שתי מסקנות עיקריות עלו ממשחק מספר 2 של גמר ה-NBA. הראשונה, כרגע נראה שמאמן קליבלנד, טיירון לו, צריך כוח עליון, או לפחות התעלות בלתי רגילה של שחקניו, כדי שהסדרה מול גולדן סטייט לא תיגמר בסוויפ והשפלה מביכה. אחרי חזרתו של סטיב קר לעמדת המאמן במשחק הנוכחי מגיעה המסקנה השניה - אפשר להעמיד קונוס כתום של מע"צ על הקווים של הווריירס והם עדיין ישחקו כמו מכונות משומנות ברמה בלתי אנושית.
קליבלנד הציגה מחצית ראשונה ברמה גבוהה מאוד. הקאבס שטפו את המגרש, קלעו 64 נקודות (עם 50% לשתיים), כשלברון ג'יימס מציג יכולת שיא ושורף את הפרקט (סיים את 24 הדקות הראשונות עם 18 נקודות, 10 אסיסטים ו-6 ריבאונדים). למרות זאת, גם כשהובילו, לא היה ניתן להגיד בשום שלב שהקאבס פייבוריטיים, כי כבר ראינו למה גולדן סטייט מסוגלת. ועם כל הכבוד ללברון, מה לעשות שהסופרסטאר כבר בן 32, אחרי עונה סופר עמוסה, ולא יכול להתמודד לבדו 48 דקות עם שומרים מחוננים שמחלקים את העבודה בינהם (דריימונד גרין, אנדרה איגודאלה וקווין דוראנט). באמת צריך לקום ולהריע ללברון על העונה הנוכחית, אבל אי אפשר לבד.
לא מובנת ההחלטה של טיירון לו (אם הוא החליט בעצמו) לנסות ולכפות משחק ריצה מול גולדן סטייט. הווריירס קולעים 119 נקודות בממוצע בפלייאוף, שהפכו וגדלו ל-124 מתחילת סדרת גמר המערב ולרוץ מולם זו ממש לא הדרך. הרי חוסר העומק והעייפות של קליבלנד כתובים על הקיר, ואם רוצים לתת לכוכבים להישאר על המגרש, אז זה חייב להיעשות בדרך שונה. לתת לקליבלנד לרוץ מול גולדן סטייט, זה כמו שיוסיין בולט יעשה תחרות ריצה מול צ'יטה. הוא אומנם הכי מהיר שיש אצל בני האדם (יכול לרוץ כמעט ב-40 קמ"ש), אבל כשיש מישהו שהוא לא בזן שלו בכלל (ורץ קרוב ל-100 קמ"ש), זה פשוט לא כוחות.
לא יכול לבד. לברון (getty)
הגנה למופת. תומפסון (getty)
בינתיים, גם אם קליבלנד הייתה מאטה את הקצב, החסרונות שלה לא היו מאפשרים לה ניצחון. כשקיירי איירווינג מסיים עם 10 מ-29 מהשדה, כשג'יי אר סמית' לא קולע אף נקודה, כשהקאבס מסיימים משחק עם האחוזים הכי גרועים שלהם בפלייאוף העונה מחוץ לקשת (27.6%) וכשכל הקבוצה לוקחת 41 ריבאונדים בלבד (בקבוצה שיש בה משאבות כמו קווין לאב, טריסטן תומפסון ולברון ג'יימס) אי אפשר לנצח את המפלצות מגולדן סטייט. פשוט אי אפשר.
אפשר לבוא בטענות להתקפה של קליבלנד, אבל בשורה התחתונה זאת ההגנה של הווריירס שעושה את ההבדל בסדרה הנוכחית לעומת כל המשחקים של האלופה בפלייאוף הנוכחי. כשהיא מכריחה את הסמול בול שלה (פאצ'וליה, ווסט ומגי שיחקו 27 דקות יחד), גולדן סטייט מצליחה לנצל את כל היתרונות שלה בצורה המקסימלית.
באמצע הרבע השלישי דריימונד גרין ביצע עבירה וירד לספסל, במהלך שהשאיר את דוראנט כסנטר. הזוי? ממש לא. הפורוורד של גולדן סטייט הפגין הגנה קשוחה (כולל מהלך שכלל בלוק על לאב בצד אחד, וסל עליו בהתקפת המעבר מנגד) והראה שכרגע לא נראה שיש מישהו שיכול לעצור אותו. אגב, הרבע השלישי היה הגרוע ביותר של קליבלנד במשחק, בו סיימה עם 34% מהשדה ו-20% מהשלוש, והוביל לבריחה של המקומיים שסגרו ששוב סגרו עניין מוקדם.
איפה הוא? סמית' (getty)
לא רואה אף אחד ממטר. קרי (getty)
ועד כמה שנגענו ב-KD הבלתי ניתן לעצירה, עוד לא אמרנו מילה אחת על סטף קרי וקליי תומפסון. הרכז הנהדר אומנם נתן את הבמה לדוראנט, אבל סיים עם הטריפל דאבל הראשון שלו בפלייאוף ובגמר, והוסיף מהלך בלתי נשכח על לברון ג'יימס שעוד ידברו עליו רבות. תומפסון היה גם הוא ענק וסיים עם מדד הפלוס מינוס הטוב בגולדן סטייט (24+) ובעיקר שוב הראה שבנוסף להיותו קלעי מחונן, הוא גם אחד השומרים הכי טובים בליגה. הגארד שיתק לחלוטין את ג'יי אר סמית' בדקות שהיה עליו, והפגין שמירה מצויינת מול קיירי איירווינג הזריז, ובאופן כללי הכריח את כל מי שעמד מולו לקחת זריקות קשות, שהפכו לנקודות קלות בצד השני.
אז מה הלאה? מה נותר לקליבלנד לעשות כדי להפוך את הסדרה? (להזכירכם, גם בשנה שעברה הווריירס הובילו 0:2). הקאבס רוצים לחזור הביתה לאוהיו, ומקווים שהאווירה המקומית תיתן להם את האנרגיות שלא היו להם במחצית השניה של משחק מספר 2. האלופה חייבת להאט את הקצב, ולהכריח את גולדן סטייט להאט עוד יותר. ג'יי אר סמית' מוכרח להתעלות ולהוות עוד כלי התקפי, והספסל כולו צריך להבין שהוא בגמר (סיים עם 30 נקודות במשחק האחרון). גם גולדן סטייט רוצה הביתה, אבל היא מקווה שזה כבר יקרה עם טבעת על היד ובסוויפ מדהים של 0:16 בפלייאוף, מה שישתיק כל מבקר שהעז לדבר נגד החבורה מאוקלנד.