כוכב אחד לבד מעז: על מסע הנקמה של לילארד

בוידאו: 50 הנקודות של לילארד מהלילה

"רק בוא תטפס, גבר, ונגיע אל הדולר על ההר.
אני מתכוון לזה כשאני אומר, התחלנו מהתחתית,
ילדות, חברים שנופלים אחד אחד כמו עלים בשלכת של הסתיו.
לא מאמין שזמן זה כסף. כסף זה זמן.
כשאתה מפוקס, גבר, אתה מסתכל למעלה ואתה מסודר.
אני מגיע מעיר בה חברים יכולים להצמיד לך אקדח לראש,
רק כי אתה מסודר והם מקנאים בכל הזוהר והתהילה".

"Rap on Sway in the Morning"/Dame Dolla
(תורגם מאנגלית, שפה שבה הטקסט הזה מתחרז ונשמע טוב יותר).

מי שכתב את המילים של השיר הזה הוא לא סנופ דוג או אמינם, אלא דמיאן לילארד, המנהיג הקשוח והבלתי מעורער של פורטלנד טרייל בלייזרס. הרכז בן ה-25 נותן את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, ומבט קצר על המילים בשירי הראפ שלו (כן כן, הוא אפילו הוציא אלבום לא רע בכלל) מראים שהוא בא להוכיח מה הוא שווה – קודם כל לעצמו ואז לכל העולם.

פברואר היה החודש הכי טוב העונה של הבלייזרס ואין ספק שמי שמוביל את ההצלחה הוא לילארד. הקבוצה סיימה את החודש במאזן של 2:9 והיא נמצאת חזק במאבקי הפלייאוף, דבר שאף אחד לא האמין שיקרה. הרכז העמיד ממוצעים אדירים החודש עם 29.8 נקודות, 7 אסיסטים ו-3.8 ריבאונדים ב-36 דקות לערב, שהם קצת מעל הממוצעים העונתיים שלו שעומדים על 25.4 נק', 7 אס' ו-4 רב'.

כדי להסתכל על גרף ההתקדמות של הבחירה השישית בדראפט 2012 צריך להתחיל דווקא מהסוף. בתחילת פברואר הודיעה הנהלת ה-NBA מי השחקנים שנבחרו להיות בסגל המחליפים במשחק האולסטאר. למרות שהוא שיפר כל סטטיסטיקה במשחק שלו ומוביל קבוצה על הגב שלו, באופן תמוה לילארד לא נכלל ברשימה, שנה שניה ברציפות. גם בעונה שעברה, בהיותו אחד הרכזים הדומיננטים בליגה, נכנס לילארד לסגל המערב רק בדקה ה-90, אחרי שהחליף את בלייק גריפין שהיה פצוע.

מה שקורה מאז האולסטאר נראה כמו מסע הנקמה של הכוכב, שמשחק עם קוף ענק על הגב ורק רוצה להוכיח לאנשים מה הוא שווה – והוא עושה את זה מדהים. זה התחיל כבר במשחק הראשון אחרי האולסטאר, בו הפציץ 51 נקודות בלי אף איבוד בניצחון הענק 105:137 על סטף קרי והאלופה גולדן סטייט. לאחר המשחק אמר לילארד: "זה לא משנה אם שיחקתי או לא באולסטאר. המטרה שלי היא להפוך את הקבוצה שלנו לקבוצה מנצחת". זה הציטוט הכי פוליטיקלי קורקט שלילארד היה יכול להוציא מהפה שלו. אין ספק שזה שהוא לא שיחק באולסטאר כן שינה לו משהו בפנים.

"הוא היה פנומנלי. הוא שיחק ממש כמו סטף קרי", אמר מאמן הווריירס, סטיב קר לאחר המשחק. לילארד לא אוהב את ההשוואה: "לא הייתי סטף קרי. הייתי דמיאן לילארד". עם כל הכבוד לקרי, ויש המון, הוא משחק בקבוצה דומיננטית עם סגל אדיר וכישרון עצום. רכז פורטלנד נמצא בקבוצה ש"על הנייר" אמורה להיות בין הקבוצות הגרועות בליגה, אבל לילארד לא מסתכל על הנייר, הוא מסתכל על הסל.

הכל היה כתוב כבר בשביל ההתרסקות של הכוכב. הבלייזרס, שהצליחו להשתפר מעונה לעונה ולהיות דומיננטיים במערב הקשוח בשנים האחרונות, איבדו כמעט את כל נכסיהם החשובים. בעונה שעברה החמישייה של פורטלנד, שסיימה עם המאזן ה-6 בטיבו בליגה, כללה את לילארד, ווסלי מת'יוז, ניקולה באטום, למרכוס אולדריג' ורובין לופז. הארבעה חוץ מלילארד נטשו את הסירה בקיץ והשאירו את הכוכב לסתום את החורים. את לילארד זה לא עניין - הוא מאמין קודם כל בעצמו ויודע להוציא את המירב מהשחקנים שסביבו.

רק לשם השוואה, לצד הרכז משחקים השנה בחמישייה של הבלייזרס סי.ג'יי מקולום, אלן קראב, אל-פארוק אמינו ומייסון פלאמלי – שחקנים צעירים שלא סומנו כמי שאמורים להוביל קבוצה לפלייאוף, אבל מצליחים להגיע למיצוי פוטנציאל לצידו של לילארד. באופן לא מפתיע, ההישארות של "דיים" רק הגבירה את ההערכה אליו באורגון והוא הפך למנהיג והמנטור הבלעדי של המועדון, כזה שמשווים את הכריזמה שלו לכוכב עבר אחר של הבלייזרס, סקוטי פיפן הגדול: "לילארד, עם סגנון אחר מפיפן, מחזיק בימים אלו באותם כוחות ועוצמות בחדרי חדרים במודה סנטר". כריס קיימן מוסיף: "כולם יודעים מי הבוס כאן".

לא סתם אומרים שלהיות אנדרדוג זו העמדה הכי נוחה. לילארד, שהגיע ממכלה קטנה ואלמונית בשם וובר סטייט, מספר על כך שהקבוצה הצעירה שלו מתמודדת עם קשיים יום-יומיים ואף אחד לא מצפה ממנה לשום דבר, מה שאומר שהמקום הנוכחי בו היא נמצאת (7 במערב) ייחשב כהישג יוצא דופן: "אמרתי כבר מתחילת העונה שיש לנו המון כישרון. יש לנו קבוצה צעירה, אז באופן טבעי אנחנו לא יציבים, אבל אנחנו יוצאים כל לילה ונלחמים ואנחנו נותנים לעצמנו צ'אנס לקחת את הניצחון".

השחקן שזכה בפרס רוקי העונה ב-2013 תיאר את שגרת היום בפורטלנד: "אנחנו קמים כל יום בבוקר ועובדים קשה. כל יום מגיעים לחדר כושר להרים קצת משקולות, משם הולכים לקלוע קצת עוד לפני האימון, אחר כך מתאמנים. כשנגמר האימון אנחנו הולכים לצפות בוידאו של היריבה ולאחר מכן עוברים טיפולים. אנחנו חייבים לעבוד קשה, המאמנים יודעים שיש לנו שחקנים צעירים ולא מנוסים, אבל הם רואים את הנחישות. כל משחק מבחינתינו הוא קרב אמיתי ומאבק מתמשך".

עכשיו, 20 משחקים לפני סיומה של העונה הסדירה, עדיין אי אפשר להגיד שמסע הנקמה של דמיאן לילארד הושלם. קודם כל הוא צריך להוביל את פורטלנד לפלייאוף ולנסות להגיע הכי רחוק שאפשר עונה, בלי לחשוב שהוא פחות טוב ממישהו. זה לא אומר שהוא ינוח על זרי הדפנה לאחר מכן, אלא רק אומר שאנשים עיצבנו אותו מספיק כדי שהוא יוכיח שאם יש הגדרה למילה "אולסטאר", אז התמונה שלו נמצאת לידה.

כל שנותר לו לקוות הוא שבשנים הבאות יבנו סביבו קבוצה שתוכל להתמודד בצמרת הליגה, ואז הוא כבר יקבל את כל הבמה לגרום לאנשים שחשבו שהוא לא טוב מספיק להתחרט. דבר אחד בטוח, לדמיאן לילארד אין מה לדאוג. בעתיד הוא יהיה שוב אולסטאר, וכנראה שיותר מפעם אחת. אבל אם זה מה שנותן לו את הדרייב לשחק כמו שהוא משחק, אני מקווה שלעולם לא יבחרו אותו למשחק הכל כך חסר חשיבות, אך מרים האגו הזה.