הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

עיניים אליו: ליונל מסי מנסה לכתוב סיפור חדש

למרות ההתעלות של אמבפה והעונה הפושרת, לפחות בסטנדרטים שלו, כולם יסתכלו אל הפרעוש כדי שיגדיר את העונה של פריז סן ז'רמן. ואין מקום טוב מהסנטיאגו ברנבאו לעשות את זה

רועי ויינברג
רועי ויינברג  09.03.22 - 12:27

לפני חמש שנים ברצלונה השיגה את אחד הניצחונות המרשימים ביותר בתולדות הכדורגל מול פריז סן ז'רמן. הזכרונות חקוקים בראשו של כל אוהד כדורגל, כאשר ברצלונה הצליחה לחזור מפיגור 4:0 לניצחון 1:6 הודות ל-3 שערים מאוחרים במשחק אדיר.

הבעיה היא שגם מאז, ובכן, לא היה כדבר הזה. ב-2018 ברצלונה איבדה יתרון 0:3 מול רומא והפסידה 4:1 משער בדקה ה-82, שנה לאחר מכן היא הפסידה 4:0 באנפילד מול ליברפול חסרה מאותה קרן מיתולוגית של טרנט אלכסנדר-ארנולד. ב-2020, במשחק אחד, היא חטפה 8:2 מבאיירן מינכן. בכל המקרים היה על המגרש אחד, ליאו מסי. היום (רביעי), לראשונה מאז אותו משחק באנפילד, הוא מגיע למשחק חוץ בליגת האלופות עם יתרון.

בשונה מאותן השנים, הוא לא מגיע למשחק הזה כשחקן הטוב בעולם. ייתכן שאפילו לא כשחקן הטוב ביותר בקבוצתו שלו, בהתחשב בעונה הנהדרת של קיליאן אמבפה (19 שערים ו-16 בישולים בכל המסגרות) לעומת העונה הבינונית של מסי בסטנדרטים שלו, לפחות מספרית, (7 שערים ו-11 בישולים בכל המסגרות). ובכל זאת, ליאו מסי הוא הסיפור של המשחק הקרוב.

הסיבה הראשונה פשוטה: הוא ליאו מסי. הכדורגלן האהוב בעולם עד היום, אחד האנשים המוכרים ביותר בכל הגלובוס ואייקון. אני לא יודע איך המשחק יגמר, אבל אני יכול להיות בטוח שבסיום 90 או 120 דקות המצלמות ילכו קודם כל אליו. הוא שחקן כדורגל מדהים, גם השנה. רצף הכישלונות בליגת האלופות, פחות או יותר מאז הזכייה ב-2015, קשור אליו, אבל קשה להאשים אותו בהגנה שסופגת כל כך הרבה שערים במשחק.

מסי הבקיע חמש שערים העונה בשש משחקים בליגת האלופות. שניים היו אמנם בפנדלים, אבל אנחנו רואים אותו יותר משוחרר בצ'מפיונס. גם כי הוא משחק בתפקיד קדמי יותר מאשר בליגה הצרפתית, בה אנחנו רואים אותו משחק רחוק יותר מהשער בהשוואה לשנים הקודמות בברצלונה, וגם כי הוא כבר רגיל למפעל.

שינוי התפקיד הוא אחד הדברים שלא מדוברים בכל הקשור ליכולתו של מסי העונה. יש הבדל גם בין הליגה (2 שערים ו-11 בישולים) לבין האלופות (5 שערים ואפס בישולים). בעוד בשנה האחרונה בברצלונה ראינו אותו עם 2.3 מסירות מפתח ו-2.6 בעיטות למסגרת במשחק, כאשר 14.4% מסך מסירותיו היו בחצי של קבוצתו, בפריז המצב שונה: יש לו 2.7 מסירות מפתח במשחק, בעיטה אחת למסגרת במשחק ו-19% מהמסירות בתוך החצי שלו.

באלופות העונה, אגב, הוא איפשהו באמצע עם שתי מסירות מפתח ו-1.7 בעיטות למסגרת במשחק. אפשר להבין את השינוי הזה, בהתחשב בכך שהוא משחק לצידם של קיליאן אמבפה וניימאר ולא לצידם של אנטואן גריזמן המיואש ועוסמאן דמבלה.

מאוריסיו פוצ'טינו נוטה להשתמש בו כמספר 10 יותר מאשר כחלוץ מרכזי, וראינו את זה גם נגד ריאל מדריד. יכול להיות שזה בגלל הכישרון של השחקנים סביבו, יכול להיות שזאת חלק מההזדקנות של מסי ודעיכת המהירות, אבל הוא הצליח להשתלב כחלק מהקישור ולייצר מצבים. היכולת הזאת לפתוח את המגרש מוכחת במיוחד באלופות, בעוד בליגה קבוצות מצליחות להסתגר מול פ.ס.ז' שנמצאת בדרכה לאליפות לא מרשימה נוספת.

ברגע שהכדור מגיע למסי, כדאי להגנה לסגור אותו. התפקיד הזה, סוג של רוברטו פירמינו מוכשר יותר אם תרצו, מפנה שטחים לניימאר וקיליאן אמבפה והוביל את פריז סן ז'רמן למשחק טוב עם שמונה בעיטות למסגרת של טיבו קורטואה. הבלגי, אחד השוערים הטובים בעולם, הצליח לעמוד בפרץ במשך דקות ארוכות ולסיים את המשחק ב-0:1 קטן לפ.ס.ז', כאשר מסי עצמו החטיא פנדל.

עד כאן טקטיקה. הסיפור של המשחק הזה, של מסי שחוזר לראשונה כשחקן פ.ס.ז' לסנטיאגו ברנבאו בו חגג לא מעט פעמים במדי היריבה המושבעת ברצלונה, יותר גדול מהיכולת של הארגנטינאי להניע את הכדור במרכז השדה או להוביל למצבים.

אחד הדברים היפים בנוק-אאוט, בשונה מליגה, היא היכולת שלו לזקק את הכדורגל בצורה הטהורה ביותר: לעלות למשחק ולנצח. גם אם זה אומר שצריך לשחק על תוצאה, פשוט להשיג ניצחון. אחת הקבוצות שחיו את העקרון הזה יותר מכל אחת אחרת היא ריאל מדריד בתקופת זינדין זידאן, קבוצה שזכתה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות.

חלק גדול מהשחקנים שהיו מרכזיים בקבוצה הזאת, כמו טוני קרוס, לוקה מודריץ', כרים בנזמה (שהיה פצוע והוחלף במחצית של המשחק הראשון) או קאסמירו, הצליחו לחזור מקברים ולהניף את הגביע עם האוזניים הגדולות כקבוצה. זה יתרון משמעותי, במיוחד בהתחשב בכך שפ.ס.ז' קבוצה חדשה יחסית. אמנם לחלק מהשחקנים יש הרבה ניסיון, כמו מסי עצמו, אבל זה שונה מקבוצה שכבר עמדה בלחץ ותשחק במגרשה הביתי.

פריז סן ז'רמן אמנם מגיעה עם יתרון והייתה טובה יותר במשחק הראשון, אבל זה רק 0:1. קרלו אנצ'לוטי המאמן וכאמור השחקנים מספיק מנוסים במפעל, מה שהופך את ההתמודדות לפתוחה לחלוטין. אנחנו עוד רחוקים משלב הסיכומים בקריירה של מסי, אבל אחד המספרים הבולטים ביותר הוא ליגת האלופות: מסי זכה ארבע פעמים בצ'מפיונס, בעוד כריסטיאנו רונאלדו בחמש. רשימת הקריסות של מסי בשנים האחרונות לא מוסיפה.

כל אחת מהזכיות של מסי הגיעה בתפקיד שונה ועם קבוצה שונה. ב-2006, לפני 16 שנה, הוא היה חלק משלישייה התקפית עם רונלדיניו וסמואל אטו. ב-2009 הוא הגדיר מחדש את הכדורגל עם פפ גווארדיולה, ב-2011 הפך לסקורר מרכזי יותר וב-2015 היה שוב חלק משלישייה, אבל אחרת, עם ניימאר ולואיס סוארס. בכל פעם הסגנון היה קצת שונה, והפעם יש לו הזדמנות לזכייה עם טריו אחר.

לכן, עם כמה שזה מרגיש מוזר, יש למסי הזדמנות להישג גדול נוסף. לא חסרים משחקים גדולים של הפרעוש בליגת האלופות, למרות הטראומה מהשנים האחרונות, והעובדה שהוא מגיע למגרש חוץ קשה עם יתרון קטן, או יתרון כלשהו, לא מבטיחה כלום. מי כמוהו יודע.

ניצחון על אחת היריבות הקשוחות והטובות במפעל מבטיח למסי הזדמנות להתקרב לעוד גביע. ניצחון שיעיד על האופי של פ.ס.ז' ויצנן חלק מהאכזבה שיש מהפרוייקט היוקרתי שנבנה בבירת פריז. בין אם הפעם נראה משחק טוב יותר מאשר הקריסות המנטליות של קבוצותיו ושלו ב-2018-2020, או אם התפקיד שלו על המגרש יהיה שונה (גם בהשפעת כשירותו של קיליאן אמבפה), גם היום כל העולם יעקוב אחרי מסי. הוא כבר הוכיח לנו מספיק פעמים שזה הדבר הנכון, אולי גם הפעם.