האתגר שנשאר: הספרס רוצים תואר שני ברצף

הישג אחד חסר לשושלת האדירה של סן אנטוניו: הגנה על הכתר. בזמן ששאר הליגה יצאה מגדרה להשתפר, פופוביץ' רק שמר על המשכיות. וגם: דאלאס עושה הכל לנצל את השנים האחרונות של נוביצקי ויוסטון תאכזב. פרק שישי

אור זיו
אור זיו  28.10.14 - 16:05
תחילת כתבה

פרויקט פתיחת עונת ה-NBA של אתר ערוץ הספורט ממשיך עם פרק ו', המוקדש לבית הפסיפי. לכל הכתבות בפרוייקט פתיחת העונה, לחצו כאן

 

  • הלילה ב-2:00, שידור ישיר ב-5LIVE: סן אנטוניו נגד דאלאס



ניו אורלינס פליקנס (בעונה שעברה: 48:34, לא השתתפה בפלייאוף)

הגיעו
עומר אשיק (סנטר, יוסטון)
ג'ימר פרדט (גארד, שיקגו)
ג'ון סלמונס (פורוורד, טורונטו)
פטריק יאנג (סנטר, לא נבחר בדראפט)

עזבו
אנת'וני מורו (גארד/פורוורד, אוקלהומה סיטי)
אל-פארוק אמינו (פורוורד, דאלאס)
מלווין איליי (פורוורד, שחקן חופשי)
ג'ייסון סמית' (סנטר, ניו יורק)
ג'יימס סאות'רלנד (פורוורד, לימוז')
פייר ג'קסון (גארד, פנרבחצ'ה/אולקר)

נבחר בדראפט
ראס סמית' (גארד, סיבוב שני)

חמישייה משוערת
ג'רו הולידיי - אריק גורדון - טייריק אוואנס - אנת'וני דייויס - עומר אשיק

מה הסיפור שלהם?
הסיפור של הפליקנס הוא סיפור של איש אחד - אנת'וני דייויס. בארה"ב רואים בו שחקן שיכול להפוך לאחד הטובים בליגה, ואפילו להיכנס לרשימת הפאוור פורוורדים הגדולים בכל הזמנים. הדרך לשם ארוכה, אבל כל הסימנים המטרימים מעידים על כך שהאיש והגבה המחוברת הוא כבר סופרסטאר, בגלל הדומיננטיות שלו בצבע בשני צידי המגרש.

השנה צירפו לו חבר מתחת לסל, עומר אשיק, שהתנדנד בין הספסל של שיקגו לזה של יוסטון, ומקווה סוף סוף לתקוע יתד כסנטר פותח. גם ג'רו הולידיי הוא רכז מצוין שיש לו עוד מקום לשיפור, אבל יש בניו אורלינס כמה סימני שאלה. שני שחקני הכנפיים, אריק גורדון וטייריק אוואנס, נוטים להיפצע וגם כשהם בריאים הם לא מהעלית של הליגה. ויותר חשוב, המאמן מונטי וויליאמס לא הוכיח שהוא מסוגל להרוויח ניצחונות עבור הקבוצה שלו עם טקטיקה או הרבצת ציונות בשחקנים. זה מה שמעכב את ההתקדמות של הפליקנס.

שימו לב ל... אנת'וני דייויס
איך אפשר שלא להתמקד בדייויס? הוא מגיע אחרי עונה בה הוא שיפר את ממוצע הנקודות שלו מ-13.5 ל-20.8, ואת ממוצע הריבאונדים מ-8.2 ל-10. הוא גם הספיק להפגין נוכחות באליפות העולם במדי נבחרת ארה"ב. כעת הוא מוכן לשלב הבא, שכולל לא רק שיפור בנתונים, אלא גם נטילת המנהיגות בקבוצה שזקוקה נואשות ליד מכוונת. יהיו עליו הרבה עיניים השנה, וגם לא מעט לחץ. נראה אם הוא יעמוד בציפיות.

בשורה התחתונה: מקום 5 בבית
זה מדהים - שימו את החמישייה של ניו אורלינס במזרח והיא לא תתקשה להרוויח מקום בפלייאוף, אבל במערב? שיגידו שם תודה אם לא יסיימו אחרונים בבית. מה שלא סותר את האפשרות הסבירה מאוד שהפליקנס יעשו שיפור מספיק גדול כדי להעמיד רקורד חיובי. אבל מול יריבות כמו הספרס, המאבס, הגריזליס והרוקטס באותו הבית, אין ברירה אלא להכתיר את דייויס וחבריו כשעירים לעזאזל (במיוחד בגבה).

יוסטון רוקטס (בעונה שעברה: 28:54, הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף)

הגיעו
טרבור אריזה (פורוורד, וושינגטון)
ג'ייסון טרי (גארד, סקרמנטו)
ג'ף אדריאן (פורוורד, מילווקי)
איש סמית' (גארד, פיניקס)
ג'ואי דורסי (סנטר, ברצלונה)
קוסטס פפאניקולאו (פורוורד, ברצלונה)

עזבו
צ'נדלר פארסונס (פורוורד, דאלאס)
ג'רמי לין (גארד, לייקרס)
עומר אשיק (סנטר, ניו אורלינס)
עומרי כספי (פורוורד, סקרמנטו)
ג'ורדן המילטון (גארד, שחקן חופשי)

נבחרו בדראפט
קלינט קאפלה (פורוורד/סנטר, סיבוב ראשון)
ניק ג'ונסון (גארד, סיבוב שני)
אלסנדרו ג'נטילה (גארד, סיבוב שני)

חמישייה משוערת
פטריק בוורלי - ג'יימס הארדן - טרבור אריזה - טרנס ג'ונס - דווייט הווארד

מה הסיפור שלהם?
אם רק בקיץ שעבר ההנחתה של דווייט הווארד יצרה באזז גדול סביב יוסטון, והאוהדים חלמו על מאבק על האליפות, הדברים נראים הרבה פחות ורודים עכשיו. ההדחה המוקדמות מהפלייאוף הוציאה את הרוח מהמפרשים של הרוקטס, ופגרה שיקפה את זה. דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, הוא כנראה האוהד הכי מושבע של בניית הסגל לפי אנליטיקות מתוחכמות, אבל הפעם נראה שהוא עשה מהלכים של ייאוש.

ביוסטון ניסו לפתות את כריס בוש עם הצעה שמנה, אבל הוא העדיף להישאר במיאמי. כדי לפנות מקום בתקרת השכר, מורי שלח הלאה את ג'רמי לין ועומר אשיק, ובכך החליש אנושות את הספסל שלו. ואם זה לא מספיק, אז הגיעה המכה הרצינית ביותר, כשצ'נדלר פארסונס קיבל הצעה עתירת מזומנים דווקא מדאלאס היריבה ועזב. התוספת של טרבור אריזה במקומו היא לא רעה, אבל ג'יימס הארדן ודווייט הווארד נותרו די בודדים במערכה.

שימו לב ל... טרנס ג'ונס
אם יש מקום לתקווה מבחינת הרוקטס, היא מגיעה מכיוונו של ג'ונס. לפאוור פורוורד המוכשר היה מנהג בעונה שעברה לפתוח כמעט כל משחק עם פרץ של נקודות, ובהמשך הוא היה מפנה את הבמה להארדן והווארד. כעת כשפארסונס חסר, ביוסטון מקווים שג'ונס יהפוך לצלע השלישית של הקבוצה, אם הוא רק יראה יותר יציבות. לג'ונס יש נתונים מצויינים - קליעה, אתלטיות, יכולת מסירה ואנרגטיות - הוא רק מוכרח להביא את כל הדברים האלה לפרקי זמן ממושכים יותר.

בשורה התחתונה: מקום 4 בבית
אומרים שהמצרך לבניית מועמדת לאליפות, הוא שני סופרסטארים. אז אומרים. לא תמיד הכלל הזה תקף, בטח לא כשאתה לא יודע לשחק הגנה. קווין מקהייל חשב בשנה שעברה שאם הוא יציב את הווארד מתחת לסל, הוא לא יצטרך לדאוג לשמור כמו שצריך על שחקני היריבה. אבל עם כל הכבוד ליכולת של הארדן לקלוע ויכולת החסימה של "סופרמן", מדובר פשוט בשילוב רע. למעשה, מדובר בשניים מהשחקנים המוערכים יתר על המידה בליגה, ויוסטון גרסה חיוורת וענייה של פיניקס המסעירה ההיא של סטיב נאש. אולי הם יצליחו לרשום מאזן חיובי, אבל אני לא מצפה ליותר מדי מהרוקטס השנה.

ממפיס גריזליס (בעונה שעברה: 32:50, הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף)

הגיע
וינס קרטר (גארד/פורוורד, דאלאס)

עזבו
אד דייויס (פורוורד, לייקרס)
ג'מאל פרנקלין (גארד, סין)
מייק מילר (גארד/פורוורד, קליבלנד)

נבחר בדראפט
ג'ורדן אדאמס (גארד, סיבוב ראשון)

חמישייה משוערת
מייק קונלי - טוני אלן - טיישון פרינס - זאק רנדולף - מארק גאסול

מה הסיפור שלהם?
הגנה, הגנה, ושוב הגנה. זה הלחם והחמאה של הגריזליס בשנים האחרונות, וכך בדיוק זה ימשיך גם השנה. למעשה, בלי לבצע שינויים מרחיקי לכת, ממפיס אפילו תהיה טובה יותר בחלק ההגנתי העונה. אם בשנה שעברה היא הייתה במקום השלישי בליגה בממוצע הנקודות של היריבה, הרי שהחלפתו של מייק מילר בווינס קרטר אמורה לעשות את הגריזליס לחזקים אפילו יותר בהגנה.

כל עוד השילוב של מייק קונלי, מארק גאסול וזאק רנדולף יישאר בריא, ממפיס תהיה מסוגלת להכל השנה. מצד אחד זו יכולה להיות אותה ממפיס שהגיעה עד לגמר המערב  לפני שנתיים, מצד שני עלולה להופיע הקבוצה שהודחה על ידי הת'אנדר כבר בסיבוב הראשון אשתקד. כך או כך, זו תהיה קבוצה קשה, פיזית, שתאט את קצב המשחק ותעצבן את היריבה.

שמו לב ל... וינס קרטר
קרטר המציא את עצמו מחדש. מסקורר אתלטי שמחפש כל הזמן את הדאנק המפלצתי, הוא הפך לקלע שלשות שיודע לשמור על השחקן שלו. וינסניטי הבין שכדי להחזיק מעמד בליגה, הוא חייב לשנות גישה ולהפוך לשחקן קבוצתי, ואחרי שנים מוצלחות בדאלאס הוא מגיע לפתור הרבה בעיות אצל הגריזליס. לממפיס היה חסר שחקן שיודע לקלוע שלשות מהספסל, בלי לשלם מחיר בהגנה, וקרטר ממלא בדיוק את התפקיד הזה.

בשורה התחתונה: מקום 3 בבית
בכל לילה נתון, אוהד הכדורסל הממוצע שיזפזפ בין ערוצי הטלוויזיה השונים, ימצא אופציית צפייה מושכת יותר ממשחק של הגריזליס. את דייב ייגר והשחקנים שלו זה ממש לא מעניין. הם ימשיכו לקחת ניצחונות עם דם, יזע ודמעות של היריבות. ואם מארק גאסול ייקח יותר אחריות בהתקפה כמו שהוא הבטיח בדיבורים לפני העונה, אולי הגריזליס ילכו יותר רחוק בפלייאוף הפעם.

דאלאס מאבריקס (בעונה שעברה: 33:49, הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף)

הגיעו
צ'נדלר פארסונס (פורוורד, יוסטון)
טייסון צ'נדלר (סנטר, ניו יורק)
ג'אמיר נלסון (גארד, אורלנדו)
ריימונד פלטון (גארד, ניו יורק)
אל-פארוק אמינו (פורוורד, ניו אורלינס)
צ'רלי וילאנואבה (פורוורד, דטרויט)
גרג סמית' (סנטר, יוסטון)
ריצ'רד ג'פרסון (פורוורד, יוטה)
ג'יי.ג'יי בראה? (גארד, מינסוטה)

עזבו
סמואל דלמברט (סנטר, ניו יורק)
שון מריון (פורוורד, קליבלנד)
וינס קרטר (גארד/פורוורד, ממפיס)
חוסה קלדרון (גארד, ניו יורק)
דחואן בלייר (פורוורד, וושינגטון)
וויין אלינגטון (גארד, לייקרס)
שיין לארקין (גארד, ניו יורק)
ברנרד ג'יימס (סנטר, שחקן חופשי)
גל מקל? (גארד, שחקן חופשי)

נבחר בדראפט
אין

חמישייה משוערת
ג'אמיר נלסון - מונטה אליס - צ'נדלר פארסונס - דירק נוביצקי - טייסון צ'נדלר

מה הסיפור שלהם?
בידיעה שלא נותר עוד הרבה מיץ בתפוז שנקרא דירק נוביצקי, מארק קיובן עשה את מה שהוא יודע והלך על כל הקופה הקיץ. המאבריקס החליטו לתקן את הטעויות שנעשו אחרי האליפות ב-2011, ובנו את הקבוצה כדי שתוכל להתמודד כבר עכשיו בצמרת המערב, תוך ויתור יחסי על העתיד. גולת הכותרת? צ'נדלר פארסונס.

קיובן שילם הרבה לפורוורד שעשה את הדרך הקצרה מיוסטון, אבל זה אמור להשתלם. פארסונס הפסיד לא מעט מהנוכחות לצד הארדן והווארד בשנה שעברה, וכעת הוא אמור לקבל יותר מרווח פעולה. צ'נדלר אחר, טייסון, מגיע בשביל להיות המטרייה האווירית שהוא היה לפני 4 שנים, וג'אמיר נלסון הוא החתמה ערמומית של המאבס לצד מונטה אליס. ההתקפה עשויה להיות אימתנית, ההגנה תהיה סימן שאלה, אבל אני סומך על ריק קרלייל.

שימו לב ל... מונטה אליס
במשך השנים שלו בגולדן סטייט, אליס הפך לשק החבטות של פרשנים רבים, שראו בו שחקן אגואיסט שעושה הרבה בלאגן. אבל השנים ביגרו אותו, ובמיוחד עשה לו טוב המעבר לקבוצה תחרותית כדאלאס. בשנה שעברה הוא הצליח לשמור על ממוצע נקודות גבוה (19 למשחק), למרות שהוא הפחית את כמות הזריקות (בווריירס הוא היה מגיע ל-22 זריקות במשחק, במאבס אשתקד הממוצע עמד על 15.6 בלבד). כעת כשלמאבריקס יש שאיפות ללכת רחוק, זו ההזדמנות שלו לענות לכל המבקרים.

בשורה התחתונה: מקום 2 בבית
באופן אישי אני מאוד אוהב את הדרך שבה הקבוצה הזו נבנתה, ובעיקר בטוח שזו תהיה אחת הקבוצות הכי מהנות בליגה השנה. יש את דירק שהגיע לשלב סיבוב הופעות הפרידה, את אליס שיכול להתפוצץ בכל ערב נתון, את פארסונס האתלטי, את ההגנה של צ'נדלר. אמור לקחת להם זמן להתחבר (רק פילדלפיה שינתה יותר את פניה מבחינת דקות משחק), אבל כשזה יקרה, זה פשוט הולך להיות נהדר.

סן אנטוניו ספרס (בעונה שעברה: 20:62, זכתה באליפות ה-NBA)

הגיעו
אין

עזב
דמיון ג'יימס (פורוורד, שחקן חופשי)

נבחרו בדראפט
קייל אנדרסון (פורוורד, סיבוב ראשון)
נמניה דנגוביץ' (גארד, סיבוב שני)

חמישייה משוערת
טוני פארקר - דני גרין - קאוויי לנארד - טים דאנקן - טיאגו ספליטר

מה הסיפור שלהם?
בזמן ששאר 29 הקבוצות שרודפות אחרי הספרס התרוצצו במשך כל הקיץ להחתים את השחקן ההוא ולעשות טרייד על השחקן הזה, אר.סי ביופורד וגרג פופוביץ' פשוט ישבו בנחת וציחקקו. מאז תהלוכת האליפות ביוני, ה-AT&T סנטר היה כמו שערי העיר יריחו - אין יוצא ואין נכנס. אם זה לא שבור, למה לתקן? שימו לב לנתון המטורף הזה, שמעיד יותר מכל על ההמשכיות בסן אנטוניו: השחקנים שאחראים ל-97.4% מכלל הדקות בעונה שעברה, עדיין נמצאים בסגל.

כבר שנים שכולם מחכים שהשנים החולפות יעשו את שלהם ויאטו את הקצב של טים דאנקן וחבריו, אבל 15 שנה שהבחור מסיים במאזן של 50 ניצחונות לפחות. אי אפשר לדעת אם הסוף יגיע השנה, בשנה הבאה או בעוד שנתיים, אבל חייבים לתת לטימי ליהנות מהספק. אך גם כשהוא ומאנו ג'ינובילי יפרשו, סן אנטוניו תישאר בידיים טובות. פופוביץ' כבר יידע להפוך את קאוויי לנארד לסופרסטאר, גם לטוני פארקר יש עוד לא מעט שנים בקנה ותהיו בטוחים שהספרס ימציאו את עצמם מחדש. שוב. עד אז, נותר רק לקוות שהכדורסל האלוהי מסדרת הגמר האחרונה יגלוש גם לעונה הסדירה הקרובה.

שימו לב ל... בוריס דיאו
הביג-מן הצרפתי היה אולי הסיפור הכי משמח של הפלייאוף מבחינת הספרס בשנה שעברה - משחקן שהתקשה למצוא דקות משחק בעקביות בהורנטס החלשים, הוא הפך לדבק ולאקס פקטור של האלופה. הסוד התברר הקיץ, כשפרטי החוזה שלו נחשפו. לדיאו יש סעיף משקל, לפיו הוא יזכה לבונוס שמן (Pun intended) אם יישאר בכושר. התוצאה הייתה שחקן שהגוף שלו מסוגל לעמוד בדרישות של המוח, ויש לו מוח. שחורציאניטיס, שים לב.

בשורה התחתונה: מקום 1 בבית (ובמערב)
עד שלא יוכח אחרת, סן אנטוניו היא הקבוצה הכי טובה ב-NBA. תגידו מה שתגידו על המקהלה של דייויד בלאט בקליבלנד, על גאסול שהצטרף לדריק רוז המתאושש בשיקגו, על האיום התמידי של קווין דוראנט או על הקליפרס של גריפין ופול. לאף אחת מהקבוצות הללו אין את התיאום, הניסיון והידיעה הוודאית שהן מסוגלות לעשות את זה. ואם זה לא מספיק, לספרס יש אתגר בו היא עדיין לא עמדה: לזכות בתואר שני ברציפות. אחרי כל אחת מארבע האליפויות הקודמות, פופוביץ' ושחקניו נתקעו - האם השנה הם ישמרו על ההגמוניה?

הדפס