$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הבא בתור הוא גיגס: זה מי שיחליף את ואן חאל

השבר שהותיר פרגוסון עם עזיבתו עדיין מורגש היטב במנצ'סטר. למרות האכזבה מוואן חאל, אף אחד לא רוצה שיעזוב העונה כי הפחד מהגעת מוריניו גדול מהכישלון הקיים. גידי דודי חזר ממתקן האימונים, שמע על ההשקעה באקדמיות ובטוח: הוולשי יירש את ההולנדי

גידי דודי, מנצ'סטר  07.03.16 - 17:25

תגיות: אנגלית

זה לא היה עוד ביקור במנצ'סטר. היו לי כבר עשרות במתקן האימונים בקרינגטון, אבל הפעם היה ריח אחר באוויר. העונה הלא פשוטה שיונייטד עוברת ניכרת בכל פינה במגרשי הדשא, חדר הכושר ואיפה לא במתקן המפואר. השבר שהותירה עזיבתו של סר אלכס הוא עצום. שהות של מספר ימים באימונים, בשיחות עם אנשי הצוות במועדון, במתקן וכמובן תחושת האווירה הכללית באולד טראפורד הובילה אותי לכמה תובנות.

1. נראה שעדיין לא הוחלט מי יהיה המאמן הבא של יונייטד.
2. הנהלת המועדון הבינה שהאקדמיה כושלת והחליטה לעשות שיני כללי עם השקעות כספיות עצומות.
3. אף אחד במועדון, אבל אף אחד, לא רוצה שוואן חאל יפוטר עכשיו.
4. אין בשורה לאוהדים –  לכולם ירד האסימון. כרגע אף "קוסם" כמו פפ או ז'וזה לא יוכל לתקן את הנזק.
5. מכאן, באה התובנה האישית הבאה: ראיין גיגס (לא אוהב להמר, אבל על זה אני מוכן) יהיה המאמן הבא של יונייטד אחרי ואן חאל.

הקבוצה הבוגרת עדיין באווירת כאוס. ואן חאל שיחרר מעט את הרסן ונותן לשחקנים הרבה יותר חופש אבל כל הפסד של הקבוצה מעלה מחדש את השאלה האם יפוטר או לא. אבל זה לא יקרה. כולם פשוט מחכים שהעונה המסוייטת הזאת תסתיים וההולנדי יעזוב בשקט, לא בגלל אהדה אליו אלא מפחד שהבעלים ייכנע לתקשורת ויחתים את מוריניו.

על ליגת האלופות בשנה הבאה כולם כבר ויתרו אלא אם יקרה נס קטן - מקום רביעי או זכייה בליגה האירופית, שם צריך לעבור קודם את ליברפול. חלק מאמינים שוואן חאל מסוגל גם לזכות בגביע האנגלי. למרות שהוא לא כל כך נסבל על ידי השחקנים כולם מודעים לכך שאת מרבית המשחקים נגד היריבות הגדולות הוא מצליח לנצח.

התקווה ביונייטד, בעיקר אצל השחקנים, שמוריניו ימצא בינתיים מועדון אחר. יחד עם זאת, כולם מבינים שהלחץ של התקשורת והקהל להחתים את "המיוחד" עלול להכריע לטובתו, כשמי שמחליט הם הבעלים – הגלייזרים. אד וודוורד, יושב הראש יביא את המלצתו וכרגע הוא מקווה שמוריניו יעלם לו מהסביבה כי גם הוא לא מעוניין להביא אישיות כמו שלו. וודוורד יודע שאם מוריניו יוחתם - גיגס, באט וכל הצוות שנמצא כבר קרוב לעשור בקרינגטון יעזוב. לצמד הסרים, אלכס פרגוסון ובובי צ'רלטון, אין שום מילה בעניין. האיש שהיה הכי משפיע במועדון במשך 26 שנה לא נמצא בשום צומת קבלת החלטות.

במהלך המשחק מול ארסנל, לפני שוואן חאל הדגים לשופט את הנפילה התיאטרלית של התותחנים, הוא לא שם לב שכמעט 75,000 איש הריעו לו שסוף סוף הוא קם מכיסאו. גם קידום הצעירים שנעשה בשבועות האחרונים מהאקדמיה לשורות הקבוצה הראשונה לא מרשים אף אחד שם. אותו ואן חאל, התעקש כמעט כל העונה לומר שאין אף שחקן עם פוטנציאל באקדמיה.

קבוצות האקדמיה נכשלות בזו אחר זו כבר כמה שנים, האקדמיות של סיטי, צ'לסי וטוטנהאם הפכו למבוקשות ביותר ויונייטד מפגרת אחרי כולם. מספר מאמנים הוחלפו וניקי באט מונה לאיש החזק באקדמיה, זה שאמור להתוות את הדרך החדשה. לפני כשבוע נערכה פגישה במלון ליד אולד טראפורד, בה נכחו כל מאמני האקדמיה עם וודורד. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיו"ר נפגש עם כל אנשי האקדמיה מאז מונה לתפקיד, יותר משנתיים וחצי ולא פלא שכולם החלו להבין שהפגישה היא רצינית.

וודורד הבטיח לכל הנוכחים כי עבודתם מובטחת וכי המועדון חוזר לבסיס - טיפוח שחקנים. הוא דיבר על השקעות כספיות גדולות שיהיו לרשות המאמנים כפי שהבוגרים מקבלים. ניקי באט פרס את תכנית עשר השנים הקרובות עם התמקדות באלה שהאקדמיה חייבת לקדם לבוגרים. שחקני האקדמיה החלו להתאמן עם צ'יפים מיוחדים (דבר שהיה רק ברשות הקבוצה הבוגרת) ואנשי ה-SPORT SCIENCE  החלו בעבודה ותחקיר על כל שחקן ושחקן מגיל 8. כל תכניות האימון שונו ועודכנו ומחלקת סקאוט חדש נוסדה בכדי למצוא צעירים בכל רחבי העולם.

המינוי של ניקי באט אינו מקרי. החבר'ה של 92, גיגס, באט, סקולס, גארי ופיל נוויל הם העתיד של המועדון ונראה שהיו"ר הבין זאת. התחושה היא שגם גארי נוויל יחזור בעתיד הלא רחוק לצוות המקצועי.

אז מי יהיה המאמן הבא?
ואן חאל הולך ועל מוריניו עובדי המועדון לא משתגעים שיגיע. הנהלת המועדון הבינה שהפעם היא צריכה לחשוב מחוץ לקופסא. כולם מבינים שיונייטד תמשיך בנסיגה שלה בשנים הקרובות וכדי לייצב את זה צריך לבנות מחדש ולייצר שחקנים חוץ מלקנות כמה כוכבי על בסכומים גדולים. כל הידיעות באתרים ובעיתונים על מי בא ומי הולך יצרו אווירה של תוהו ובוהו אצל כולם. מוריניו ידליק את כולם, ייקח אפילו אליפות, המועדון יפרח לתקופה מסוימת, כולם יאמינו שמסוגלים לעשות הכל, המפוכחים מאמינים שזה לא יצליח. כי אצל מוריניו אחרי פריחה באה התרסקות.

מי שיושב ומחכה הוא גיגס. הוא המועמד המוביל, האוהדים פחות מתלהבים, מפחדים שהוא חסר ניסיון, עובדה שהיא אכן נכונה. גיגס מוכן, הוא אומר בגלוי שהוא צריך להיות האיש הבא אבל לא לתקופה קצרה. וודוורד מקשיב לו לא מעט, ישנן לא מעט פגישות בין השניים כששניהם יודעים שגיגס יעזוב אם לא יקבל את התפקיד. ישנם מחשבות לא מעטות מי יהיו העוזרים, גיגס יודע שהוא צריך מישהו מנוסה שיעזור לו ולא אחד מהחבר'ה של 92 אבל הוא לא יתחיל לחפש בגלוי כל עוד המשרה לא הובטחה לו סופית. גיגס ירצה להיפטר מוויין רוני כמה שיותר מהר. גם שווינשטייגר "השבע" שאינו מהחביבים עליו ייאלץ לעזוב יחד עם פלאייני.

גיגס מודע שאינו יכול לעשות החתמו קסם כמו ניימאר או רונאלדו למרות הפנטזיות של לא מעט אנשים סביב המועדון ואד וודוורד ייאלץ למצוא דרך להסביר לספונסרים שהפכו למשמעותיים שיונייטד מאמינה בדרך שהובילה אותה להצלחות בעבר, שלד מקומי עם מספר כוכבים שמובילים. פפ מגיע לסיטי, קונטה כנראה לצ'לסי, לסטר וטוטנהאם מתחרות על הכתר ויונייטד חוזרת לימים בהם הייתה אנדרדוג עם הבדל אחד משמעותי: הפעם המועדון הפנים את זה (דבר שליברפול לא הפנימה כבר עשרים ושש שנה) וזה לא קל לבליעה לאנשי המועדון, במיוחד אלה שחוו את תקופת סר אלכס אבל ברירה אין להם.