הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מי אלוף האלופות? יורגן קלופ מול קרלו אנצ'לוטי

לפני ליברפול - ריאל מדריד, בוחרים מאמן, ספסל ומי יותר ווינרית בצ'מפיונס?

אברהם בן עמי ואבירן גרין  26.05.22 - 21:42

זהו זה. עונת 2021/22 תסתיים לה עם המשחק הגדול ביותר שיש לכדורגל האירופי להציע בין שתי יריבות ותיקות על התואר הנכסף מכולם. מן העבר האחד, ליברפול, אלופת אירופה שש פעמים ומי שנחשבת לאחת הקבוצות הטובות ביבשת כיום אם לא הטובה שבהן. מן העבר השני, ריאל מדריד, עם 13 גביעים מאחוריה, היסטוריה ארוכה ודרך מטורפת שעברה כדי להגיע למעמד. לפני שהכל יתנקז לערב גדול אחד בפריז, לקחנו אוהד ליברפול ואוהד ריאל מדריד כדי לעזור לכם לבחור. והפעם: המאמן, הספסל והווינריות.

מאמן
קרלו אנצ'לוטי - "הדבר החשוב הוא לא להיות בקשר טוב עם הכדורגלנים, אלא עם האנשים שמשחקים כדורגל", אמר האיטלקי באחד הראיונות העונה, במה שכנראה מתמצת בדרך הטובה ביותר את הגישה שלו למקצוע. בשונה ממאמנים רבים שנשארים נאמנים לשיטות ועקרונות המשחק שלהם בכל מחיר, אנצ'לוטי שם בראש הפירמידה קודם כל את שחקניו, וכל דרך שבה יבחר לשחק נועדה בראש ובראשונה להפיק מהם את המיטב. אפילו אחרי המהפך המשוגע נגד סיטי,טוני  קרוס סיפר: "הוא שאל את הדעה של הוותיקים לגבי החילופים שהוא צריך לעשות. זה מתאר אותו מושלם כמאמן ומראה למה הקבוצה עובדת כל כך טוב".

כשהוא בפתחו של העשור הרביעי של קריירת האימון שלו, נראה היה שהקריירה של דון קרלו בדעיכה, אך כשריאל מדריד חיפשה מאמן אחרי זינדין זידאן, הוא לא היסס להתקשר לפלורנטינו פרס ולהציע את עצמו לתפקיד. "חזרתי לחיות", הודה האיטלקי בן ה-62 לאחרונה בחגיגות האליפות, ולמרות הציפיות, גם ריאל מדריד נראית אחרת. כפי שהבטיח במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, הקבוצה כובשת יותר ומשחקת טוב, עם אווירה נהדרת בחדר הלבשה שידע קרע או שניים בעבר. (ורק לחשוב שהמועדון היה פסע ממינויו של מסמיליאנו אלגרי). כשהגיע למועדון לראשונה ב-2013, הוא הוליך את המועדון לזכייה ב"דסימה" כבר בעונתו הראשונה. האם הוא ישחזר את את ההישג בקדנציה השנייה אם הגביע ה-14?

יורגן קלופ - הוא הפך את האוהדים מספקנים, למאמינים, לאלופים אחרי 30 שנה, למחזיקי ליגת האלופות, הגביע האנגלי, גביע הליגה, הסופר קאפ האירופי ואליפות העולם למועדונים. יורגן קלופ הוא ליברפול וליברפול הפכה בשבע השנים האחרונות להיות יורגן קלופ. הגרמני בנה קבוצה מנצחת, אלופה, שלב אחר שלב, רכש נקודתי אחר רכש נקודתי וההצלחה של הרדס היא קודם כל רשומה על שמו.

נסו להסתכל אחורה ולהיזכר מה חשבתם על כל שחקן שהגיע לליברפול. האם האמנתם שמוחמד סלאח שנרכש מרומא ישלוט בכדורגל האירופי? ומה עם אנדי רוברטסון, וירג'יל ואן דייק וטרנט אלכסנדר ארנולד? קלופ לקח את שיטת הגגנפרסינג בעזרתה עשה את שמו בדורטמונד, הוסיף לה שלל רבדים ובחר בקפידה שחקנים שיוכלו לבצע את תוכנית המשחק שלו הלכה למעשה. הוא זכה כבר בכל תואר אפשרי כמנג'ר הרדס, הגיע איתם שלוש פעמים בחמש שנים לגמר ליגת האלופות ועם או בלי הגביע השני, עדיין יהיה אחד המאמנים הגדולים שהיו בכדורגל העולמי.

ספסל
ריאל מדריד - בניגוד לשנים הקודמות שבהם היא הניפה את הפעם כבר אי אפשר למצוא שמות כמו אלברו מוראטה, חאמס רודריגס או מתאו קובאצ'יץ', שהיו יכולים להיות בקלות שחקני הרכב בקבוצות אחרות. ובכל זאת, למרות הסגל הקצר יחסית שהוביל למיעוט ברוטציות העונה, אנצ'לוטי הצליח "להחיות" כמה שחקנים שלקחו חלק חשוב בשליש האחרון של העונה, בתקווה שיתנו למאמן אופציות במשחק שעלול להגיע גם ל-120 דקות ופנדלים.

אנדריי לונין, שהיה תעלומה מאז שנחת בקבוצה כפוטנציאל בקיץ 2018, אך בחודש האחרון הוכיח שהוא למעשה שוער לא רע בכלל. בנוסף לאוקראיני אפשר למצוא בחולייה האחורית את נאצ'ו, שחקן הבית הנאמן שנראה שלא משנה באיזה שנה אנחנו או מי המאמן, הוא תמיד יעלה לשחק בשלבים המכריעים של העונה ויתעלה על כל הציפיות, זאת בדומה לחייל הנאמן לוקאס ואסקס, שביצע בשנה האחרונה את ההסבה לעמדת המגן הימני. בנוסף, אי אפשר להתעלם מהקפטן מרסלו, שעל אף הירידה העקבית והתלולה ביכולת בשנים האחרונות, מצליח לספק מדי פעם רגעי קסם, ויהיה מעניין לראות אם יהיה אחראי לעוד אחד כזה במה שכנראה יהיה "הריקוד האחרון" שלו במדים הלבנים.

בדומה למרסלו, זה יהיה גם משחק הפרידה של איסקו וגארת' בייל, שיהיה מעניין לראות אם ישותפו. את הפעם האחרונה שהוולשי פגש את ליברפול בגמר, אין אחד של שתי הקבוצות שמסוגל לשכוח, כל אחד מסיבותיו. בקישור אפשר למצוא את אדוארדו קמאבינגה, היהלום האנרגטי שהשתלב נהדר בקבוצה ולקח חלק גדול בכל המהפכים שלה, זאת לצד דני סבאיוס שכבר נראה היה גמור, אך הפך לשחקן לרוטציה לגיטימי בחודשים האחרונים. בהתקפה הפתרונות העיקריים הם מרקו אסנסיו, שכבש נגד ליברפול בשנה שעברה, ולרוב משתלב יותר טוב כמחליף משחקן הרכב, וכמובן רודריגו, שאוהב במיוחד את ליגת האלופות, והוכיח זאת עם השערים נגד צ'לסי וסיטי. "זה יהיה משחק להרבה יותר מ-11 שחקנים", אמר אנצ'לוטי ובצדק, ויהיה מעניין לראות במי הוא יבחר להשתמש.

ליברפול - אם בעונות הקודמות של קלופ לליברפול היה הרכב ראשון חזק עם אלטרנטיבות דלות, בעונה הנוכחית זה נראה אחרת לגמרי ועומק הסגל יוצא דופן. כל כך יוצא דופן שהגרמני הרשה לעצמו לעשות רוטציה נרחבת מול סאות'המפטון ועדיין ניצח 1:2. העונה שעברה המזעזעת ומלאת הפציעות כבר מזמן נשכחה ולכל שחקן בהרכב יש מחליף ראוי למקרה ש.

אז בואו נצלול לעומק הספסל. השוער המחליף: קוויבן קלהר, שכבר הספיק להיות גיבור אחד התארים של ליברפול העונה - גביע הליגה. בהגנה יש את ג'ו גומז, שהפך לגיבוי מצוין ל-TAA, הסקאוזר היווני קוסטס צימיקאס שקיבל יותר קרדיט העונה מקלופ ובישל כבר שש פעמים. גולת הכותרת בחלק האחורי: איברהימה קונאטה, שהגיע בתור פרוספקט לעתיד וכבר עכשיו מאיים על מקומו של ג'ואל מאטיפ במרכז ההגנה לצד וירג'יל ואן דייק.

ממשיכים. בקישור יש ג'יימס מילנר הבלתי נגמר, נאבי קייטה שידע כמה רגעים ושערים יפים העונה, קרטיס ג'ונס והארווי אליוט שאמורים להוביל בעתיד ועזרו גם בהווה. וההתקפה - סוף סוף עמוסה באיכות: רוברטו פירמינו שעד לאחרונה היה חלק מהשלישייה ההתקפית שקרעה את אירופה, ודיבוק אוריגי, שהפך לשם נרדף לסופר סאב וכזה שמתווכחים עליו אם הוא נחשב אגדת ליברפול. מעל כולם, כמובן, נמצא דיוגו ז'וטה, שמצחיק לא לשים אותו בהרכב לאור העובדה שכבש 21 שערים העונה, אבל זה בדיוק מה שמעיד על הכוח שיש לליברפול מודל 2021/22. יש על מי לסמוך.

מי יותר ווינרית בצ'מפיונס?
ריאל מדריד - כנראה שאין מועדון שמזוהה יותר עם המפעל הבכיר ביבשת, וזה לא ממש מפתיע. ריאל מדריד שיאנית הזכיות בהיסטוריה, במתכונת הנוכחית של המפעל, במאה הנוכחית, בעשור האחרון או בכל קטגוריה שרק תבחרו. היא ניצחה בשבעה גמרים מאז 1981, מה שאומר שסטטיסטית, אם אתם בחיים, סיכוי טוב שמעולם לא ראיתם אותה מפסידה בגמר. אז מה הפלא שהאוהדים בברנבאו שרים בכל משחק "אנחנו המלכים של אירופה?".

עבור תשעה שחקנים זה יהיה הגמר החמישי בקריירה, ויותר משני שליש מהסגל כבר חוו לפחות גמר צ'מפיונס אחד בחייהם, במעמד כזה או אחר, ועם ניסיון כזה פשוט אי אפשר להתחרות, ואין ספק שזה מה שדחף אתה קבוצה העונה כשחוותה דברים שלא כל קבוצה יכולה לשרוד. זה התחיל בהפסד המפתיע לשריף טירספול, המשיך בטעות הביזארית של אופ"א שהפכה הגרלה קלה מול בנפיקה ליסבון לצמד מפגשים מול פריז סן ז'רמן, ואת העלילה של מה שקרה בנוק אאוט, אל תתפלאו אם פלורנטינו פרס כבר מחר לנטפליקס.

פיגור כפול נגד פ.ס.ז' 29 דקות לסוף? אין בעיה, כרים בנזמה יבקיע שלושער תוך 17 דקות. צ'לסי כמעט עם מהפך בברנבאו? מודריץ' ימצא את רודריגו עם הפאלש בדרך להארכה. סיטי מובילה 3:5 ב-180 דקות? עוד חמש דקות זה כבר יהיה חמש חמש.

כי כדי לנצח את ריאל מדריד בליגת האלופות אתה חייב להרוג אותה, רצוי לוודא הריגה וגם זה לא תמיד יספיק מול הקבוצה שגם אם תוביל 0:1 עד הדקה ה-93, קרן אחת של מודריץ' לראמוס יכולה לשנות הכל. היא האנדרטייקר, היא עוף החול או כל דימוי אחר שרק תבחרו. היא הצליחה לרשום שלושה הפסדים בנוק אאוט, ובכל זאת להיות הקבוצה היחידה בהיסטוריה שמצליחה להגיע לגמר עם מאזן כזה. ובכל זאת, מישהו יכול להמר נגדה?

ליברפול - נכון, צריך להודות שקשה מאוד לעמת את ליברפול בקטגוריה הזו מול אלופת אירופה 13 פעמים, היחידה לזכות שלוש פעמים ברצף בליגת האלופות וחמש בגביע אירופה לאלופות, אבל ננסה בכל זאת. לכל מועדון יש את הרגעים שלו, אלה שחוזרים אליהם גם שנים אחורה ולליברפול יש כאלה שלא רק האוהדים שלה חוזרים אליהם.

כי מי לא חושב שגמר 2005 באיסטנבול הוא אחד הגמרים המשוגעים שנראו אם לא המשוגע שבהם. באותה עונה מעטים דמיינו אופציה בה ליברפול בכלל תגיע לגמר מול מילאן, הרי היא בקושי העפילה משלב הבתים, ובפיגור 3:0 במחצית כנראה שכבר חרטו את האות M על הגביע, אבל השאר? היסטוריה.

בעונה ההיא היה גם את השער ההוא של סטיבן ג'רארד מול אולימפיאקוס שנתן לליברפול את המקום בשמינית, אבל לא צריך ללכת רחוק יותר מדי. רק לפני שלוש שנים וחצי היה רגע דומה לאליסון שסיפק עצירת על מול נאפולי בתוספת הזמן, מה ששלח את ליברפול לשמינית הגמר. בחצי הגמר הגיעה ברצלונה לאנפילד עם יתרון 0:3 מקאמפ נואו ואז הגיעו דיבוק אוריגי וג'ורג'יניו ויינאלדום, אלכסנדר ארנולד לקח קרן אחת קצרה והסוף ידוע לכל.

כמובן שצריך לציין שבניגוד לפעמים האחרונות, הדרך של ליברפול לגמר הייתה די נוחה, אבל זה גם היה היופי שלה - לא להיקלע לדרמות מיותרות. את "בית המוות" הרדס סיימו עם 18 מ-18 ובחצי הגמר התעלו מול נסיון הקאמבק הנהדר של ויאריאל. בתשעה גמרים ליברפול השתתפה, רק שלושה מהם היא סיימה ללא הגביע הנכסף, כולל ההוא ב-2018 עליו היא תרצה לנקום בריאל מדריד והפעם האחרונה בה הבלאנקוס הפסידו בגמר, הייתה בפריז, מול ליברפול. רק אומר.

עכשיו תורכם, הצביעו בסקר >>>