוע הבא, שיהיה ה-21 שלה ב-74 ימים, כלומר משחק כל שלושה ימים וחצי.

מחקר שנערך בסוף נובמבר האחרון על ידי אתר PremierInjuries גילה שבתשעת המחזורים הראשונים של העונה נרשמו 23 אחוז יותר פציעות שריר מאשר בתקופה המקבילה אשתקד. סביר להניח שהמספרים עדיין גבוהים מהרגיל. רק לצורך ההמחשה, אם כל 16 הקבוצות המשתתפות בשמינית הגמר, היו מוגרלות לשחק השבוע, נכון לכתיבת שורות אלה השחקנים הבאים לא היו עומדים לרשותן משלל הסיבות שצויינו לעיל: ניימאר, אנחל די מאריה, סרחיו ראמוס, אדן הזאר, דני קרבאחל, קווין דה בריינה, אילקי גונדואן, אנסו פאטי, פליפה קוטיניו, ז'ואאו פליקס, חוסה מאריה חימנס, תומא למאר, תומאס מולר, סרג' גנאברי, לאון גורצקה, פאביניו, וירג'יל ואן דייק, דיוגו ז'וטה, טיאגו סילבה, לוקאס אוקמפוס, חואן קואדרדו, ארתור, רומן בורקי, אקסל ויטסל וזו כמובן רשימה חלקית.

בשנים שבשגרה ליגת האלופות מוכרעת לרוב על ידי הקבוצות עם הרעיונות הכי מבריקים והמאמנים בעלי התעוזה והשראה. העונה הזאת לא מן הנמנע שמה שיקבע את זהות האלופה הוא היכולת של אותה מועמדת להתחמק מהמחלה, הפציעות הבלתי פוסקות ולקוות כמובן שאובדן "הביתיות" לא ישפיע עליה לרעה. שלבי הנוקאאוט בשנים האחרונות תמיד שמרו על מרקם של איכות גבוהה, ניצוצות של הפתעה, שערים רבים ודרמות ענק. זה לא אמור להשתנות יותר מדי באביב הקרוב, אבל אולי בכל זאת, אלמנט המזל באמת יקבל נתח משמעותי, יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב.