כל מי שאי פעם שמר על שחקן במגרש הכדורגל יודע, שאם יש דבר אחד שאסור, אבל אסור שיקרה, זה שהוא יעביר לך את הכדור בין הרגליים. זו ההשפלה האולטימטיבית. רגע שיכול לגרום לך להסמיק ולחפש פינה להסתתר בה. אבל על מגרש הכדורסל? מתי בפעם האחרונה ראיתם דבר כזה?
תחזרו איתי לאחור, לאולסטאר 2008. דווייט האוורד עוטה את הגלימה של סופרמן ומתעופף לניצחון בתחרות ההטבעות. האוהדים משתוללים, וגם השופטים מעניקים לו את התואר. הווארד עוד לא ידע איזו טעות קשה זו הייתה. במונחים של NBA, סופרמן יש רק אחד. שאקיל אוניל שמו. ולא כדאי להרגיז את הבחור הגדול.
נלך שנה אחת קדימה לאולסטאר 2009 בפיניקס, האולם הביתי של הדיזל בזמנו. האוורד חוזר על הרוטינה ומתחפש שוב לסופרמן. שאק כבר רותח. 'איך הברנש הזה, שעדיין לא עשה כלום בליגה, מעז לקחת ממני את הכינוי?', הוא בוודאי חשב לעצמו, 'אני אראה לו מה זה'. והוא הראה. ועוד איך הוא הראה.
מעשה שלא ייעשה (getty)
אמצע הרבע השלישי, ושאקיל מרגיש שזה הזמן הנכון. 'מסור לי, קובי', הוא צועק, ולשם שינוי גם מקבל את הכדור. הוא נמצא רחוק מהסל, מעבר לקשת, ומתחיל לכדרר. האוורד נעמד מולו ומנענע בראשו, זורק כמה מילות טראש מתריסות. 'מה תעשה? מה תעשה?'.
ואז, זה קרה. בתנועה מהירה, אוניל בן ה-37 מסר דרך הרגליים של האוורד לכריס פול, והתחיל לרוץ. 140 הקילוגרמים שלו לא זזו כל כך מהר גם כשהוא היה בן 21. באותם רגעים הוא באמת היה סופרמן. פול החזיר לו את הכדור בנגיעה אחת, בדאבל-פס מושלם (כדורגל כבר אמרנו?), ושאק הטביע בעוצמה, משאיר מאחוריו את האוורד וחיוך מריר על שפתיו. 'יו גאט מי'...
מאותו רגע ועד היום, האוורד לא התאושש. הדם הרע ביניהם לא נעלם. בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו, דווייט ניסה לעקוץ את אוניל. שאק ענה בחזרה. אבל לאף אחד אין ספק מי הוא סופרמן האמיתי.
צוחק מי שצוחק אחרון (getty)