$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

תמיד הוא בא בזמן: הפריחה של רודריגו

הטראומה מפספוס ניימאר ושינוי העמדה. על איש המאני טיים של ריאל

אריק רייניש
אריק רייניש  28.05.22 - 13:04

ריאל מדריד הנוכחית הגיעה לגמר האלופות בניגוד לכלל הבסיסי ביותר בספורט שאומר כי ככל שיריבך טוב ממך, כך סיכוייך לנצח פוחתים. שחקניה הבולטים, דוגמאת כרים בנזמה, לוקה מודריץ' וטיבו קורטואה, הראו בעבר כי הם יודעים לכבוש, לייצר ולהגן על שערם טוב ממרבית שחקני הכדורגל. העונה, קבוצתם הייתה זקוקה שיעשו מה תמיד עשו, רק יותר – וברגעי האמת. אז זה מה שהם עשו. שלושתם, כמו רבים ואחרים בקבוצה, יודעים לבצע את עבודתם גם כשהאוויר הדליל בפסגות הכדורגל מלחיץ. הם כבר כיכבו במעמדים הגדולים ביותר וזכו בתארים רבים. עם שחקנים שכאלה, ריאל ידעה לצאת מכל בור. ככל שהקבוצה היריבה הייתה טובה יותר, וריאל הזדקקה לכוכביה יותר, כך סיכוייה לנצח גדלו.

את היכולת הזו של ריאל, להפיק את המיטב ממה שיש, בדיוק כשצריך, למד היטב שחקנה הצעיר רודריגו. התנועה ללא כדור השתפרה, הבעיטה מול השער התחדדה, והלחץ שהחל להפעיל על הגנות היריבות הפכה אותו – בשילוב כלל האיכויות שהביא - לכלי יעיל עבור מאמנו. גם העובדה שכבר זמן רב אין לריאל שחקן בכיר בכנף הימנית היטיבה עימו. ובשבועות האחרונים, הכל התפוצץ.

בישול מול חטאפה, שער ובישול קריטיים שהקנו לו את מצטיין המשחק מול סביליה, צמד שערים שהקנו לו את מצטיין המשחק במשחק ההכתרה מול אספניול, שער מול לבאנטה, בישול מול קאדיס, שער ניצחון ברבע גמר ליגת האלופות מול צ'לסי, וצמד שערים בדקה התשעים שהובילו להארכה מנצחת בחצי הגמר מול מנצ'סטר סיטי שהקנו לו את תואר מצטיין המשחק. מאחד שנעלם בחלקים נכבדים מדקות המשחק להן זכה, הוא הפך לשחקן שמספק תוצרת ברורה לעין בשלבים הקריטיים ביותר. מה השתנה בחודשיים האלה, מכל העונות? כדי להבין היטב מה קרה, צריך לחזור להתחלה, למה שקרה דווקא אצל היריבה.

ההצלחה של ניימאר בברצלונה לא חמקה מעיני נשיא ריאל, פלורנטינו פרס. הבוס הכל יכול לא הצליח לשכנע את הברזילאי ללבוש את המדים הלבנים, וכך חמקה מידיו עסקה פוטנציאלית שיכולה היתה להטות את הכף בעשור שרובו נצבע בצבעי הבלאגרונה.  שנים ספורות לאחר מכן, ניתן היה לראות שינוי בגישה המדרידאית. לא עוד נסיונות לקנות את הכוכבים הגדולים ביותר, אלא את אלו שיהיו הגדולים ביותר. לא לפספס, חלילה, את הניימאר הבא.

ב-10 החלונות האחרונים הכניסה ריאל יותר כסף ממכירות מאשר הוציאה לטובת חיזוק. בניכוי הכנסות ממכירות, 138 קבוצות הוציאו יותר ממנה, ביניהן קבוצות זוטרות כמו לודוגורץ, קלאב טיחואנה ושארג'ה מאיחוד-האמירויות. כמעט 60 אחוז מהסכום שהוציאה על רכש בתקופה הזו (362.5 מיליון אירו מתוך 619.75) שולם על שחקנים בגיל 22 ומטה. קו המחשבה היה ברור. לצד השחקנים הבולטים הנוכחיים, אין צורך בעוד כאלו מובילים. עדיף להעמיס בכישרון צעיר, כזה שהמחיר שלו כדאי ביחס לפוטנציאל.

גם את הרצון להביא את רודריגו אין צורך להסביר. מגיל צעיר נראה היה שהכדור דבוק לו לרגל, ורבים חזו לו גדולות. בדומה לניימאר הוא חתם בגיל צעיר (11) על חוזה עם חברת נייקי, וכשקבוצתו, סנטוס, חגגה 100 שנים להיווסדה, היא הציגה אותו בטקס מיוחד כשחקן העתיד, לצד ניימאר שהוצג כשחקן ההווה ופלה כמייצג העבר. כשהיה בן 12 מגזין הספורט Globo Esporte פירסם מאמר אודותיו וכינה אותו Neymarzinho – "ניימאר הקטן" – והכינוי דבק בו.

אך רודריגו לא היה היחיד שסומן כניימאר הבא, ולא היחיד שהבלאנקוס נלחמו להביאו. במדריד החליטו שהיהלום הגדול הבא ישחק אצלם ויהי מה - גם במחיר רכישת כל מי שמסתמן ככזה. עוד לפני כן הגיע ויניסיוס ג'וניור מפלמנגו וכבר בעונתו הראשונה הראה מהירות וכוח הפריצה ברמה הגבוהה ביותר, ויכולת הכדרור שלו נראתה בשלה וקטלנית יותר מזו של רודריגו באותו שלב מוקדם של הקריירה. רודריגו היה כבר אז שחקן מגוון יותר, ובבירור הבין את המשחק וידע לקבל החלטות טוב מחברו. אך באותה נקודת זמן, כשהגיע למדריד, ויניסיוס יכול היה לגרום נזק רב יותר ליריבות ממנו, ולכן זכה לדקות רבות יותר בעמדה האהובה על שניהם, על הקו משמאל.

רודריגו נשלח לכנף הנגדית, הימנית, ושותף לעיתים כמחליף. ולא שלקח זמן רב עד שהציג את כישוריו. 93 שניות נדרשו לו כדי לכבוש בבכורה מול אוסאסונה, ועוד באותה עונה הפך לכובש השלושער הצעיר בתולדות ליגת האלופות, אחרי ראול. אך נשק משמעותי מהארסנל שלו - הכידרור עם רגל ימין משמאל למרכז – נלקח ממנו עם המעבר לצידו הימני של המגרש. הקושי שבתפקיד החדש מנע ממנו לבוא לידי ביטוי לאורך זמן, ובניגוד לויניסיוס - שהורגש כל הזמן, לטוב ולרע - רודריגו נראה מופנם, לעיתים פאסיבי, ובמשחקים מסוימים האוהדים יכלו לשכוח שהוא על המגרש.

כדי להצליח במיקום הפחות אידיאלי עבורו, היה צורך לשפר את כישוריו האחרים, אלו שאיפשרו לו לשחק בעמדה אחרת. היכולת לקרוא את המגרש ולנוע לשטחים המתים השתפרה אט-אט ואת קור הרוח מול השער ניתן היה לראות יותר ככל שחלף הזמן. מה שמוביל אותנו לחודשיים האחרונים. אומנם חלק מתצוגותיו המרהיבות הגיעו כשהורכב בכנף השמאלית, אלא שככלל - כל התקופה הזו מאופיינת ביכולת נהדרת עבורו. הקבוצה של אנצ'לוטי התקפית ומשוחררת יותר מזו של זידאן, מה שהוביל לשיפור מתמיד אצלו. בתוך פחות מחודשיים, הוא היה מעורב ב-10 שערים, שער בכל 69 דקות משחק.

ויניסיוס ביצע גם הוא קפיצת מדרגה, וקשה להאמין שרודריגו ישתלט על העמדה המקורית שלו בהרכב הקבוצה, גם משום שהזזת ויניסיוס לעמדה אחרת עלולה לעקר אותו מיתרונותיו. אולם כעת, כשאמבפה ממאן להגיע, סט הכישורים הרחב של רודריגו עשוי להקנות לו את המקום בצד ימין באופן קבוע, ואולי בעתיד אף כחלוץ נסוג במרכז. גמר ליגת האלופות מהווה הזדמנות טובה להוכיח שההצלחה הנוכחית אינה הבלחה רגעית, ולא סתם תלו בו תקוות כה גדולות. עבור ריאל ופלורנטינו פרס, רודריגו הוא עוד מבחן לאסטרטגיה שנבחרה לעתיד המועדון לפני כמה שנים. הכוכב הגדול שרצו כבר לא יגיע מבחוץ. כדאי מאוד שיגיע מבפנים.