הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לא לאבד את זה: עוד יום בהיסטוריה של חיפה

התבוסה קשה, אך אין צורך בוועדות חקירה. טור של אוהד ירוק

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  02.10.20 - 08:26
תחילת כתבה

זה היה עוד יום בהיסטוריה של מכבי חיפה. לא יום טוב במיוחד, בלשון המעטה, אבל עוד יום. טוטנהאם לימדה אותנו את המובן מאליו, והוא כי הפערים בין הכדורגל האירופי לזה הישראלי הולכים ומתעצמים.

לא לחינם סיכמתי את הקמפיין האירופי במשחק הקודם, וזה עוד לפני שמוחמד אבו פאני שלח להארי קיין ולתרנגולים סרטון מוטיבציה קטן, שהפך את המפגש בלונדון למרחץ דמים סטייל עקידת יצחק, כשאנחנו בתפקיד השה לעולה, כמובן.

אני לא אנסה להקטין את ההשפלה, לחפש בכוח נקודות אור או לתת מילים יפות: מול קבוצה ברמה שלא מאפשרת לך לטעות אפילו פעם אחת, לא עשינו כלום חוץ מטעויות נוראיות בהגנה. זה היה משחק זוועתי שלנו בחלק האחורי, זוועתי, חושך מצרים. כמובן שיש את הפערים האובייקטיביים בפיזיות, בטכניקה וביכולת, אבל לכל אלו הוספנו גם חוסר ריכוז ושטויות בכמויות שרק העצימו את הפערים האלו.

מהשנייה הראשונה ועד האחרונה היה בלגאן מוחלט, במה שהרגיש כמעמד שגדול על חלק לא קטן מהשחקנים האלו ביותר ממספר אחד. לא שעם רביעייה אחורית היינו נראים שונה בהרבה - מכבי חיפה הגיעה dead on arival ללונדון. ברגע שמוריניו שמר את הרגליים של השחקנים במשחק הקודם למשחק הזה (פלוס העובדה שהם באו לשחוט בכל הכוח, אחרי הסרטון), לא הייתה שום צורה ודרך שבה היינו יוצאים עם כרטיס לשלב הבתים מהמשחק הזה.

אבל אפשר וצריך היה לתת הופעה הרבה יותר מכובדת. ההתפרקות אחרי השער השני הייתה מיותרת. בואו נגיד שגם השופט יכול היה להיות טיפה יותר סחבק עם הפנדל המומצא, שניה אחרי השער המצמק של רוקאביצה, אבל זה לא באמת היה משנה את השורה התחתונה. נקלענו בעל כורחנו למקום שאנחנו לא שייכים אליו, והראינו בכל דקה כמעט עד כמה אנחנו לא שייכים אליו.

אז מה צריך לעשות? בגדול, מה שתכננו לעשות לפני כן: להביא את טוואטחה ולהתכונן לליגה. זה היה משחק רע מאוד, כאמור, מול קבוצה שלא בגלקסיה שלנו או של כל קבוצה אחרת בישראל; לא צריך לאבד את הראש ולהקים ועדות חקירה, המטרות שהיו לפני המשחק הן אותן המטרות לאחריו: לקחת אליפות ולחזור למעמדים האלו עם יותר ניסיון, עם הרבה יותר איכות ועם הרבה יותר ריכוז.

בסך הכל, עשינו קמפיין אירופי טוב עם סיום חמוץ ולא נעים, בערב שהסתבך מול ההגרלה הכי קשה שאפשר לקבל. והכי אירוני: דווקא כוכב הסרטון, אבו פאני, היה השחקן הכי טוב שלנו אתמול.

אז כאן ועכשיו אנחנו נפרדים, אלוהים יודע לכמה זמן, עם הסגר הנוראי הזה וקבלת ההחלטות השערורייתית שמביאה לעצירה מוחלטת של הענף, כולל האימונים. אין אפילו יריבה שאפשר להתאושש מולה במהירות, אז אנחנו נישאר עם הטעם החמוץ בפה מהערב המבאס הזה עד למשחק הבא. קשה לתאר את גודל הנזק והדיכאון שהמצב הזה משרה עליי ועל רבים, ואני רק יכול לקוות שמישהו שם למעלה יתפוס טיפת שכל וחתיכת מצפון ולפחות ישחרר את הכדורגל מגל ההרס שאנחנו הולכים ומידרדרים אליו.

עד לפעם הבאה חברים, חג סוכות שמח, עוד נדע ימים יפים וטובים מאלו.

כי זה היה עוד יום... וגם הוא יעבור.