$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

תוך כדי תנועה

למרות שהם הגיעו לגמר שני רצוף, פופוביץ' וספולסטרה לא נשאבים לאף תבנית ולא פוסלים שינויים, גם כשהקבוצה מנצחת. כי כך נוהגים הגדולים באמת. גיל ברק מתכונן לגמר ה-NBA, מסמן אנשי מפתח מפתיעים ומרגיע אפילו את דוראנט

גיל ברק
גיל ברק  05.06.14 - 21:35
רמה מעל. פופוביץ' וספולסטרה (gettyimages)
רמה מעל. פופוביץ' וספולסטרה (gettyimages)

גרג פופוביץ' ואריק ספולסטרה הם שני המאמנים שאוחזים במשרתם הכי הרבה שנים ברציפות באותו מועדון ב-NBA. שניהם בעלי פילוסופיות משחק ברורות, שיטות אימון וניהול משחקים די קבועות וזה מצליח להם כבר שנים - עובדה. לשניים שישה תארי אליפות משותפים, הופעות בסדרות גמר על בסיס קבוע (בטח ב-10 השנים האחרונות) ואם מקומו של המבוגר ביניהם בהיכל התהילה מובטח, אז מקומו של הצעיר הולך ומתבסס. ובכל זאת, ולמרות הקלישאה שאומרת שהרכב מנצח לא מחליפים, גם פופביץ' ואריק ספולסטרה משנים הרכבים וקונספציות ועושים התאמות תוך כדי תנועה.

מחוץ לקופסה
מאמן האלופה בשנתיים האחרונות, שרושם לזכותו הופעה רביעית רצופה במעמד הגמר, יודע שמסביב לשלישיית הבאנקר שלו (ג'יימס, ווייד ובוש) אפשר וצריך לשנות. ספולסטרה העלה מהאוב בגמר המזרח את רשארד לואיס המזדקן, הפוורורד שהיה בעבר אימת הליגה מחוץ לקשת ואולסטאר לגיטימי - ומאז נשכח על קצה הספסל. יודוניס האסלם ושיין באטייה שילמו את המחיר. הראשון ירד בכושרו בשנתיים האחרונות, והשני? דקות המשחק והתרומה שלו נעו בשנים האחרונות מקיצוניות של 25 דקות ו-כ 10 נק' למשחק (עם שלשה וחצי בממוצע), לקיצוניות של התייבשות מוחלטת וללא דקות משחק כלל.

העלאת לואיס בחמישייה נתנה להיט עוד אופציה של איום מבחוץ וכשכל החמישייה יכולה להפציץ אותך מדאון טאון, הצבע של אינדיאנה שכלל שני ביג מנים אמתיים בדמותם של היברט וווסט, נפתח לחדירות של ווייד ולברון. וזה בדיוק מה שקרה ברבעים הראשונים של משחקי 5 ו-6 מול אינדיאנה. אם במשחק 4 לואיס החטיא את כל 5 הזריקות שלו ל-3 ושיחק 26 דקות, אז במשחק 5 הוא כבר תרם 18 נקודות עם 6 מ- 9 מחוץ לקשת ב-31 דקות. ככה זה עם קלעי, יום עסאל יום באסל אבל איום מתמיד - בכל יום. במשחק 6 הגרבג'אי הוא קלע 13 עם 3 שלשות מ 7 ניסיונות . מה רע?

פופוביץ' חשב ופעל באופן דומה מול אוקלהומה בשני המשחקים האחרונים בסדרה. לאחר שלא הצליח לנצח שבעה משחקים רצופים את הת'אנדר, כשסרג' איבקה לקח חלק באותם משחקים, הבין פופוביץ' שזה הזמן לשינוי טקטי. מט בונר, שלא פתח בחמישייה של הספרס ולו פעם אחת העונה, זכה לפתוח במשחקים 5 ו-6 מול אוקלהומה בדיוק בשביל לטשטש את היכולות של איבקה ולאלץ את הסנטר הנהדר לשנות מהרגליו.

במקרה הזה, טיאגו ספליטר "שילם את המחיר", ולפופוביץ' מצידו לא היה אכפת 'לשרוף' את בונר בעבירות על איבקה בהגנה. בנוסף, האיום המתמיד של בונר גרם לאיבקה לצאת מהצבע, מה שהותיר חלל לא מאיים ברחבה בשביל הפארקרים, הלנארדים והדאנקנים שהגיעו לטבעת ביתר קלות. במשחק 5 שיחק הקלעי 17 דקות, וכמו לואיס, בהופעת ה"בכורה" שלו בפלייאוף בחמישייה, תרם 0 נקודות עם 0 מ- 4 לשלוש, אבל במשחק 6 הצמוד והעצבני הוא כבר קבר 2 שלשות מ 5 ניסיונות בקצת פחות מ-14 דקות משחק. 40 אחוז. סולידי, אבל כל כך אפקטיבי בהשפעה שלו על כל התנהלות המשחק. בשורה התחתונה, פופוביץ' רשם שני ניצחונות על הת'אנדר עם איבקה, ועוד בצ'ספיק אנרג'י ארינה באוקלהומה. שינויים קטנים, תוצאות מיידיות ומספקות.

לשים לב, X פקטורים
מאז שעבר מבוסטון למיאמי, ריי אלן עשה טרנספורמציה נהדרת ומוצלחת, סגולה לאריכות קריירה, מתפקידו כגו-טו-גאיי לשחקן משלים קלאסי. היכולת שלו לקלוע שלשות בדיוק מדהים ובמהירות פסיכית של תפיסת כדור-סידור רגליים-ניתור-הצלפת הכדור, הפכו אותו כבר מזמן לגדול הקלעים ממרחק בכל הזמנים. בהיזכרם בסיום הזמן החוקי של משחק מספר 6 של סדרת הגמר בעונה שעברה, תהיו בטוחים שהספרס ישימו עליו 7 עיניים ולא מעט ידיים אם וכאשר יעלה לשלשה – ובכל זאת, יהיו סיטואציות שרק הנוכחות והאיום הפוטנציאלי שלו, יעשו את שלהם עבור ההיט.

מן העבר השני, בוריס דיאו. ממרום גילו (32) וניסיונו, הופך דיאו לנכס מהספסל עבור פופוביץ'. הוא יכול לשחק את כל חמשת התפקידים על המגרש, בשני צידיו. הוא מספיק מאסיבי וגבוה לשמור על פורוורדים וסנטרים וזריז כדי להפריע לגארדים, הוא חכם במשחקו, מנוסה, חודר לסל, מוסר נהדר, שחקן פוסט אפ משובח עם מגוון תנועות והטעיות, יכול להוביל כדור בבטחה, ואי אפשר להשאיר אותו פנוי לקליעה מחצי מרחק ומעבר לקשת. היכולות הללו מאפשרות לפופ להשתמש בו בכל סיטואציה ולסמוך בראש שקט על שיתוף הפעולה שלו עם כולם על המגרש ועל קבלת ההחלטות שלו. והכי יפה זה שהוא הולך ומשתפר וצובר ניסיון ודקות משחק ככל שהפלייאוף הנוכחי מגיע לסיומו. לראייה, במשחק 6 מול אוקלהומה בו השיג שיא אישי עונתי של נקודות (26).

עצם הפז"מ
מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס לא זכו באליפויות לפני שהגיעו לגיל 27. בעובדה הזאת צריכה להתנחם השלישייה הגדולה של אוקלהומה (דוראנט, ווסטברוק ואיבקה) שמגרדת את גילאי 26 מלמטה, וגם זו מאינדיאנה של ג'ורג', היברט וסטיבנסון, כך שמהבחינה הזאת, שיאם עוד לפניהם. החריגים בנוף הם שלישיית הספרס שגילם הממוצע הוא 36 (!!!) ושל מאמי שגם הוא עבר את ה-30. אבל הניסיון הוא גם נחלת שחקני הספסלים. אז ככה: מט בונר בן 34, דיאו 32, אלן מתקרב ל-39, כריס אנדרסן 36 רשארד לואיס ושיין באטייה 35. כידוע, שני דברים אי אפשר ללמד: ניסיון וכישרון. ולשתי הקבוצות שתשחקנה בגמר יש משני אלה בכמויות מסחריות.